כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    סדין

    12 תגובות   יום שבת, 16/10/10, 10:02

    המושא לא נמצא לה בשום צורה אבל זה דומה למוזיקת-רקע שתמיד נגינה וזמינה לה. יש והטון מתגבר פתע (אם) כותבים את זה זה נראה ככהוככ הוכככהוככהוככה..

    חשבתי על המילה געגוע

    אולי קוראים לה כך כי אם אומרים הרבה געגועגעגועגעגעוע זה קצת כמו נוגע-לא נוגע-נוגע-לא נוגע- נוגע-לא נוגע.      ה-ג' וה-ע' באות והולכות וחוזרות והולכות והרי כך בדיוק נראה

    געגוע

     

    נוסע וחוזר

     

    (רק ה-נ' נעדרת. משוואה ב-נ' עלם אחד)

    --------

    כשאומרים לי "את יפה" או יש לך זה וזה יפים אני (אוטומט. כמו כולם) אומרת תודה. אם אני חושבת על זה רגע אז זה עקום להגיד לי זה וזה שלך יפים כי את זה וזה לא אני עשיתי. 

    או (נכון יותר) לא עשיתי כלום בשביל שיהיו לי זה וזה כאלה. ככה נולדתי (וגם אתה וגם את).

    מה ששלנו שאפשר להגיד עליו תודה הוא לא הזה וזה

    שרואים

    (זה  דברים ורבדים אחרים שעושים אותי אני)

    למשל, מילים שהן שלי (רק אותן) אני בוראת (או רק אני בוראת אותן)

    ומבריאה איברים בתוכי.

    להגיד תודה על "את יפה" זה.

     

    כמה מהר אנחנו מנכסים לנו מעשים של הבריאה

    ---------

    מעשה בתמרה אחת שהייתה עומדת בחמתה ולא הייתה עושה פירות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות. אמר להם דקלי: תמר היא רואה מיריחו והיא מתאווה לו בלבה. והביאו ממנו והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות.

    במדבר רבה ג'

    ---------

    לפני איזה זמן חשבתי (לומר) לאחד שרצה בי גוף (עד) שנסתתמו טענותיו:

    אתה תלך להזדיין

    אני אלך לדמיין

    (וגר זאב עם כבש ולביאה תרביץ לגדי)

    --------

    http://www.youtube.com/watch?v=mzgjiPBCsss&feature=related

    --------

    כשאני הוזה עירום מלפניי, כל הבגדים היפים זרוקים בצד המיטה (חולצה חדשה נתקמטה) זה אומר שהמילים שלי לא מספיקות (לי)

    לא מספיקות

    באותה השעה והדקה במדויק (לא יכולתי שלא לחייך)

    -------

    אין שאלה

    אין שאלה

    (אמרו לי: אם יש ספק- אין ספק.

    ואם אין ספק?)

    --------

    אתמול בבוקר שקעתי בהנחיה של בדידים בקבוצה

    חייכתי הרבה בחוץ ובלב. הם באים. ונושאים. ונותנים

    מחבקים לעצמם את הביחד הזה (פעם הם חיבקו רק כתפיים של עצמם

    ובקבוקים. ודפים)

    הכי מוצלח היה מה שלא תוכנן. הקשבה חדשה שהזמנו הביאה לחדר (ממש. מוחשי. כמעט לנגוע בזה) איזה ביחד חדש ושביר ונוגע ופגיע

    זה החזיק כמה רגע (זה הדברים שאי אפשר לצלם. זה נצרב ונצלם

    בנשמה)

     

    אני אוהבת את העבודה שלי. נקודה.

     

     

    --------

    תפזר עליי גחלים, פנינים לוחשות (תקרע עליי מחרוזת) כזו שאי אפשר לאסוף הן נספגות בנקבוביות והופכות לי לעור שני. באור ראשון

    -------

    הייתה כאוניות שיכר

    נעות אל חופי געגוע

    לא מגיעות.

    ממרחק של כבישים לופתים

    תביא לי לחם חוקי,

    תעתועיי.

     

    מרבדים כהים של פרקט עשתה לה

    שש וארגמן לבושו שלו

    (נודע בשערים בעלה

    בשבתו.)

    סדין של מילים עשתה

    ותמכור

     

    קול וענן לבושה

    ותשחק ליום אחרון

    כלילה ראשון.

     

    פיה פתחה (בלי חוכמה עכשיו, בלי חוכמה)

    ותור

    החסד

    על

    לשונה.

     

    ---------

    אשת חיל ורעדה. מלפניך. מתחתיך

    ---------

     

    ציפורות מדברות על הדקל פה ליד.

    ראיתי כמה אני קטנה וכמה מרחק עוד יש להגיע עד ל

    שמש.

    נלך לקנות אדמה (פרקטיקה שעובדת. אצבעות שלי ופקעות

    מחייכות)

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/10 23:28:
      תודה רבה לכבודך
      (שוב ושוב? תודה. שוב)
        22/10/10 10:45:
      גאונות של ממש הפוסט הזה.
      לקרוא שוב ושוב
      ולהתמוגג כל פעם מחדש.

        18/10/10 18:57:
      (ערגה זו מילה נהדרת. גם הערגה עצמה)

      מאת: תקופת-חולים-כללית
      הנדון: תודה
      רבה שבאת לביצה המילולית (על איזה חלק שלך בדיוק נפלה עליך הסחוג) ותודה רבה על המילים שלך. תודה. (ניפגש ב
      נעילה:)
        18/10/10 17:34:
      כנראה שרצוי לקרוא 3-4 פוסטים שלך בתור פתיח
      לפני שפותחים את הפה להגיב
      ההבדל בין גאון לשגעון בא לידי ביטוי מקסים אצלך
      שמח על הזכות שנפלה בחלקי לבקר את הבלוג
      ראי תגובה זו כתגובה כללית על הבלוג עד כה
      אחזור ואשוב בהנאה וערגה לקרוא
      תודה
        17/10/10 15:38:
      (צפון הודו לה' כי טוב. כך שמעתי)
      תודה
        17/10/10 15:38:
      (טנופת צופים זה טוב)
      אני בכלל הייתי ב
      בנ"ע
      (תודה)
        17/10/10 10:16:
      בצפון הודו הרקיע קרוב,במיוחד בלילה,זמן הציפור לשתוק.
      מילים פשוטות עושות לי זמר עורבני.
        17/10/10 10:06:
      יפה עד למאוד, מלאכי המילים עולים ויורדים, יורדים ל"טנופת צופים", (הביטוי לקוח מיעל רנן לג'ויס), ועולים למלכת המדעים והשמים, והכל מתכסה במרבד השפה המתוקה שלנו, שפת הקדושים והקדושות.


        17/10/10 09:20:
      אין מניעה מכך שגעגוע יהיה (דוקא)
      מניע
        17/10/10 00:13:
      געגוע בא בצלילל כמו קעקוע
      שבו הלב שקוע והראש תקוע
        16/10/10 22:57:
      הייתה כותרת אפשרית: שקל החן והבל הטופי. אשה. (אמרת מבוכה. ובו זמנית ההנאה וההנעה שיש במילים מתוקות של איש על גוף, אל גוף. גם זה אישה).
      ותודה זו (שוב) מילה קטנה
        16/10/10 11:57:
      את יודעת, יש פעמים שאני קוראת אותך והחלק התחתון של הפנים [הכי תחתון] נפתח מעצמו.
      על היפה - גם אני אומרת ואמרתי - "זה גנטיקה". ככה זה. אולי בגלל זה אני נבוכה. פעם מישהו לקח חצי צעד אחורה ואמר לי - "יפית". הייתי מאוהבת אבל לא יכולתי להסביר לו שזה לא מבחוץ אלא מבפנים. בעיות של לא מכוערות, הרצון שיראו אחרת [קליפה ופנים. מעטפת יכולה להפתח, מעניין מה יש בקרביים]. כתבת בדידים ואני נוטה לשחק במילה, אני אוהבת אותה. צבעת אותם, מספרת ודרגת?
      אני שמחה שיש את המילים שלך. הן נחמה גדולה בשממון מילולי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      כנרתשלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין