במשך חיי הקצרים טסתי הרבה מאוד. בחישוב קל אני מגלה שאת רובם המוחלט בערך 80% מהטיסות בהם המראתי, המטוס נחת בלעדי. המראנו יחד אני מטוס טייס ושאר וכל אחד מלבד הטייס והמטוס נחתו במקום שונה. 

טוב נו זה ברור אני מדבר על צניחות. צניחות זה דבר מעולה. צניחות לפתע מעלות בי הרבה שאלות פילוסופיות. 

הראשונה שבהם היא ברגע הזה אחרי שאתה בודק חופה ומגלה שהיא נפתחה כראוי יש איזה דקה קצת פחות של שקט מופתי. ואז באחת הצניחות תהיתי לעצמי מדוע ? מדוע רואים עד אותה נקודה שאנו רואים והאם זה קשור לעובדה שטוענים שהעולם עגול ?

 אני מוכן לשמוע כל טענה וכנראה שהעולם עגול אבל שאני לא יבין את זה לבד משמע יראה את זה מבחוץ בו עיני תמיד יהיו בי ספקות. בכל מקרה כאשר אני בתוך כדור הארץ תלוי בין שמיים לאדמה, העולם לא נראה לי עגול, אחרת למה אני לא רואה את הקימור ? 

עוד תהיה על למה העולם לא עגול ? בוא ניקח כדור טניס. אם נתקע בו מסמר שארוך יותר מהקוטר שלו הוא יצא בצד שני. אז אם העולם עגול למה לא עושים מגלשות ? לא חבל על כל עניין הטיסות ? 

יש עוד משהו חשוב בצניחות ומזכיר לי סקס. הרבה הכנות הרבה בדיקות, נהנים מהלפני המראה-התמזמזות, ואז יש רגע שמחליטים שהגענו לרגע הנכון ואז קופצים-גומרים, יש חיוך מטורף לב דופק והרגשה מעולה ואחרי 30-40 שניות של היי מטורף יש שקט מושלם ושלוות אמת.