המושא לא נמצא לה בשום צורה אבל זה דומה למוזיקת-רקע שתמיד נגינה וזמינה לה. יש והטון מתגבר פתע (אם) כותבים את זה זה נראה ככהוככ הוכככהוככהוככה.. חשבתי על המילה געגוע אולי קוראים לה כך כי אם אומרים הרבה געגועגעגועגעגעוע זה קצת כמו נוגע-לא נוגע-נוגע-לא נוגע- נוגע-לא נוגע. ה-ג' וה-ע' באות והולכות וחוזרות והולכות והרי כך בדיוק נראה געגוע
נוסע וחוזר
(רק ה-נ' נעדרת. משוואה ב-נ' עלם אחד) -------- כשאומרים לי "את יפה" או יש לך זה וזה יפים אני (אוטומט. כמו כולם) אומרת תודה. אם אני חושבת על זה רגע אז זה עקום להגיד לי זה וזה שלך יפים כי את זה וזה לא אני עשיתי. או (נכון יותר) לא עשיתי כלום בשביל שיהיו לי זה וזה כאלה. ככה נולדתי (וגם אתה וגם את). מה ששלנו שאפשר להגיד עליו תודה הוא לא הזה וזה שרואים (זה דברים ורבדים אחרים שעושים אותי אני) למשל, מילים שהן שלי (רק אותן) אני בוראת (או רק אני בוראת אותן) ומבריאה איברים בתוכי. להגיד תודה על "את יפה" זה.
כמה מהר אנחנו מנכסים לנו מעשים של הבריאה --------- מעשה בתמרה אחת שהייתה עומדת בחמתה ולא הייתה עושה פירות, והיו מרכיבין אותה ולא עשתה פירות. אמר להם דקלי: תמר היא רואה מיריחו והיא מתאווה לו בלבה. והביאו ממנו והרכיבו אותה, מיד עשתה פירות. במדבר רבה ג' --------- לפני איזה זמן חשבתי (לומר) לאחד שרצה בי גוף (עד) שנסתתמו טענותיו: אתה תלך להזדיין אני אלך לדמיין (וגר זאב עם כבש ולביאה תרביץ לגדי) -------- http://www.youtube.com/watch?v=mzgjiPBCsss&feature=related -------- כשאני הוזה עירום מלפניי, כל הבגדים היפים זרוקים בצד המיטה (חולצה חדשה נתקמטה) זה אומר שהמילים שלי לא מספיקות (לי) לא מספיקות באותה השעה והדקה במדויק (לא יכולתי שלא לחייך) ------- אין שאלה אין שאלה (אמרו לי: אם יש ספק- אין ספק. ואם אין ספק?) -------- אתמול בבוקר שקעתי בהנחיה של בדידים בקבוצה חייכתי הרבה בחוץ ובלב. הם באים. ונושאים. ונותנים מחבקים לעצמם את הביחד הזה (פעם הם חיבקו רק כתפיים של עצמם ובקבוקים. ודפים) הכי מוצלח היה מה שלא תוכנן. הקשבה חדשה שהזמנו הביאה לחדר (ממש. מוחשי. כמעט לנגוע בזה) איזה ביחד חדש ושביר ונוגע ופגיע זה החזיק כמה רגע (זה הדברים שאי אפשר לצלם. זה נצרב ונצלם בנשמה)
אני אוהבת את העבודה שלי. נקודה.
-------- תפזר עליי גחלים, פנינים לוחשות (תקרע עליי מחרוזת) כזו שאי אפשר לאסוף הן נספגות בנקבוביות והופכות לי לעור שני. באור ראשון ------- הייתה כאוניות שיכר נעות אל חופי געגוע לא מגיעות. ממרחק של כבישים לופתים תביא לי לחם חוקי, תעתועיי.
מרבדים כהים של פרקט עשתה לה שש וארגמן לבושו שלו (נודע בשערים בעלה בשבתו.) סדין של מילים עשתה ותמכור
קול וענן לבושה ותשחק ליום אחרון כלילה ראשון.
פיה פתחה (בלי חוכמה עכשיו, בלי חוכמה) ותור החסד על לשונה.
--------- אשת חיל ורעדה. מלפניך. מתחתיך ---------
ציפורות מדברות על הדקל פה ליד. ראיתי כמה אני קטנה וכמה מרחק עוד יש להגיע עד ל שמש. נלך לקנות אדמה (פרקטיקה שעובדת. אצבעות שלי ופקעות מחייכות) |