מכתב לבני היקר והאהוב.
הטקס היה מרגש למדיי, בייחוד בחלק בו נשבעתם אמונים לצה"ל וצעקתם " אני נשבע - נשבע - נשבע !!! " כאשר קיבלתם את ספר התנ"ך וכמובן - ברגע בו שרנו יחד איתכם את ה"תקווה", שהיה הרגע בו הראשים של כולנו התנשאו בגאווה מרובה.
מליון מחשבות חלפו לי בראש באותו הרגע.
עמדנו מול הכותל, הורים, חברות, אחים, אחיות. הסתכלנו איך אתם, הבנים האהובים שלנו, עומדים מולנו, עם מדים ונשק עליכם, ילדים בני 18 בלבד - וכבר אנו מצפים מכם לקחת על עצמכם אחריות ענקית כזו - ולשמור ולהגן עלינו בגופכם ובנפשכם.
ילדים קטנים כל כך, צעירים, רק אתמול סיימתם תיכון. החברות שלכם - ילדות בעצמן - רוצות ורגילות לצאת אתכם לבלות, לצחוק, לשמוח - ואתם - כאילו גדלתם בבת אחת, התבגרתם ברגע, חוזרים מאובקים מהשטח, עסוקים פתאום בדאגות הרות גורל.
כמה מוזר, כמו במעשה כשפים באחד מסיפורי האחים גרים. כאילו שביום בו הוחלף העמוד בלוח השנה - התחלף גם בך משהו. לפתע אתה כבר לא בדיוק אותו אדם נינוח שהיית. טון הדיבור שלך רציני יותר, המבט הפך לשקול, נושאי השיחות עם החברים השתנו.
באותו הרגע, עברה בי מחשבה משונה. מהיום - אתה, הבן היקר שלי - שזכיתי לגדל, לשמור ולהגן עליך לבד, בעצמי, בשמונה-עשרה השנים האחרונות, כבר לא לגמרי שלי. עכשיו אתה רכוש צה"ל. עכשיו אתה "של כולנו". כבר לא רק אותו " ילד טוב ירושלים " חמוד, שמצחיק אותנו תמיד, שעוזר לי בבית עם קניות או מטייל אחה"צ עם סבתא - התפקידים שלנו פתאום התחלפו. עכשיו אתה, באופן רשמי, חייל של צה"ל. אתה הוא זה - שמגן עלינו.
כשהסתיים הטקס, עמדת על המדרגות לידנו, עם הגב אל הכותל. כמה מרשים ומיוחד נראית לכולם. התפאורה סביב היתה מושלמת. אנשים שונים, תיירים ואזרחים, ביקשו להצטלם אתך (טוב, ילד יפה כמוך וחתיך כל כך במדים ... לא פלא...) גם החברה המתוקה והיקרה שלך טרחה לצלם אותך מכל כיוון וזוית אפשריים, כדי שתהייה לנו מזכרת.
כ"כ התרגשת... היית גאה כ"כ במעמד עצמו, במדים, ביחידה שלך... בעצמך... גם אנחנו התגאנו בך כמובן. שמחנו מאד בשבילך. הגעת לאן שרצית.
טוב בן יקר, נדמה לי שזה הכל בינתיים. אני מאחלת לך המון הצלחה, שירות קל ובטוח, עם הרבה חוויות טובות ושפע חברים חדשים. שנינו יודעים כי לקבל נשק זו אחריות גדולה, אך אני סומכת עליך ועל שיקול דעתך בעיניים עצומות, כי תדע לעשות בדרך הנכונה, הטובה והמדוייקת ביותר - את שיתבקש ממך.
דע לך, כי זהו כבוד גדול לשרת את המולדת שלנו - אך כבוד גדול עוד יותר הוא, להיות האמא שלך.
באהבה אמא, הגאה בך מאוד, מאוד, מאוד.
|
