אתמול החילותי את יומי ברחובות. עם אחי הקטן, אשתו ובתו - שהיא יצור קטן ומתוק, חייכנית וממגנטת - ואי אפשר לעזוב אותה ו... טוב היא לא הנושא של הפוסט.
אחי, גדעון - כותב מוסיקה. נפלאה. מהטיפוסים המוכשרים האלה, שהמוסיקה מתנגנת להם בראש כל הזמן. ואני? בין שאר הדברים חוטאת בכתיבת מוסיקה ובעיקר בעיבודים. למגירה בעיקר אבל מדי פעם גם מבצעים אותם.
אז כפי שכבר הזכרתי בפוסט קודם - חברנו יחד לכתוב את העיבוד לשיר מאוד מסויים (שייחשף בקרוב). שעות על גבי שעות של נגינה, ניתוח השיר, הבנת הטקסט והסב-טקסט - צלילה לעומק. אתמול סיימנו. עוד אין מסטרינג - אבל העיבוד ישנו. והוא נפלא. אלא מאי - חשבתי שבאחת כבר אהיה על הרכבת חזרה לפרדס-חני, אספיק להגיע הביתה, לאכול משהו לנוח ואז לצאת להמשך עשיית המוסיקה. סיימנו רק קרוב לשתיים, והספקנו בקושי לרכבת של שתיים ורבע, וכמובן שהמנוחה נשכחה, גם ארוחת הצהרים... בשלוש וחצי נחתתי בביתי הקט, חטפתי תפוח ואת כל התווים של האיטליאנה וחזרתי לנוע בדרכים - שוב, בדרכי אל דפנה יקירתי. חזרה לקונצרט של ה-29. אהההההההההההה, אם יש מקום לקבל אנרגיות - זה עם דפנה ועם נגינה בצוותא. דורנטה, בליני, דוניצטי, פוצ'יני, די-קפואה - כל האיטלקים הנפלאים הללו. אז אחרי הקפה והעוגיות (טעות גדולה לפני שירה, אבל לא עמדתי בפיתוי) - שרנו לנו יותר משעתיים. א י ז ה כ י ף! תנו לי לשיר כל היום ולא תהיה מאושרת ממני. אז אני מאושרת. ואני הולכת להמשיך לשיר :)
נ.ב. יש עוד כמה מקומות לאיטליאנה ב-29 כל הקודם - זוכה :)
שיהיה יום נפלא! |