תוכניות הבנייה של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו

בעשרים ורביעי לספטמבר 2009 עמד נתניהו על דוכן הנואמים באום                                

והציג לפני מנהיגי העולם את התוכניות הבנייה של מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו,          

בנסותו להוכיח לעולם שמכחישי השואה טועים.                                                            

התגובות לכך בארץ היו מעורבות ונעו בין תמיכה נלהבת ממנהיג שמראה  לעולם            

כמה סבלנו, לבין השתאות מהרמה הנמוכה שדמתה לרמתו של המנהיג שנאם שם יום לפניו

והכחיש את השואה...                                                                                                

האם אנחנו צריכים לעמוד ולנסות להוכיח לעולם את סבלינו? לנסות לסחוט עוד כמה      

דמעות, שאולי יגררו אחריהן עוד תרומה או שתיים?                                                     

לנו כיהודים, או כישראלים, השואה היא משהו ברור מאליו, משהו שלמדנו ושמענו         

עליו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, ולא רק שאיש מאיתנו לא יפקפק באמיתותה,          

אלא אף נהיה מוכנים להעניש את מכחישי השואה, ומסתבר שחלקינו אף יהיו                 

מוכנים, להתנהג כליצנים מעל בימת האום כדי להוכיח לעולם שהשואה אכן התקיימה.     

אולם, פרט לניצולי השואה,                                                                                      

האם מישהו מאיתנו היה שם? מישהו מאיתנו ראה את תאי הגזים בפעולה?                     

על מה בעצם מסתמכים  כל אלו שמוכנים להסביר ולשכנע את העולם בדבר הימים האפלים  שעברו על העם היהודי בשואה?                                                                               

ובטרם יאשימוני בהכחשת שואה, אמהר להכריז שאיני כזה! אני מאמין בהתרחשותה!     

 כמו לרבים אחרים בגילי, היו לי קרובים שנשארו שם ומתו בכבשנים, כמו לרבים אחרים בגילי, היו בכיתתי כאלו שהוריהם היו ניצולי שואה, וכמו לרבים אחרים בגילי, מבט בוחן מסביב,היה מגלה תמיד מישהו שמספר כחול מוטבע על זרועו!                                       

השואה היא לא משהו שזקוק כיום להוכחות ולנפנוף של תכניות הכבשנים, בכדי להאמין

שהתופת הזו אכן התרחשה!                                                                                  

  ישנן אמיתות, שמי שמכחישן, הופך את עצמו לבלתי אמין, וגורם בהכרח למסתכלים עליו

להבין שהוא פועל ממניעים בלתי הגיוניים או בלתי משכנעים.                                     

גם אם ממשלות גרמניה או פולין היו מונעות כניסת כתבים ואזרחים מן השורה למחנות

ההשמדה, בטענה שהם בודקים את זה בעצמם, ואין צורך לבדיקה חיצונית, עדיין היה  

ברור לכולם, שהשואה אכן התרחשה, והם רק מנסים להסתיר משהו!                          

והנה, למול עיננו, בעזה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, לא תאי גזים ולא השמדה המונית,

אך בחלט נסיון מקומם להסתרת האמת! כתבים זרים אינם מקבלים היתרי כניסה,  במאים

שהצליחו לצלם שם, מנועים מלהכנס לארץ, עמותות ואגודות למען הבטחת חפש הפרט

ומניעת גזענות, מעוכבים ואף מושמצים, בטענות של אנשישמיות או אחרות, אך העולם

הוא אינו עולם של מלחמת העולם השניה! שום נסיון להסתיר את המשבר ההומניטרי בעזה

לא יצלח, שום נסיון לייפות את הדברים בליווי תצלומים ממסעדות שם, ושום סיפורים

על תושבי שדרות שסבלו שמונה שנים לא ישנו את עובדת המצור, וכליאתם של מליונים

בנסיון לגרם להם לשנות את דעתם לגבי החמאס או לגבינו...לא יעבוד!                        

סביר, וייתכן מאד שתושבי שדרות אכן סבלו, ואף סובלים כיום, אך זה לא נותן הצדקה

לסבלם של אחרים, לא נותן הצדקה למצור ויצירת משבר הומניטרי, ובטח שלא נותן    

הצדקה להסתרת מידע!                                                                                        

לא צריך להיות באושויץ כדי להבין שהיתה שואה ולא צריך להיות בעזה כדי להבין שקורה

שם משהו שלנו כניצולי שואה, כאנשים שעברו את התופת ההיא, אסור לעשות לאחרים!

נסיונות ההסתרה, אי מתן היתרי כניסה לפעילי שלום וזכויות אדם, בד בבד עם ההכרזות

ששום דבר לא אנושי לא קורה בעזה,ראויים לכל גנאי!