0

שיאצו?? או סאדו מאזו???

107 תגובות   יום רביעי, 13/10/10, 23:46

''

 

חדר קטן, נעים, קריר, אור עמום, מוזיקת עולם חרישית...
ובמרכזו מיטת טיפולים סתורה...
ניכר היה שקרב אדירים התחולל עליה..
אין ספק שמישהו סבל פה... לא שכב בשקט..

המטפל, בחור חסון, נעים, חייכן, שרירי מאד..
עומד ביני לבין הדלת. ילדיו השריריות שלובות על חזהו.
וחיוכו מסתיר איום מפורש: "מפה לא תצאי בחיים".

וכבר לא נותרה לי האפשרות להמלט על נפשי..
 ואני חושבת לי בבעתה.."מה זה עלה בדעתי"?
"השתגעתי??" "מאיפה יצר ההתאבדות הזה??"
נו, כאשר נגזר,  נגזר.. אני עולה על מיטת הטיפולים
שסדין לבן מגוהץ, קריר ונעים נפרש עליה בינתיים
(כאילו כדי להסתיר מה קרה פה קודם..)

והבחור מתחיל לעסות את שריריי..
אצבעות חזקות נתקעות עמוק עמוק.בין צלעותיי
הוא מסביר בקול נעים ורך.. וקורא לכל שריר בשמו...
ואני מבינה כבר שהצלעות והחוליות שהזיז....
לעולם לא יחזרו למקומן המקורי.

אני חשה כיצד הוא מפרק את חוליותיי אחת אחת..
כיצד הוא מזיז את צלעותיי ומפריד אותן זו מזו... לעולמים!!!

אט אט אני מסתגלת לעינוי.. אנו מנהלים שיחה נעימה.
. הוא היה מנהל בכיר בחברת הייטק עד שמאס בחיי העבדות..
מספר על בתו התינוקת. על אשתו המדהימה..
אין להם רהיטים בבית. הם חיים בשאנטי על מרבצים
הפזורים בכל הבית..לבושים בגלביות לבנות,חיים בטוהר..
רק לתינוקת ויתרו והיא מטוטלת בטיטולים...
ואני מהנהנת בפליאה גדולה.. כן, כן, גם לסאדיסטים,
משפחות, ילדים קטנים וג'לביות לבנות.

ברקע אני שומעת יללת אמבולנס מתקרב, ואני מבינה ומקווה
שרק מכאן תבוא לי ההצלה!!

אני מסתגלת אט אט לעינויי ומתחילה להבין את
המזוכיסטים למיניהם שבוחרים מרצונם לעבור
שבעה מדורי גהינום ועוד נהנים מכך....''
אלא שביני לבין ה"מטפל" לא נקבע קוד
שעל פיו יפסיק לענות את גופי הנתון תחת ידיו.

אוף!!! נגמר!!!

אני יורדת ממיטת הטיפולים,
ולא חשה את כפות רגליי הנוגעות בקרקע...
אני מחוייכת, מפוייסת, מודה לו מאד.. ומרחפת החוצה..
מרגישה כל כך קלה... נינוחה...נהדר לי... נפלא...
וכמאמר הבריות, כל עצמותיי אומרות שירה...
ניגשת למזכירות המרפאה ומיד
מזמינה לי תור לעוד עשרה טיפולים.....

דרג את התוכן: