כותרות TheMarker >
    ';

    אינטיליגנציה עסקית/ארגונית

    "גם למראה נושן יש רגע של הולדת" נתן אלתרמן

    ארכיון

    בשבחה של הסובייקטיביות ובמחילה על היעדר האובייקטיביות – הזמנה לשיח

    57 תגובות   יום שבת, 16/10/10, 18:48

    מחזה שכתב וביים בני , רן בכור, "מניין" – בפסטיבל Small- במה באוניברסיטת תל אביב ...השבוע יום , יום

    ואתחיל בהשראה מאת המשוררת הפולנית המופלאה,שימברובסקה

    הכל פוליטי

    "כל המעשים היומיומיים
    או הליליים שלך, שלנו, שלכם
    הם מעשים פוליטיים.

    תרצה או לא תרצה,
    לגנים שלך עבר פוליטי,
    לעור גוון פוליטי,
    לעיניים היבט פוליטי. "

    "אתה פוליטי, אני פוליטי
    איך אני רוצה שלא יהיה פוליטי
    גם אני רוצה שלא יהיה פוליטי
    אתה פוליטי, אני פוליטי"

    מתוך, הכל פוליטי
    מילים: ויסלבה שימבורסקה

    קיים ביצוע לשיר זה הנמצא כאן גם בבלוג שלי במדור וידיאו שהעליתי מהיוטוב

     http://www.youtube.com/watch?v=ulUG1Os4Dhg&feature=player_embedded/:

     

    אני חוזרת מחזרה של ההצגה, (הוא סוף כל סוף הסכים שאבוא לראות), מלאת התרשמויות, חוטים רגשיים ואנליטיים זורמים בי בשצף קצף, אני מתאווה לרוקן אותם על הנייר, חוששת מהסובייקטיביות מחפשת נקודות משען אובייקטיביות, וביתי הבכורה, ליהי,  שואלת אותי- "מדוע אינך כותבת על זה בלוג?"

    ואני חשה מבויישת למול התשובות הצצות בי.

    מגיעה הביתה וכותבת.

    כן, מתחולל שם משהו מופלא על הבמה, הטקסט כמו מכשף אותי, התמונות שם מתחלפות בקצב החיים, כך שמצד אחד אפשר כמו בחיים להעביר דף ולהמשיך, ובכל זאת זה עוצר אותי עמוק בפנים עם המון שאלות.

    וגם אדוות פחד חודרות, של אמא, שמא לא יבינו אותו, שמא יתקיפו אותו , הוא שואל את השאלות הקשות, האלו שמופיעות תדיר ואין רגע זמן לעצור ולענות עליהן , בדרך כלל בטוענה שהן שאלות מורכבות, רבות פנים. ולכל אחד יש סט תשובות שהוא ארז ממזמן ונוח לשלוף אותן. בשם ערכים מקודשים עבור כולנו, אלא שהם שינו צורה ואנחנו לא שמנו לב שעברו 60 שנים והאריזות נקרעו והחומר המיושן מבצבץ. כמו מבקש רענון, חידוש, איוורור.

    במקצועי, אני עוסקת במהותם של שינויים, בהובלתם, וכאן בשאלות היסוד אני עומדת, עם התשובות הארוזות ואינני יודעת היכן להניחן.

    אז איך יכול להתחולל שינוי? למי יש אומץ לראות , להבין שיש צורך בשינוי ? ואולי כולנו מרגישים שצריך שינוי ואין לנו אומץ, כח או משהו אחר לבחור בו? ואולי השינוי מאיים עלינו? כי מה נעשה עם כל חבילות העמדות הארוזות? נשליך אותם? נעבד אותם? ואם הכול יאבד ....מה יהיה?

    ישבתי בהצגה והרגשתי כמו מבצבץ  כאן רגע שהייתי מבקשת לעצור על ידו ואיתו.

    רגע כזה שמשבש את הסדר הרגיל, של מה אני חושבת ומה שאני מרגישה. נקטע לו הקו הרגיל שלי. וכמו במפתיע, משהו ממה שאני חיה עליו או איתו, מאבד מתוקפו.

    כן, זה רגע מבהיל....שבדרך כלל בני אדם יבחרו מרוב הבעטה לכעוס, לא לאפשר לחדש להפציע, כמו כאילו הערכים יפצעו או בעצם אנחנו. וכאן מופיע הצורך המיידי, לשחזר במדויק את חבילות העמדות מהעבר. כדי ששום דבר לא יזוז כאן.

    ויתור על עמדות אלו יש בו משהו טוטאלי, כי סדר חדש מבקש לקום, אם נסכים לזוז. ואז צריך יהיה להתחיל מההתחלה. וזה לא יכול לקרות רק בעקבות מאורע כמו ההצגה 'מניין', זה אמור היה להופיע בכל מיני רגעים, ואז ההצגה יכולה להסיר חלק נוסף מהתרדמה.

    רגע כזה מחולל מופיע מרגיש לי רק כששני קוים הופכיים נפגשים להם, שני אירועים סותרים במציאות שאנחנו מסכימים לראות אותם בו זמנית ולחפש עבורם פרדיגמה חדשה שתכיל את שניהם ולא כהופכיים.

    ואז יכולה להיווצר עוד הסרה או החלפה, ואז כמו בכל מתח נפגוש מבחן קשה נוסף ששוב יבקש לזרוק אותנו אחורה לעבר, ורק אם נסכים להמשיך להלך לתוכו נוכל לרכוש עמדה חדשה. ברגע כזה, ההסרה הזו מעמידה במבחן כותרים גדולים מאיימים יותר, כמו: "אני ציוני" , "אני אנטי ציוני" , "אני פוסט ציוני" , אני הומני" , "אני לוחם זכויות" , "אני אדם עם אחריות חברתית" , "אני יהודי" , "אני ערבי" , "אני פלשתינאי" ....

    מאורע כזה או אחר בודד לא עושה את זה. המציאות בחיים מתעתעת בנו כי יש רמזים לכל מיני כיוונים. אז איך בוחרים כיוון? שהרי יותר נוח להיות על איזו גדר ולנוע מתוכה , הגם שהתנועה שם מוגבלת.

    ולפחות להכיר בזה, שמה שאנחנו בוחרים ללבוש, לחשוב, להרגיש, לעשות, בכל תחום, זה ממש פוליטי. כי הכול מונח על מערכת ערכים ואמונות.

    ואבחר לדוגמא קטנה את עניין הפועלים הזרים.

    מה זה אומר שאנחנו בעד או נגד לגרשם? מה זה אומר שאנחנו בעד להביאם הנה? מהן ההשתמעויות מתשובות אלו על כל ההגדרות שלנו אודות עצמינו וזהותינו.

     

     

    ''

     

     

    סלאבוי ז'יז'ק כבר כתב בספרו First as Tragedy, Then as Farce,

    … למהגר העבודה "חסר-המסמכים" אין מעמד חוקי, כך שאם מתייחסים אליו בכלל, הרי זה כאיום אפל וחיצוני על דרך חיינו;

     אך מרגע שהוא משיג מסמכים ומעמד חוקי, הוא שוב חדל מלהתקיים, כיוון שהוא הופך לבלתי-נראה במצבו הספציפי

    . במובן מסוים, הוא הופך בלתי-נראה עוד יותר מרגע שהוא מקבל מעמד: הוא איננו עוד איום אפל, הוא עובר נורמליזציה, טובע בקהל האזרחים העמום.

     אך … השגתם של "ניירות" פותחת מרחב של התארגנות עצמית ופעילות פוליטית נוספת. מרגע שיש לו את "הניירות", נפתח בפניו שדה רחב של התגייסות ולחץ פוליטיים, וכיוון שזה מורכב עתה מאזרחים לגיטימיים במדינה "שלנו", לא ניתן עוד לדחותו כאיום מסוכן מבחוץ.  

    יתר על כן, כאשר אנו מדברים על צעדים נגד מהגרים, על הדרכים השונות שבהן מהגרים מודרים, וכן הלאה, עלינו לזכור תמיד שפוליטיקה המתנגדת למהגרים איננה קשורה ישירות לקפיטליזם או לאינטרסים של ההון.

     אדרבא, תנועתו החופשית של כוח העבודה משרתת את האינטרסים של ההון הגדול, כיוון שעבודת מהגרים זולה-יותר תכריח את הפועלים "שלנו" להסכים לקבל שכר נמוך יותר. והאם אין ה-outsourcing גם הוא אופן מהופך של העסקת מהגרים?

     ההתנגדות למהגרים היא בעיקר תגובתם הספונטנית-מתגוננת של מעמדות הפועלים המקומיים שתופסים (ולא בכדי) את מהגר העבודה כסוג חדש של שובר-שביתה וככזה כבעל בריתו של ההון

    . בקיצור, ההון הגלובלי הוא זה שבמהותו הוא רב-תרבותי וסובלני.

    העמדה הסטנדרטית שבה נוקטים אלה המגנים ללא סייג על זכויות המהגרים הבלתי-חוקיים היא הודאה בכך שברמת המדינה, טיעוני-הנגד עשויים בהחלט להיות "נכונים" (למשל, המדינה איננה יכולה לקבל זרם בלתי-פוסק של מהגרים; מובן שהם מתחרים בדרכים שמאיימות על מקומות העבודה המקומיים, וגם עלולים להציב סיכונים ביטחוניים מסוימים)

    , אך ההגנה מתמקמת ברמה אחרת לחלוטין, רמה שיש לה קשר ישיר עם דרישות המציאות, רמת הפוליטיקה העקרונית שבה אנחנו יכולים להתעקש ללא התניות ש-qui est ici est d'ici ("מי שכאן הוא מכאן").

     אבל האם אין העמדה העקרונית הזאת פשוטה מדי, מאפשרת מדי את נינוחותה של הנפש היפה?

     אני מתעקש על עקרונותיי, ושהמדינה תתמודד עם המגבלות הפרגמטיות של המציאות… האם איננו מתחמקים כאן מהיבט קריטי של הקרב הפוליטי על זכויות המהגרים: כיצד לשכנע את הפועלים המתנגדים לאותם מהגרים שהם נלחמים בקרב הלא-נכון

    ; וכיצד להציע פוליטיקה חלופית מזן מעשי? ה"בלתי-אפשרי" (פתיחות כלפי מהגרים) חייב להתרחש במציאות – זה יהווה מאורע פוליטי אמיתי.

    אך מדוע שהמהגר לא יסתפק בנורמליזציה? משום שבמקום להתעקש על זהותו, הוא נאלץ להתאים את עצמו לסטנדרטים של המדכא: הוא מתקבל, אך למעשה רק בתפקיד משני. השיח של המדכא מגדיר את התנאים לזהותו. כאן יש להזכיר את דברים הפרוגרמטיים של סטוקלי קרמייקל (מייסד תנועת ה-Black Power): "עלינו להילחם על הזכות להכתיב את התנאים שיאפשרו לנו להגדיר את עצמנו ולהגדיר את יחסינו עם החברה, ועלינו להילחם על כך שתנאים אלה יתקבלו. זהו הצורך הראשון של כל עם חופשי, וזוהי גם הזכות הראשונה שלה מסרב כל מדכא." הבעיה היא כיצד בדיוק לעשות זאת. … (Slavoj Žižek, First as tragedy, then as farce (Verso, 2009), 118-120.)

    מתוך הבלוג של מתן קמינר  http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?tag=%D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%91%D7%95%D7%99-%D7%96%D7%99%D7%96%D7%A7

    אתגר אנושי גדול מבצץ כאן בסוגיה זו ונוגע בכל רובד ותחום בחיים, באיך אנחנו מנהלים את עצמינו, את הזוגיות שלנו, את משפחתינו, את עבודתינו, את חברויותינו, את זמננו, את היחסים שלנו לשלום,  ובעיקר את מי ומה אנחנו באמת?

    עד כמה אנחנו מצייתים לסימביוזה של מדכא-מדוכא? ומי אנחנו ברצף הזה?

    עד כמה אנו ספונים בעמדות ומחכים לגואל, שאליו ניתן להפנות את התסכול ודרכו יהיה ניתן להוכיח שמה שהיה הוא שיהיה. והמצב לא פתיר.

    ולא משנה אם הסוגיה היא נשים, קוויאריזם, עובדים זרים, פלשתינאים, עדות, אתיפים, ספרדים, רוסים... עניים-עשירים, נכים , או דתיים-חילוניים.

    ''

    הסימביוזה ביחסי מדכא-מדוכא אוסרת את שניהם בכבלי המערה האפלטונית. ושחרור המדוכאים מתיר אמנם את כבלי מדכאיהם אך מותיר אותם בריק מאתגר וקשה במיוחד. ואין ספק שעל שניהם מוטלת אחריות כבדה על עצמם, על האחר בהווה ובעתיד, כי אם יבחרו להתיר את כבליהם המשותפים, המזינים כל אחד מהם בהמון עניין יומיומי, שניהם ימצאו עצמם ב-'לא מוכר' ותחת לחזור לעבר יצטרכו הרבה כוחות משותפים ויחידניים ליצור עתיד חדש.

    איך בונים יחד עולם טוב יותר לכולנו? איך לוקחים אחריות שאיש לא יהיה נפקד נעדר?

    כן, זו הזמנה להצגה של בני, רן בפסטיבל small במה, השבוע, ערב, ערב,  באוניברסיטת תל-אביב

    http://www.smallbama.co.il/small2010/show_minyan.html

    ''

     

    ועוד יותר זו הזמנה לשיח

    על אפשרויות השינוי, על האתגרים האישיים, הקבוצתיים והלאומיים שלנו

    בבקשה שתפו כאן על התהליכים שאתם עוברים.

    ותודה וברכה מראש

    שרה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/11 21:47:
      לא נתן לככב. איזה כיף ילד יוצר?!
        1/1/11 19:37:
      פוסט רגיש, מעורר מחשבה ומדהים. שוזר נושאים רבים.
      לא אתייחס לכולם, רק לשניים:

      האישי - זכיתי גם אני ואני מוקפת באנשים במספר אנשים הלומדים דרכם ויותרים בעולם התיאטרון - אחי (שקטם ממנו בהרבה שנים), שהוא במאי בתחילת דרכו, ובתי הקטנה - העוסקת במשחק מגיל צעיר מאד.ואני רואה אותם חושבים ומתלבטים ומלווה את התהליך. ואני סובייקטיבית, גאה, מגוננת, חרדה, ועוד פעם, גאה לבלי הכיל. לא רק על התהליך, אלא גם על התוכן והנושאים בהם הם בוחרים לעסוק.
      ושמחה על כך. אם לא אני - מי? כך אפשר לטעת בהם את הביטחון ואת הידע כי הם ראויים, ולתת להם את הכח להמשיך ולדרוש מעצמם ומהסביבה. האם לא זאת מהותה של הורות (וקצת אחיות...). זה שאנחנו סובייקטיביות, לא אומר שאנחנו מאבדות את השיפוט ודברנו אינם נכונים או נכוחים...

      ובמישור הערכי - לפעמים אני רוצה לתלוש את השערות ולצעוק. איך ב"ארץ חלב ודבש" אנחנו חיים את כל הדילמות המוסריות הקשות והכואבות ביותר של דורנו, וכל הפתרונות הם קיצוניים. והכל על פתח דלתנו?
      שלא נשלה את עצמנו, אנו לא מקיימים את "ואהבת את הגר", ובלשון המודרנית, יש כל כך הרבה חסר בשיוויון, בכבוד, ובמרחב ובזכות הבסיסית להתפרנס, לכל כך הרבה אנשים בארץ הזאת. ואנחנו, כבוגרי 2000 שנות גלות, וכיוצאי השואה, וכחברים במין האנושי, איך אנחנו חיים עם זה?
      ומנגד, כל הדברים מייצגים בעיות אמיתיות. פחד, הישרדות, דילמות מוסריות לא פשוטות. והפתרונות כל כך קשים.
      ואנחנו עייפים. באמת עייפים. כי זה הרבה ויותר מדי. יותר קל לחיות בקנדה, תאמיני לי, עשיתי זאת...

      אז קודם כל - תודה. על האומץ, על תביעה להתעוררות,על השיתוף ועל היושרה.
      ובכל זאת, דבר אחד (לפחות) שניתן לשמוח בו הוא שהדור של הילדים אינו אדיש, והוא עושה, ויש לו אנרגיה, ומשהו מהדברים שרצינו להעביר, עבר. ובזכות עצמם, הם פשוט נפלאים.... זה דור מקסים.


        2/11/10 15:00:
      מעורר מחשבה, הרבה מחשבה.
      :-)
      המשך שבוע טוב
        27/10/10 14:12:
      טקסט נפלא ומעורר מחשבה. למדתי
        25/10/10 09:09:
      פוסט משובח ומסקרן!
      מעורר מחשבה!תודה לך!
        24/10/10 01:40:

      צטט: הלנה היפה 2010-10-21 15:45:14

      ישבתי בהצגה והרגשתי כמו מבצבץ כאן רגע שהייתי מבקשת לעצור על ידו ואיתו.מרגע כזה שמשבש את הסדר הרגיל,

      שרה יקרה, התחושה שלי שאין כלל צורך להלחם כל כך על האובייקטיביות. הצלחת להנתק מן הסובייקט בדרך ראויה להערכה, לטעמי לפחות, והמחזה מסקרן מאוד. מקווה שיגיע לבמה מסחרית כל שהי שניתן יהיה לצפות בה.
      תודה על הרשמים החזקים שלך, סיקרנת אותי מאוד ו*
      לאה

       

      לאה

      שמחת אותי שהיית בהצגה ונהנית

      נראה כי הרצון לאובייקטיביות הוא חסר תוחלת ותועלת

      שהרי הכל סובייקטיבי.

        24/10/10 01:38:

      צטט: פרומיתאוס 2010-10-20 15:58:01

      יש למי שדן בענייני חברה, כלכלה, פוליטיקה, בעיה מהותית, אינהרנטית. בנקודת המוצא שלו(ה) טמונה הנחה מובלעת בדבר סימטריה בין הכוחות הרעים ואלה הטובים.
      האמת היא כמובן שונה, כדי לזהם משהו, לא צריך יותר משמינית שבשמינית רעל (בהימזגו למיכל ענק של בריא-טוב-יפה).
      פוסט מעולה
      שתצלח דרכו של בנך, הוא נראה ראוי

      תודה רבה על התגובה

      והאיחולים

      מסכימה אתך שטיפה אחת מורעלת יכולה לשנות מיכל עצום של טוב, יפה ונכון

       

        24/10/10 01:32:

      צטט: אכפתית מאוד 2010-10-18 02:51:47

       

      ''

       

      פוסט בשצף קצף- הרבה נאמר

      נהניתי לקרוא

      ואחזיר בתמונה

      צולם לפני שבועיים בברוקלין ניו יורק- עיר המהגרים

      ראי את הכיתוב למטה, זה אומר הכל

      The only recognizable feature of hope is ACTION

       

      בהצלחה לבנך בהצגה!

      תודה

       מקסים ונכון כל כך

       

        24/10/10 01:31:

      צטט: הפסנתרן 2010-10-17 22:16:05

      הערה : הספקתי ליקרוא רק את מילות השיר ( ולשמוע אותו).דווקא אתמול בשבת שוחחתי עם כמה מבני המשפחה (מצד אישתי) על "אוהב פוליטיקה/לא אוהב פוליטיקה".האם זה עניין של אהבה? זה גם פוליטי, כמובן.
      הכי פוליטי זה לא לרצות להיות מעורב. זה סוג של פוליטיקה שהפוליטיקאים הכי אוהבים בשביל האחרים.

      כן, הכל פוליטי

      ובידי האדם לעשותו כך או אחרת

       

        24/10/10 01:30:

      צטט: shabat shalom 2010-10-17 20:58:37

      אני חושב שבכל יחס לנושא מביא האדם לא רק את עמדותיו, אלא בעקר את חוויותיו ופחדיו.

       

      וודאי וודאי

      אז זה נשמע

      שאם כל אחד מביא את חוויותיו ופחדיו אז כולנו חיים בעבר

      ואין תקוה לעתיד אחר

      ובכל זאת

      איך פותחים פתח לעתיד אחר?

      איך מעבדים את החוויות ליצירת החדש?

        24/10/10 01:28:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2010-10-17 18:07:00

      הצלחה לילד!!!

       

      תודה רבה

        24/10/10 01:28:

      צטט: irisoded 2010-10-17 17:55:23

      ***

      איריס

      תודה  

        21/10/10 17:35:
      פוסט משובח.
      ילד משובח.
      מסקרן. ואשוב אל העושר שלך. תודה.
        21/10/10 17:24:
      פוסט - מלאכת מחשבת...

      תודה ושבת נהדרת

      פיני
        21/10/10 15:45:
      ישבתי בהצגה והרגשתי כמו מבצבץ כאן רגע שהייתי מבקשת לעצור על ידו ואיתו.מרגע כזה שמשבש את הסדר הרגיל,

      שרה יקרה, התחושה שלי שאין כלל צורך להלחם כל כך על האובייקטיביות. הצלחת להנתק מן הסובייקט בדרך ראויה להערכה, לטעמי לפחות, והמחזה מסקרן מאוד. מקווה שיגיע לבמה מסחרית כל שהי שניתן יהיה לצפות בה.
      תודה על הרשמים החזקים שלך, סיקרנת אותי מאוד ו*
      לאה
        20/10/10 15:58:
      יש למי שדן בענייני חברה, כלכלה, פוליטיקה, בעיה מהותית, אינהרנטית. בנקודת המוצא שלו(ה) טמונה הנחה מובלעת בדבר סימטריה בין הכוחות הרעים ואלה הטובים.
      האמת היא כמובן שונה, כדי לזהם משהו, לא צריך יותר משמינית שבשמינית רעל (בהימזגו למיכל ענק של בריא-טוב-יפה).
      פוסט מעולה
      שתצלח דרכו של בנך, הוא נראה ראוי
        19/10/10 00:25:
      תודה על הפוסט ועל ההזמנה .. !
        19/10/10 00:23:
      לא ניתן לדרג פעמיים את אותו תוכן.....
        18/10/10 02:51:

       

      ''

       

      פוסט בשצף קצף- הרבה נאמר

      נהניתי לקרוא

      ואחזיר בתמונה

      צולם לפני שבועיים בברוקלין ניו יורק- עיר המהגרים

      ראי את הכיתוב למטה, זה אומר הכל

      The only recognizable feature of hope is ACTION

       

      בהצלחה לבנך בהצגה!

        17/10/10 22:16:
      הערה : הספקתי ליקרוא רק את מילות השיר ( ולשמוע אותו).דווקא אתמול בשבת שוחחתי עם כמה מבני המשפחה (מצד אישתי) על "אוהב פוליטיקה/לא אוהב פוליטיקה".האם זה עניין של אהבה? זה גם פוליטי, כמובן.
      הכי פוליטי זה לא לרצות להיות מעורב. זה סוג של פוליטיקה שהפוליטיקאים הכי אוהבים בשביל האחרים.
        17/10/10 20:58:
      אני חושב שבכל יחס לנושא מביא האדם לא רק את עמדותיו, אלא בעקר את חוויותיו ופחדיו.
      הצלחה לילד!!!
        17/10/10 17:55:
      ***
        17/10/10 17:44:

      צטט: ניקיטה10 2010-10-17 15:22:27

      פוסט מרתק...

      בהצלחה!

      תודה רבה וברכה חמה לך

      שרה

       

        17/10/10 17:43:

      צטט: leagat 2010-10-17 15:16:12


      "בתואנה שהן שאלות מורכבות, רבות פנים. ולכל אחד יש סט תשובות שהוא ארז ממזמן ונוח לשלוף אותן. בשם ערכים מקודשים עבור כולנו, אלא שהם שינו צורה ואנחנו לא שמנו לב שעברו 60 שנים והאריזות נקרעו והחומר המיושן מבצבץ. כמו מבקש רענון, חידוש, איוורור.
      במקצועי, אני עוסקת במהותם של שינויים, בהובלתם, וכאן בשאלות היסוד אני עומדת, עם התשובות הארוזות ואינני יודעת היכן להניחן.
      אז איך יכול להתחולל שינוי? למי יש אומץ לראות , להבין שיש צורך בשינוי ? ואולי כולנו מרגישים שצריך שינוי ואין לנו אומץ, כח או משהו אחר לבחור בו? ואולי השינוי מאיים עלינו? כי מה נעשה עם כל חבילות העמדות הארוזות? נשליך אותם? נעבד אותם? ואם הכול יאבד ....מה יהיה?"

      למען האמת
      מגובה שנותי חדלתי לקוות שטבע האדם יוכל להשתנות
      תמיד יהא רע מיסודו
      אם בגלל עקשנות
      אם בשל אתגר שלא להרתם לטוב
      כמו אומר - אה-נו נראה מה תעשו, והאם תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם להכרית ולהשחית
      ואולי כי היה רוצה להטביע חותם אישי

      בסיכום - עולם טוב יותר היא אוטופיה לחולמים
      ההוכחות בשטח אינן מבשרות טוב לצערנו

      להית'
      לאה

      לאלה

      תודה רבה על ההשקעה

      תודה על התגובות שלך

       

      ההוכחות בשטח הם פרי יצירתינו אנו

      היצירה של כל אחד ואחד מאיתנו

      נבנית  מהאמונות שלנו

      אודות מי אנחנו?, מה אנחנו? מהו העולם?, מהו שינוי?, לאן אנחנו הולכים?,

      בשביל מה אנחנו כאן?יכולתינו להשתנות ולשנות?....ועוד

       

      אל לנו לעצור ולסגת

      מהיצירה

      כן, אנחנו יכולים

       

      ההוכחות בשטח מצביעות על מה הצלחנו עד כה? ואיפה עוד צריך להשקיע ולעבוד?

       

      אני מאמינה בך, בכולנו וביכולתינו לשנות, "גם יתמהמה בוא יבוא"

      רק שאנחנו צריכים להיות בכל רגע ערוכים לקבלו ולהכילו.

       

      השינוי להערכתי כבר כאן

      אנחנו צריכים להיכנס לתוכו...וזה מאוד קשה לנו

       

      שרה




       

        17/10/10 17:36:

      צטט: ע. א. אימבר 2010-10-17 12:36:11

      WOW... מה שאת מעלה כאן - אלו שאלות קיומיות שאפשר לדון עליהם תקופת חיים שלמה.. אבל - בכ"ז אנסה להתמודד עם האתגר...

      באשר לסובייקטיביות - הרי, שכל הסכמה לגבי קיומה מובילה למסקנה המתבקשת, בעיני; כלומר - כאופציה למשחק סכום אפס (מה שמאפיין את הפעילותה פוליטית העכשוית), אפשר להציע משחק שיתופי - קרי, מרחב שמאפשר להכיל שתי ישויות הופכיות תוך כבוד הדדי. בשביל זה - חשוב לתת לכל הדעות והעמדות מקום ותוקף, אחרת זה פשוט לא יכול לעבוד... וזה לקחת אחריות וזה למה יש כאלו שלא מרגישים נוח עם סובייקטיביות...

      אז איך בונים יחד עולם טוב יותר לכולנו? אם כל אחד ייקח אחריות על עצמו ועל מעשיו. זה , בעיני, תיקון עולם אמיתי. אם מבינים שכולנו חלק מאותו "משחק" ושהצלחתו תלויה בשיתוף פעולה, אזי הטיעון ש"הכל פוליטי" מצטייר אחרת לגמרי... זה, כמובן, מעלה אתגרים במובן של הכלת עמדות ורעיונות אשר קשה לנו לעכל ו/או לקבל אותם... לכן, כל אחד יכול לשאול את עצמו איך הוא חווה עמדות, ערכים ורעיונות שמנוגדים לשלו ומה הוא עושה עם זה?...

      אני מאחלת בהצלחה לבנך ומייחלת, שהמחזה שלו יצליח לעורר בצופים את השאלות המתבקשות. וגם אם רק ייגע בכמה בודדים - דיינו. תודה@*

       

      מודה מאוד

      הן על מהות התגובה והן על ההשקעה

      מסכימה איתך מאוד

      ומייחלת לאפשרות

      שנוכל לפחות לחיות באפשרות של כבוד

      לדיעות שונות משלנו

      להקשבה כנה לאחר, לשונה מאיתנו

      להסכמה לבחון מנעד עמדות

      ובפרט לא להיקלע לאלו הידועים לנו ומשיבים אותנו במקום נח....

      ידוע

      המבקש לא לזוז מכאן.

       

      חן, חן לך

      שרה

        17/10/10 17:31:

      צטט: מיקה אלמגור 2010-10-17 12:31:09

      סובייקטיביות של אמא היא האובייקטיביות במיטבה (-:
      כתבת מצויין.
      באמת איך בונים יחד...? מה זה "יחד" - של מי?
      ועוד עולם טוב לכולנו...?
      יש דבר כזה? חשוב שנאמין שכן.
      אני מאמינה בקודם להתחיל לצור את השלום ואת הקבלה בתוכנו,בקטן... ואיך שאומרת את זה- זה נשמע לי קלישאי להחריד (-: אז הכי - ההתרגשות שלך מהבן שלך, והדאגה וההתגברות והגאווה. מדבק (-:

      מיקה

      מאחלת לכולנו להידבק בדברים כגון אלו

      שכן הכל מידבק מטבעו...אם רק נסכים .....

      וזו גם דרך ליחד.... לדבק, לקשר ולבניית הקשרים

       

      תודה רבה רבה לך

      שרה

       

        17/10/10 17:29:

      צטט: OCN 2010-10-17 12:24:15

      אהבתי את מהשכתבת . ויש לך במה להתגאות בבן המוכשר

      רב תודות לך

      שרה

       

        17/10/10 17:28:

      צטט: meirk11 2010-10-17 11:34:07

      סוביקטיביות מתבקשת מאליה ולגיטימית.
      מי אם לא אמא תרגיש כך?

      סובייקטיביות יש בכל

      ואנו לא ערים לה

      כשמדובר באמא זה מובן מאליו

      תודה לך

      שרה

       

        17/10/10 17:20:

      צטט: דני שביט 2010-10-17 11:20:47

      תודה על השיתוף

      גם לך תודה

       

      שתף אותי במחשבותיך,

       

      כל טוב לך

      שרה

       

        17/10/10 17:19:

      צטט: שטוטית 2010-10-17 11:15:42

      בהצלחה
      והרבה גאווה לאמא
      :)

      שטוטית מתוקה ושובבה שכמותך,

      מה סגרת את הבלוג כאן?

      נא הסבר

      אני לא מסכימה!

       

      המון תודה על הפרגון החם שלך 

        17/10/10 17:18:

      צטט: אבא הוריד ראש 2010-10-17 10:43:41


      תודה לך על הדברים שהבאת כאן
      יטב לכולנו שירבו אנשים כמותך בחברה שלנו.

      תבורכי שרה

      תודה רבה

      לך

      וברכה חמה

      ליכולת שלנו יחד להניע את עצמינו קדימה

       

       

        17/10/10 17:16:

      צטט: נויתי 2010-10-17 09:25:59

      קדום כל ברכות ואיחולי הצלחה לבנך המוכשר,כך זה מהדהד, שיש לך בן עם כשרון נפלא!
      ניסיתי למצוא מילים לתאר תהליך שקורה לי ומצאתי עצמי נבוכה,זו חשיפה.

      נויתי היקרה

      המון תודות

      כן, אנחנו חשופים להתהליכים הללו בכל תחום בחיים

      קבלי חיבוק ממני

      וברכות רכות לעבודה שאת עושה

      שרה

       

        17/10/10 17:14:

      צטט: נוחי טל-שטרית 2010-10-17 07:22:16

      סובייקטיביות הינה מהות האקזיסטנציאליזם. זה מה יש. הכל בראש שלנו, ושלנו בלבד.

      משפט של בוקר:
      הכל פוליטי. אכן.

      כבר הצליח לו, לבנך... הנה, העלה דיבור.

      המשך בהמשך

      נוחי

      תודה לך

      סובייקטיביות בלב זך וצח היא היא המהות אליה אני מכוונת.

      צריך מדי פעם את הזקן הזה מספור הרועה אצלך בבלוג

      כדי לאוורר עצמינו

       

       

        17/10/10 15:22:
      פוסט מרתק...

      בהצלחה!
        17/10/10 15:16:

      "בתואנה שהן שאלות מורכבות, רבות פנים. ולכל אחד יש סט תשובות שהוא ארז ממזמן ונוח לשלוף אותן. בשם ערכים מקודשים עבור כולנו, אלא שהם שינו צורה ואנחנו לא שמנו לב שעברו 60 שנים והאריזות נקרעו והחומר המיושן מבצבץ. כמו מבקש רענון, חידוש, איוורור.
      במקצועי, אני עוסקת במהותם של שינויים, בהובלתם, וכאן בשאלות היסוד אני עומדת, עם התשובות הארוזות ואינני יודעת היכן להניחן.
      אז איך יכול להתחולל שינוי? למי יש אומץ לראות , להבין שיש צורך בשינוי ? ואולי כולנו מרגישים שצריך שינוי ואין לנו אומץ, כח או משהו אחר לבחור בו? ואולי השינוי מאיים עלינו? כי מה נעשה עם כל חבילות העמדות הארוזות? נשליך אותם? נעבד אותם? ואם הכול יאבד ....מה יהיה?"

      למען האמת
      מגובה שנותי חדלתי לקוות שטבע האדם יוכל להשתנות
      תמיד יהא רע מיסודו
      אם בגלל עקשנות
      אם בשל אתגר שלא להרתם לטוב
      כמו אומר - אה-נו נראה מה תעשו, והאם תֵּרֶד אֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם להכרית ולהשחית
      ואולי כי היה רוצה להטביע חותם אישי

      בסיכום - עולם טוב יותר היא אוטופיה לחולמים
      ההוכחות בשטח אינן מבשרות טוב לצערנו

      להית'
      לאה


        17/10/10 14:57:

      אם מדברים על פוליטי

      פולטי

      היינו הך

      אותה קומדיה

      אותה ההצלחה

      ''

        17/10/10 12:36:
      WOW... מה שאת מעלה כאן - אלו שאלות קיומיות שאפשר לדון עליהם תקופת חיים שלמה.. אבל - בכ"ז אנסה להתמודד עם האתגר...

      באשר לסובייקטיביות - הרי, שכל הסכמה לגבי קיומה מובילה למסקנה המתבקשת, בעיני; כלומר - כאופציה למשחק סכום אפס (מה שמאפיין את הפעילותה פוליטית העכשוית), אפשר להציע משחק שיתופי - קרי, מרחב שמאפשר להכיל שתי ישויות הופכיות תוך כבוד הדדי. בשביל זה - חשוב לתת לכל הדעות והעמדות מקום ותוקף, אחרת זה פשוט לא יכול לעבוד... וזה לקחת אחריות וזה למה יש כאלו שלא מרגישים נוח עם סובייקטיביות...

      אז איך בונים יחד עולם טוב יותר לכולנו? אם כל אחד ייקח אחריות על עצמו ועל מעשיו. זה , בעיני, תיקון עולם אמיתי. אם מבינים שכולנו חלק מאותו "משחק" ושהצלחתו תלויה בשיתוף פעולה, אזי הטיעון ש"הכל פוליטי" מצטייר אחרת לגמרי... זה, כמובן, מעלה אתגרים במובן של הכלת עמדות ורעיונות אשר קשה לנו לעכל ו/או לקבל אותם... לכן, כל אחד יכול לשאול את עצמו איך הוא חווה עמדות, ערכים ורעיונות שמנוגדים לשלו ומה הוא עושה עם זה?...

      אני מאחלת בהצלחה לבנך ומייחלת, שהמחזה שלו יצליח לעורר בצופים את השאלות המתבקשות. וגם אם רק ייגע בכמה בודדים - דיינו. תודה@*
        17/10/10 12:31:
      סובייקטיביות של אמא היא האובייקטיביות במיטבה (-:
      כתבת מצויין.
      באמת איך בונים יחד...? מה זה "יחד" - של מי?
      ועוד עולם טוב לכולנו...?
      יש דבר כזה? חשוב שנאמין שכן.
      אני מאמינה בקודם להתחיל לצור את השלום ואת הקבלה בתוכנו,בקטן... ואיך שאומרת את זה- זה נשמע לי קלישאי להחריד (-: אז הכי - ההתרגשות שלך מהבן שלך, והדאגה וההתגברות והגאווה. מדבק (-:

      מיקה
        17/10/10 12:27:

      צטט: ruthy 2010-10-17 03:38:19

      תודה שרה ובהצלחה גדולה לרן!
      מעניינת הכותרת...

      רותי

      ממש תודה

       

      הכותרת בעיני זו מהות בכמה רבדים בעניין זה

      שבוע סובייקטיבי משמעותי לך

      שרה

       

        17/10/10 12:26:

      צטט: דני טל - Danny Tal 2010-10-17 02:53:18

      הי שרה,
      אין ספק שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. לא יודע אם ה"פוליטי" עובר תמיד במשפחה אבל במקרה שלך, הכשרון והלהט עבר גם עבר.
      אני חושב שכל הצגה בעלת קונטקסט פוליטי, משכנעת את המשוכנעים ומרגיזה את המתנגדים. לא מכיר אנשים ששינו עמדה פוליטית בגלל הצגה.
      יש משהו בדברייך שבכל דבר יש עניין פוליטי. גם אם זה לא קשור לפוליטיקה מדינית, זה יכול להיות קשור לפוליטיקה ארגונית או להתבטאות שהיא פוליטקלי קורקט...כמו התגובה הזאת :-)

      דני

      תודה מיוחדת

      אהבתי את מה שכתבת וגם את מה שלא כתבת

      ניתן לקרוא את ששניהם

       

      ומודה, התרגשתי מהמחמאה שלך...

      אהבה רבה לך ממני

      שרה

       

        17/10/10 12:24:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-10-17 02:05:54

      אוי שאלות כיבדות משקל.

      אני בדרך כלל מתנהלת מהרגש בשיתוף של הראש אבל הרגש אצלי זה צד הדומיננטי.

      כמו בכל דבר בחיים מאמינה בראש פתוח ובמקום לשינויים ולא ממש חושבת על ההיסטוריה הרחוקה אלא יותר על ההווה והעתיד הקרוב ועל שאלות מוסריות שקשורות בתהליכים שקורים בו.


      חושבת שמי שתוקע את כל התהליכים הם אנשים שמטיבם תקועים ושבאמת יש להם סימנני קורבניות חזקים ביותר שבגללם הם מרגישים מאוימים.

      אולי כי עלי כבר לא ניתן לאיים בכלום.

      לא ממש יודעת אם עניתי אבל זה מה שיצא לי.

      נשיקות.

      רוניתוש

       

      ראשית תודות

       

      נראה כי מה שחשוב, שיש דרך לצאת מתקיעויות....

       

      על כולנו מאיימים שינויים, שינוי זה דבר קשה אם כי הכרחי.

      יש בנו את היכולת להתמודד עם שינויים למרות שזה מאוד קשה לנו.

      לי מאוד עוזר לדעת שקשה זה ממש טוב,

      כי זה מסמן משהו מאוד משמעותי

      אהבה רבה

      שרה

       

        17/10/10 12:24:
      אהבתי את מהשכתבת . ויש לך במה להתגאות בבן המוכשר
        17/10/10 11:34:
      סוביקטיביות מתבקשת מאליה ולגיטימית.
      מי אם לא אמא תרגיש כך?
        17/10/10 11:20:
      תודה על השיתוף
        17/10/10 11:15:
      בהצלחה
      והרבה גאווה לאמא
      :)
        17/10/10 10:43:


      תודה לך על הדברים שהבאת כאן
      יטב לכולנו שירבו אנשים כמותך בחברה שלנו.

      תבורכי שרה

        17/10/10 09:25:
      קדום כל ברכות ואיחולי הצלחה לבנך המוכשר,כך זה מהדהד, שיש לך בן עם כשרון נפלא!
      ניסיתי למצוא מילים לתאר תהליך שקורה לי ומצאתי עצמי נבוכה,זו חשיפה.
        17/10/10 07:22:
      סובייקטיביות הינה מהות האקזיסטנציאליזם. זה מה יש. הכל בראש שלנו, ושלנו בלבד.

      משפט של בוקר:
      הכל פוליטי. אכן.

      כבר הצליח לו, לבנך... הנה, העלה דיבור.

      המשך בהמשך
        17/10/10 03:38:
      תודה שרה ובהצלחה גדולה לרן!
      מעניינת הכותרת...
        17/10/10 02:53:
      הי שרה,
      אין ספק שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. לא יודע אם ה"פוליטי" עובר תמיד במשפחה אבל במקרה שלך, הכשרון והלהט עבר גם עבר.
      אני חושב שכל הצגה בעלת קונטקסט פוליטי, משכנעת את המשוכנעים ומרגיזה את המתנגדים. לא מכיר אנשים ששינו עמדה פוליטית בגלל הצגה.
      יש משהו בדברייך שבכל דבר יש עניין פוליטי. גם אם זה לא קשור לפוליטיקה מדינית, זה יכול להיות קשור לפוליטיקה ארגונית או להתבטאות שהיא פוליטקלי קורקט...כמו התגובה הזאת :-)
        17/10/10 02:05:
      אוי שאלות כיבדות משקל.

      אני בדרך כלל מתנהלת מהרגש בשיתוף של הראש אבל הרגש אצלי זה צד הדומיננטי.

      כמו בכל דבר בחיים מאמינה בראש פתוח ובמקום לשינויים ולא ממש חושבת על ההיסטוריה הרחוקה אלא יותר על ההווה והעתיד הקרוב ועל שאלות מוסריות שקשורות בתהליכים שקורים בו.


      חושבת שמי שתוקע את כל התהליכים הם אנשים שמטיבם תקועים ושבאמת יש להם סימנני קורבניות חזקים ביותר שבגללם הם מרגישים מאוימים.

      אולי כי עלי כבר לא ניתן לאיים בכלום.

      לא ממש יודעת אם עניתי אבל זה מה שיצא לי.

      נשיקות.
        17/10/10 01:53:

      סוף     התשובות     בשמה     של                      ההצגה

      אם  היינו  אובייקטיביים  ,  הרי  כולנו  בעד  חופש, ואהבה  ,

      סיסמאות     שנות     השישים     מקסימים    ושובי  לב.

      אבל  כשאנו  במאבק  על קיום ,הן  מחוץ לתשומת הלב

      יש  זמן לכל דבר  ולכל  דבר  מועד.. אם  את שואלת 

      אמר         שלמה      המלך        בספר        קוהלת

      כשמכל  העולם   מנסים את רגלינו לדחוק

      כאשר     מקרוב      וגם              מרחוק

      מנסים      את   מדינתנו  להרוס   למחוק

      גם    אברהם  מסלו  יסכים  שיש  פירמידת  ערכים

      יש מהגרים  ובעיות שיצטרכו  להמתין עד  שנחכים

      עד    שנתייצב    מול   כל  השונאים

      שיפסיקו  לרצחינו  אויבים  מטורפים

      אז    נוכל   להפסיק   להיות    סובייקטיבים

      להרשות לעצמנו להשתחרר לדיונים רציניים

      ולעלות בסולמו  של  מסלו

      לפתרונות  לבעיות    האלו

      שמעון

       

      לכל  דבר  זמן אמר  קוהלת....... גם  לנו  וגם  לשפן ולארנבת

      http://cafe.themarker.com/image/1753600/

        17/10/10 01:06:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-10-17 00:55:35

      קודם כל קחי כוכב ל-רן שהיום ביקש ממני חברות ואין לי מושג בכלל אם זוכר אותי.

      אקרא יותר מאוחר... כי זה ארוך... רוצה זמן מחשבה פנוי. (:

      רוניתי

      תודה על הכוכב לרן.

      הוא כמובן לא בבית עובד יומם ולילה על המחזה

      מחר החזרה הגנרלית ומחרתיים הפרימיירה.

      התרגשות גדולה.

      כך , שאני לא יכולה לשאול אותו ...אני מניחה שהוא זוכר.

      אשמח לשמוע ממך אחרי שתקראי

      אהבה רבה

      שרה

       

        17/10/10 01:04:

      צטט: נאוה שלו 2010-10-16 19:33:36

      היי שרה תודה ששיתפת. אני מסכימה הכול פוליטי אנו רוצים לחשוב שיש אוביקטיביות אבל בעצם בחירת המילים אנו מתכוונים למשמעות מסוימת מאד ולכן זה תמיד סוביקטיבי ואף פעם לא אוביקטיבי. השאלה היא מדוע אנו לא מרגישים נוח עם הסוביקטיביות או האם אנו מרגישים לא נוח עם הסוביקטיביות?

      הסוביקטיביות יכולה לבוא לידי ביטוי בכול מיני אופנים למשל בהקשבה לאינטואציה ולתחשות הבטן מנהלים הרבה פעמים שוקלים את כל האספקטים של בעד ונגד של נושא מסויים אבל לא מצליחים להגיע להחלטה מה נכון לעשות. אז כדאי לנסות לשאול מה האינטואציה אומרת מהי תחשות הבטן? החלטות שנעשות על בסיס של עובדות לאו דווקא טובות יותר יש צורך לשלב ובמיוחד במצבים חדשים שבהם מנהלים לא התנסו בעבר יש מקום רב לאינטואציה ולסוביקטיביות.

      תודה ששיתפת זו דרך נפלאה להתחיל את השבוע באופן סוביקטיבי.
      תודה,
      נאוה.

      נאוה

      תודה רבה על החיזוק

      פעמיים סובייקטיביות

      ראשית זו הצגה של בני

      שנית, תהליכים סובייקטיביים מביאים אותנו לעצור או להמשיך לדהור

      שבוע טוב לך

       

        17/10/10 00:55:
      קודם כל קחי כוכב ל-רן שהיום ביקש ממני חברות ואין לי מושג בכלל אם זוכר אותי.

      אקרא יותר מאוחר... כי זה ארוך... רוצה זמן מחשבה פנוי. (:
        16/10/10 19:33:
      היי שרה תודה ששיתפת. אני מסכימה הכול פוליטי אנו רוצים לחשוב שיש אוביקטיביות אבל בעצם בחירת המילים אנו מתכוונים למשמעות מסוימת מאד ולכן זה תמיד סוביקטיבי ואף פעם לא אוביקטיבי. השאלה היא מדוע אנו לא מרגישים נוח עם הסוביקטיביות או האם אנו מרגישים לא נוח עם הסוביקטיביות?

      הסוביקטיביות יכולה לבוא לידי ביטוי בכול מיני אופנים למשל בהקשבה לאינטואציה ולתחשות הבטן מנהלים הרבה פעמים שוקלים את כל האספקטים של בעד ונגד של נושא מסויים אבל לא מצליחים להגיע להחלטה מה נכון לעשות. אז כדאי לנסות לשאול מה האינטואציה אומרת מהי תחשות הבטן? החלטות שנעשות על בסיס של עובדות לאו דווקא טובות יותר יש צורך לשלב ובמיוחד במצבים חדשים שבהם מנהלים לא התנסו בעבר יש מקום רב לאינטואציה ולסוביקטיביות.

      תודה ששיתפת זו דרך נפלאה להתחיל את השבוע באופן סוביקטיבי.
      תודה,
      נאוה.

      פרופיל

      שרה בכור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      שרה בכור

      אינטליגנציה עסקית

      אינטליגנציה עסקית/אירגונית