הסיפור נכתב בהשראת מישהי שהיתה איתנו בטיול למלטה לפני כשבוע נסעתי ל-4 ימים עם הבת שלי. מה לא הרגשתם???????
מאמי שלי, איפה את? אני בספונג'ה מה קרה? נתנו לי מהעבודה מתנה לנסוע ל4 ימים למלטה ואני לוקח אותך איתי. מה אני חבילה? יופי משה, תן לגמור עם הספונג'ה. תשים בינתיים מים לקפה, ונדבר מה יש לדבר מרסל, את באה איתי. אנחנו נוסעים לחוץ לארץ! סחתיין עליך משה. מתי נוסעים? מחר! מחר? קניתי לך מזוודה ע נ ק י ת. לכי לארוז. 4 ימים של שיכרון חושים, מאמי שלי. יש שם לקנות דברים? בטח! ויש גם קזינו. מתי האווירון יגיע? את מתכוונת שנטוס? כן, נטוס? בלילה מאוחר, צ'ארטר. מה זה הצ'ארטר הזה? זה בלילה נשמה. מאוחר בלילה, 3 בלילה. אבל אני ישנה בשעה כזאת משה! לך תגיד להם שנטוס בבקר ב-10 כי רק בשעה הזו אני מתעוררת. לא יכול, זה קבוע מראש. תגידי תודה נותנים לי בחינם יופי לא? כן! מרסל אורזת את בגדיי הסקיני ג'ינס הצמודים שיושבים לה על הגוף משהו משהו. חולצות צמודות כדי שחס וחלילה לא יפספסו את החזה החדש שלה דאבל סי. מעילים כובעים גרביים וכמובן לא שכחה את הנעלים הסנדלים עם העקב של 12 ס"מ. מילאה את המזוודה כאילו שנסעה לחו"ל לחודש. מאמי ,כמה בגדים שמת? תוציאי, אי אפשר לסגור את המזוודה. אחרי שהוציאה והחזירה והוציאה, סגרה את המזוודה הענקית והודיעה שהיא מוכנה. בשעה 10 בלילה התייצבו בשדה התעופה עברו את הבדיקות ועלו לאוירון. וואי משה איזה יופי של כסאות מעור אמיתי, ויש גם ארון קטן למעלה לשים את תיק האיפור שלי. וגם שמיכה קטנה וכרית קטנה לישון. הטיסה החלה. המטוס החל להמריא . אימאל'ה, אני מתה פה ועכשיו. תראה אותנו אנחנו עוד מעט נמות פה ואף אחד לא ידע עלינו. שקט מאמי, לא יקרה לך כלום אני מחזיק אותך חזק, נשמה שלי. אין פה כזאתי ידית כמו באוטובוס שמחזיקים כשהאוטובוס עוצר? לא! הדיילת עברה, חייכה לנוסעים ושאלה האם מישהו רוצה לאכול. מגשים קטנים הושמו לכל אחד. משה? איפה השולחן, למה לא מביאים שולחן כמו שצריך? ככה זה באווירון. אבל השולחן בכיסא של הזה מקדימה. מרסל, ככה זה באווירון תפתחי מלמעלה ויהיה לך שולחן קטן. כמו בבית של שלגיה ,הכל קטן פה. הצלחות ,הכוסות, הלחמנייה הקטנה. עכשיו תאכלי בשקט. אבל ירד לי הליפסטיק! אז תשימי חדש. טוב אני אוכל בפה סגור שהליפסטיק לא ירד. סיימו לאכול. משה אני צריכה לבית שימוש איפה זה בית שימוש פה? בסוף האווירון. מרסל צעדה על עקביה הגבוהים לכיוון השירותים. פתחה את הדלת וחשכו עיניה. מההההה זזזזזההההההההההה? אימאל'ה החור הזה ייקח אותי למטה כמו מערבולת. כשהורידה את המים כמעט התעלפה כי המטוס התנדנד פתאום. "שמע ישראל" ,שאני אמות פה במקום! מה זה הדבר הזה? פתחה את הדלת במהירות ורצה החוצה במהירות למשה. מרסל נוחתים, תהדקי חגורות! המטוס החל לנחות. לאט לאט ירד ירד למטה. כשגלגליו נפתחו פרצה מרסל בצווחה. אני מתה, אני מתה, אני מתה, עכשיו. משה החזיק אותה חזק שחס וחלילה לא תיפול. הגלגלים נפתחו והמטוס רץ על המסלול במהירות כשעצר, מרסל התעלפה. רק זה חסר לי עכשיו מלמל משה . באו דיילות שפכו עליה מים והיא התעוררה. הגענו!!!! התעלפת, בואי נרד. ירדו לקחו המזוודות ולמלון המפואר. וואי וואי וואי! איזה שיש על הרצפה, משה, כזה אנחנו צריכים בבית שלנו. אחריי שהתארגנו וישנו ירדו לארוחת הבקר. משה מילא את הצלחת כאילו שאין עוד ארוחה בערב. העמיס והעמיס והעמיס צלחות על גביי צלחות. מרסל הסתפקה בצלחת קטנה, כדי לשמור על הגזרה ועל החזה שכבר ממילא נחנק בתוך החולצה האדוקה. יש קניות היום? לא, יש סיורים בעיר! עלו על האוטובוס. מדריך התחיל להסביר על ההיסטוריה על המקום. מתי יש קניות משה? זה לא מעניין אותי, הענתיקות פה. תקשיבי למדריך . אוי, משה אני רוצה להצטלם על החומה. המדריך מסביר, ומרסל מחפשת מקום להצטלם פוזה עם פה משתרבב כמו שהדוגמניות עושות. פוזה עם רגל למעלה על הגדר, פוזה עם משקפי הדולצה גאבנה שלה והמדריך מבקש שקט. המדריך המשיך להסביר וכיוון את האנשים בירידה תלולה לכיוון הנמל ומרסל מתאמצת לדדות על עקביה הגבוהים, מחזיקה חזק במשה כדי שלא תיפול. הליכתה כאילו על קביים כמו ליצנים. תראה הנה זארה, ליוויס, מקס אנד ספנסר. מתי ניכנס ונקנה משהו? שקט מרסל, את לא מקשיבה, ממשיך המדריך. אבל מרסל בשלה, עסוקה בשיער השזור והמוצמד על השיער האמיתי שלה ובמכנסיה, שחנקו אותה לגמרי. היא לא יכלה להרים רגל במדרגות מבלי שמשה הרים את כולה, כאילו הייתה בלוק קרח. למזלה יום המחרת היה יום קניות. מרסל רצה מחנות לחנות כמו מסוממת וחזרה עם עוד 4 מזוודות למרות שהחנויות כבר היו עמוסות בדברי חורף וכמובן שלא היו מבצעים. מרסל הבינה מהר מאד את הקטע של ה"מלטה" הזו. את העיר לא זכרה . "ענתיקות" יפות משה. באמת יפה הזארה הזאת! אה, ה"מלטה" הזאת!
כל הזכויות שמורות2010 אין לשכפל או להעתיק |