כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הספן הגידם- רב הון מנפץ את הבועה ועד כמה מילים לא קשורות

    5 תגובות   יום חמישי, 14/10/10, 08:25

     

    עמיתי רב- הון לא הכזיב, ובערב המחרת הגיע בדיוק בשעה היעודה; בכך, לא היה ספק. רב-הון לא היה מהאנשים שנתנו לזמן לעשות את שלו, והקדיש את חייו לתיאומים ורישומי יומן מדוקדקים,  לפי היום בחודש ובשבוע, ובין שעה זו לשעה זו, עד שקנה שליטה מלאה בזמן, אשר סר למרותו המוחלטת.

     

    כאשר נכנס רב –הון בדלת, והצביע על  חלון בן עשרים ושלוש דקות (רב הון לא דקדק בשניות), בלו"ז הדחוק שלו, שהצטופף בקושי רב  על המסך הסלולרי הזעיר, שמטתי מידי את המטאטא, ומיהרתי להתייצב מולו.

     

    בזהירות רבה הוצאתי מהכיס  את מד בוחן המציאות, וניסיתי להניח אותו  בינינו , אלא שזה- מעשה שטן-,  סירב להיכנע לכוח המשיכה , וריחף ביננו, באופוריה ורודה זרחנית,  הפיץ קטורת מתוקה,  והשמיעה מנגינה ענוגה.

     

    רב הון התבונן בהתנהגותו המוזרה של החפץ וקימט את מצחו, ואני התבוננתי בחריץ שהעמיק בין גביניו ונשכתי את שפתיי . מילים רבות התרוצצו במוחו של רב הון מחפשות ולא מוצאות תבנית להסתדר בה, ובסופו של דבר אמר רק-

     

    "בוחן המציאות שלך לקוי מאד מוזגת, יש לנו עבודה רבה".

     

    מייד לאחר שאמר את הדברים הללו, הושיט רב הון את ידו, ובאבחה אחת , תפס את הבועה המעופפת, ושיטח אותה על קרקע המציאות.

     

    בשקט הנורא שהשתרר, אפשר היה לשמוע את האוויר חומק  ממנה בשריקה חרישית.

     

    *********************************

     

    ועוד מילים לא קשורות שבאות לי טוב בבוקר הזה-

     

    קליק.

     

    נערה  נשענת על מעקה הגשר באויר הפריסאי הקר-
    שערה מסתחרר סביב פניה כסיבי סוכר שקפאו במערבולת,
    צעיף צמר צבעוני עוטף את כתפיה , וחיוכה מהביל כספל קקאו חם .

    אין לי הרבה תמונות מהטיול ההוא .
    בעידן הטרום דיגיטלי בן אדם לא יכול היה לדעת  אילו רגעים יוקפאו בזכרונו.

    דמותה הפכה לחלק מחיי-כמו הפרש בסנטרל פארק,
    כמו הילדים שמוחאים כפיים בתחנת הרכבת של דלהי,
    כמו האמא של הילד שחגג יומולדת יחד עם הילד שלי
    וחצי ראש שלה מבצבץ מאחורי העוגה.

     

    קליק.

     

    כשאני מתבוננת חזק אני רואה אותה בבהירות- נשענת על מעקה האבן,
    הקור דוקר את קצה האף, והאנרגיה מאיימת לפוצץ  את  הורידים .
    ביקשתי מתייר יפני שיצלם אותי.
    הייתי לבד עם עצמי ובשרי- בשלמותי ובמלוא תפארת חלומותי.

     

    ******************************

    דאבל  קליק

     

    אין שום דמיון  בין מחיקת צילום בלחיצה על כפתור ה- delete לבין קריעת צלולואיד  שמותירה אותך עם קרעים של חצי חיוך  ביד אחת, חצי חיוך ביד השניה, ואפשרות לאחותו בסלוטייפ שקוף.
    את סל המיחזור  הדיגיטלי שורדים  רק הרגעים המושלמים באמת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/17 19:46:

      צטט: הולוגרמה 2010-10-15 18:25:05

      צטט: שרונהמותק 2010-10-15 18:03:23

      קלאק. ובול אחד גם. נפלאה אחת

       

      :-) עובר לי בראש איזה רצף כזה של קליק קלאק בום בם

      תודה, ושבת שלום

       

       

      עשיתי קליק

      במקרה שוב הגעתי לרב הון מנפץ את הבועה

       

       

      חושבת עלייך הרבה ומתגעגעת המון ~

      מחייכת גם אם דמעה נושרת מהזוית של העין עכשיו ~~~

       

       

       

       נשיקה

        15/10/10 18:25:

      צטט: שרונהמותק 2010-10-15 18:03:23

      קלאק. ובול אחד גם. נפלאה אחת

       

      :-) עובר לי בראש איזה רצף כזה של קליק קלאק בום בם

      תודה, ושבת שלום

        15/10/10 18:24:

      צטט: סליחה ומחילה 2010-10-15 18:06:53

      דאבל קליק
      מדוייק להפליא

      תודה סליחה ומחילה, ובבקשה גם.

       

        15/10/10 18:06:
      דאבל קליק
      מדוייק להפליא
        15/10/10 18:03:
      קלאק. ובול אחד גם. נפלאה אחת

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הולוגרמה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין