הפערים הללו. לפעמים נראה שהאנשים היחידים שמוקירים את חריפות מוחי הם אותם אלו שלא חזו בי מתנהלת בעולם. מה יש בי שגורם לאנשים שטרם חצו את קו הפיכתם ליועצים לחשוב שהם עושים טוב ממני בלי להכירני ממש וליעץ לי כיצד כדאי להתנהל בהילכות העולם הזה? כיצד לשווק את עצמי טוב יותר כיצד להשתפר בדרך בה אני פועלת כיצד להרגע ועוד ועוד בזמן שכאשר אני צופה בהתנהלותם אני רואה שבלונה אנושית מהלכת, לא מרתקת, לא מושכת, די מיגעת לעיתים וחושבת לעצמי, בידול בידול בידול. האם האופן בו אני מבדלת את עצמי גורם לאנשים לחשוב שאינני רצינית? מדוע אינם מבינים שהרציני באדם הוא הקומיקאי העומד על הבמה ו...עושה כסף מצחוק....ומה שבטוח לא עושה צחוק מכסף. מדוע אין הם מבינים שמעטה חיצוני מסתכם בסך הכל במעטה חיצוני ומתחת לזה מסתתרת האמת, האש ותמרות העשן. מדוע אינם מבינים שכשהם חושבים שאין בי דבר מאיים אני רוכשת את אמונם ומדוע בעצם איכפת לי שאין הם רואים את האמת? לא רוצה שאלו שלא בחרתי ייעצו לי לא רוצה שינסו ליישרני על פי אמות מידה שלא נתפרו בעבורי רוצה להשאר אני: מן בת שכנה, זו שאתם חולפים אל מולה ברחוב ולא ידעתם כי באה אל קירבכם. ומצד שני רוצה לנפץ את העובדה שאת מלוא יכולותיי מגלים רק כאן במדיה, אותם אלו שלא באים איתי במגע יום יומי, ללא פנים, ללא ווקאליות, ללא כימיקאלים, רוצה שגם הם , הללו שפוגשים בי ביום יום, יבינו שיש לי אמת עמוקה הרבה יותר ממה שהעין החד מימדית משגת. |