השף ואני כבר לא... זה מתבשל אצלי כבר זמן ארוך,ניסיתי עוד פעם ועוד פעם אבל בסופו של דבר הייתי חייבת להחליט ככה אי אפשר להמשיך
אז התפטרתי מעבודתי במסעדה כ "אישתו של"
לדעתי השף לא מת על הרעיון, הרי כידוע השף ואני בניגוד לרוב הזוגות דווקא מסתדרים מצויין בעבודה ביחד השף רגיל לעלות למשרד ולראות אותי,משום מה הוא חושב שמספיק שאני רק אשב על כסא ואשחק סוליטייר במחשב והכל יהיה בסדר, אז זהו שסוליטייר אני לא יודעת לשחק.
אז עזבתי ,השף אומר שאני צודקת והוא שמח בשבילי אבל פרצופו מסגיר אכזבה קלה, אבל מה לעשות בפעם הראשונה אולי החלטתי לעשות משהו שטוב לי ולא חשבתי מה זה יעשה לאחרים. אני בוחנת את התיאוריה של אם אתה עושה מה שטוב לך,לאלה הסובבים אותך יהיה יותר טוב גישה מעניינת למדי שנראית לי שווה בדיקה אחרי 40 שנה של "אם אעשה טוב לאחרים,יהיה לי טוב..."
חיפשתי עבודה במשך יום יומיים והתקבלתי לעבוד אצל בני היקר בן ה-8 שמרוצה מהסידור עד השמיים. נגמרו ימי הצהרון העליזים תנאי העבודה סבירים ביחס לעבודה אצל "רודן" קטן
אני מקבלת בכל בוקר את הדרישות לארוחת הצהריים,אין לי מושג איך הוא עדיין לא פיטר אותי מאחר וכישורי הקולינריים מסתכמים בחוות דעת על מנות שהשף נותן לי לטעום, אבל כנראה שהאוכל בצהרון היה גרוע יותר... אנחנו מכינים שיעורים ואז מתחיל שירות המוניות היומי,תקחי אותי,תחזירי אותי,אני רוצה חבר,יש לי חוג הילדים של היום צריכים מזכירה ונהג צמודים כדי לתזמן את כל מערך הפגישות שלהם מהשעה ארבע מיותר לציין שבשעה שמונה בערב כשהם הולכים לישון,אין מאושרת ממני..
כשאני לא בשירות הבוס קטן אני מעבירה את זמני בכיבוס ותליית הכביסה של כל בני הבית דבר שהתברר לי כפעולה לא פשוטה כלל כפי שיפורט להלן: בחגים ביקרה אותי גיסתי שמצאה אותי תולה כביסה,היא בהתה בי בתמיהה(היא לא רגילה לראות אותי באיזור מכונת הכביסה),צקצקה בלשונה ואמרה לי בהפגנתיות
"זוזי,ככה לא תולים כביסה"
האמת גם אמא שלי אמרה לי את זה בגיל 12 כשניסיתי לעזור לה לתלות כביסה,אבל היא מעולם לא טרחה להסביר לי איך כן תולים כביסה, כי מהר מאד היא הבינה שהבת שלה לא ממש כישרונית בעניני הבית,אז היא ויתרה.
לצערי באוניברסיטה שבה למדתי לא היה תואר בנמהל עסקים עם התמחות באומנות תליית הכביסה ,כך שנאלצתי לבחור בלימודי משפטים ולוותר על חלום חיי- לדעת לתלות כביסה
עכשיו תסבירו לי לעזאזל-מה צריך לדעת?
הרי בשמש הזאת,הכל מתייבש ,לא משנה איך תתלה,קמטים מעולם לא הפריעו לי לישון, אז מה אכפת להם איך אני תולה כביסה.... גיסתי סיימה לתלות את הכביסה במקומי ותהרגו אותי ,ניסיתי לבחון האם היא תולה את הכביסה באיזה דרך סודית אחרת אבל זה נראה לי בדיוק אותו הדבר.
בערב שאלתי את השף מה כל כך שונה באסכולות תליית הכביסה שלי משל משפחתו והשף צחק ואמר " הכל שונה,מניעור הבגד לפני,יישורו,תלייתו ועוד ועוד..." "אמרתי לך כבר זה לא בשבילך,טוב תעשי אם תמצאי לך עבודה ותפסיקי לנסות להיות עקרת בית "
טוב אז מאז שהתפטרתי עבר כבר חודש,ואני מבלה את יומי עם שלושה ילדים ,שמתוקים ככל שיהיו אם עוד פעם אחת הם קוראים לי במקהלה "אמא,אמא," ומצפים שאענה להם אני בורחת לחו"ל
ערב אחד השף נכנס הביתה ,יפה מתמיד,לבוש כמו שחקן קולנוע,מריח כמו דוגמן לבושם חדש ואנחנו המשרתת ושלושת הרודנים הקטנים היינו באמצע ויכוח סוער על מתי הם יעלו להתקלח לפני "בוב ספוג "או אחרי
אני שבשעה זו עצביי נמצאים על סף רתיחה ,הרמתי את קולי עד שאפילו השף הבין שכדאי לעשות כדבריי,ולקח את כולם להתקלח לא לפני שאמר לי בטון אוהב ורגוע "מאמי,את חייבת להירגע,למה את מתעצבנת,הם בסך הכל ילדים,את צריכה יותר סבלנות"
לאחר כחמש דקות של נסיונות כושלים להכניס את הילדים לאמבטיה שמעתי אותו מרעים בקולו "דיייייי,כמה פעמים אפשר להגיד לכם להכנס לאמבטיה?" לילדים כמובן זה לא הזיז להמשיך לרוץ סביבו ולשחק תופסת
נכנסתי לחדר האמבטיה וראיתי את השף עומד ,אבוד כולו,שלושה ילדים צוהלים סביבו ואמרתי "מאמי אתה צריך להרגע,למה אתה מתעצבן, הם בסך הכל ילדים........"
|