חברים יקרים!

סיפור צלילה נוסף!! אנא שימו לב, אין להעתיק את הסיפור או חלקים ממנו ללא קבלת אישור מפורש ממני. כמו כן, כל קשר בין גיבורי הסיפור שלי לבין הדמויות המציאותיות הינו מקרי בהחלט.

הסיפור הוא בן 8 פרקים. פרק א-ד מפורסם כעת

פרק ה – ו יפורסם ביום א שעה 21:00

פרק ז – יפורסם ביום ב' שעה 21:00

פרק ח ואחרון – יפורסם ביום ג' בשעה 21:00

כל מי שמעוניין להכנס לרשימת התפוצה במייל מוזמן לשלוח את המילה 'סיפור' למייל-

dive_lover@walla.co.il .

תהנו ולמי שיסבול כרגיל מתנצלת...

שלכם,

ליאורה ז-אביב

פרק א

'ליאורה, תעשי לי טובה. רק תקומי בזמן. 'פורסט גאמפ' (שם בדוי) לא אוהב שמאחרים לו'

'מה מאחרים? מה אתה נורמלי?!'

'ליאורה, המועדון נפתח בשמונה וחצי. אנחנו חייבים להיות ראשונים. חייבים! ככה 'פורסט'. הוא חייב תמיד להיות מקום ראשון'

'אבל 'דוגון' למה? למה לא לצאת קצת יותר מאוחר? אני יום חמישי עדיין בתערוכה. אני אהיה מעולפת. מעולפת'

'נשמה, יהיה בסדר. תשני כל הדרך'

'אני אף פעם לא ישנה בנסיעות' עניתי לו מבואסת 'חוצמזה זה לגמרי לא בטיחותי לצלול כשעייפים'

'יהיה בסדר. אל תדאגי. את איתי, מה יש לך לדאוג? שכחת שאני מדריך צלילה? רק אל תשכחי להשאיר את הפל פתוח, אני מתקשר אלייך בשלוש להעיר אותך'

ככה באמת היה.

לנסיעה הזו יצאתי הפוכה לגמרי.

באישון הלילה, 'דוגון' דפק על דלת בייתי, העמיס את תיקיי, 'סחב' אותי ברגליים כבדות ועיניים חצי עצומות אל עבר מכוניתו של 'פורסט'.

'ליאורה, רק תעשי טובה, אל תעצבני את 'פורסט'' לחש לי רגע לפני שפתחנו את שער חצר בייתי

'למה שאני אעצבן אותו?' שאלתי חצי ישנה

'נו.. את יודעת...'

'מה?'

'אני לא רוצה שהוא ירגיש לא בנח'

'מה אתה מפגר?!' אמרתי לו מייד 'מה יש לו להרגיש לו בנח?'

'לא יודע'

'אז אל ת'בלבל ת'מח!'

'אהלן, אני 'פורסט'' אמר לי

'נעים מאוד' עניתי לו מושיטה לו את ידי ללחיצה ובוחנת אותו בעיניים עייפות, נראה בחור בסדר, בסביבות אמצע שנות העשרים לחייו.

'מוכנה?' הוא שואל אותי

'מוכנה' מאשרת לו וטורקת את דלת רכבו

'תגיד, אז מי עוד בא?' המשכתי עם 'דוגון' תוך כדי ישיבה בספסל האחורי

'סה"כ נהיה שמונה או תשעה'

'רציני?'

'כן'

'פורסט' (שם בדוי)  הוא צולל מאוד מנוסה. עוזר מדריך.

'תפסיקו כבר להלחיץ אותי!!' צעקתי על 'דוגון שבייגל' (שם בדוי) בקריזה, באתי לנופש לא למרתון!!'

'נשמה, אני אמרתי לך מההתחלה, ל'פורסט' יש לו"ז יותר מדוייק מלרכבת ישראל. אסור אסור להתעכב. יש לנו המון להספיק. המון'

'אבל למה?'

'ככה זה עם 'פורסט'. ככה הוא. הזהרתי אותך מההתחלה. שלא תעזי לעצבן אותו. שמעת?!' ענה לי בנימה חצי מאיימת חצי מזהירה בעודו סוחב עבורי את המיכל

'דוגון, אני רצה כל השבוע, לא בא לי לרוץ גם מתחת למים. זה פשוט לא מתאים לי' הסברתי לו שוב, מנסה לרכך אותו

'אני התרגלתי אליו, 'חגית' (שם בדוי) שנאה אותו, אז מה? לא תספגי קצת בשבילי? קצת? שנתיים חיכיתי כדי לצלול איתך. שנתיים'

'גם אני מאוד ציפיתי אבל 'דוגון' לא בא לי ככה. נו...' מסיימת עם הרכבת הציוד בהצלחה ומשכיבה את הציוד על הארץ תוך לקיחת נשימה מרגיעה.

'ליאורה. אני מבטיח לך שתיהני. מבטיח לך' 'דוגון' נשבע לי בקול זך וצלול

אנחנו לא מעט חברים, אציג אותם לפניכם ע"פ החלוקה לבאדיס-

'פוקאהונטאס' ו'רגזני', 'רוברט לאוו' ו'מיסטר סמית', 'קישקשתא' (ראה סיפור צלילה 'צוללים באינדיגו'), 'פורסט', אנוכי  ו'דוגון'.

עוד כשהגענו 'דוגון' סיפר לי בחשאי שבין 'פוקהונטאס' היפה ו'רגזני' פרצה מריבה עוד באותו הבוקר. לא סתם היא הייתה חמוצה. זה בגלל 'שרגזני' לא הסכים לחכות לנו ורצה לצלול עם 'פוקהונטאס' היפה לבד. כמובן ש'פוראהונטאס' סירבה וכעסה עד מאוד. אני גם הייתי מאוד כועסת. ורק שתדעו שגם 'פוקאהונטאס' היא ע. מדריך אז אין מצב שילחיצו אותה לא מעל המים ובטח ובטח לא מתחת למים.

'רוברט לאוו' הוא צולל צבעוני. לא זוכרת באיזה דרגה אבל לדעתי בדרגה מתקדמת משלי.  יש לו חליפה אדומה. סנפירים אדומים, מסיכה אדומה וכמובן בנדנה ירוקה. 'רוברט לאוו' הוא על הכיפק, גם יפיוף וגם צלם מוכשר. והכי חשוב שהוא לא עשה לנו בעיות כל הסופ"ש. אני לפחות הסתדרתי איתו מצוין. ודעו לכם בכלל לא קל להסתדר קבוצה גדולה של 8 חברים ובייחוד בייחוד מתחת למים.

את 'מיסטר סמית'' 'קישקשתא' הביא. הוא מצא אותו בקיבוץ שלו בשדות והחליט לאמץ אותו לזרועותיו. לא מכירה את 'מיסטר סמית'' בכלל. בחור לגמרי לא מזיק. את 'קישקשתא' כבר כולכם מכירים, הוא כבר הופיע בשני סיפורים שפרסמתי. 'קישקשתא הוא על הכיפק, לא כמו 'פורסט גאמפ!'

'ליאורה את מוכנה?' 'פורסט' נכנס בינינו במבט רציני

'כן. מוכנה'

'דוגון, כולם פה?!'

'חבר'ה! קדימה! שקט שיהיה פה עכשיו!! להתפקד!' מורה 'פורסט' תוך כדי עמידה זקופה וחזה נפוח מעמיד את כולנו על רחבת המועדון

'1'

'2'

'3'

.

.

.

'8'

'צוללים! התוכנית היא כזו' מתחיל 'פורסט' בתדריך בקול רם ומאיים

'כולם על ציוד?'

'כן המפקד!!'

'ברזים פתוחים?'

'כן המפקד!!'

'כולם יוצאים בטור מסודר משער המועדון, לא דוחפים, לא רומסים ולא דורסים, 'מנטה' השקיעו פה מיליוני שקלים על העדניות'שלהם. ברור עד פה?!'  שואג 'פורסט'

'ברור המפקד!'

'עוצרים לדקה להסנפת הפריחה ולהרגעות כללית. מגיעים לכביש. מסתכלים ימינה. מסתכלים שמאלה. שוב ימינה ושוב שמאלה ברור?!' כל צוללי המועדון כבר מתקבצים סביבנו בתימהון

'כן המפקד!!'

'אם אין רכבים, חוצים בטיסה, אם יש רכבים מחכים לפינוי ורק אז חוצים'

'מגיעים למים, נכנסים, לא עושים פיפי בחליפות!! 'בנתם את זה? לא עושים פיפי בחליפות!! שאפ'אחד פה לא יזהם לי את הים ואנל'א צריך ריחות *** באף שלי במהלך הצלילה. ברור לכולם?!'

'כן המפקד!'

'חזרה על הסימונים ומתחילים את הצלילה. ברור לכולם?!'

'כן המפקד!!'

'שאפחד לא ינשום לי אויר יותר מדי. תרגעו עכשיו. לא צריך שתקצרו לי את הצלילה. לא נסעתי 160 קמ"ש כל הדרך כדי לצלול 20 דקות. 'בנתם את זה?!!'

'כן המפקד!!'

'קדימה למים!!'

'כן המפקד!' עונים כולם בפה אחד, מנגבים את מצחם הרטוב מדאגה, לוקחים צעד אחד אחורנית לתנופה ו...

פרק ב

'מה בדיוק קורה פה?! אפשר לדעת?!' שמעתי לפתע קול מתון ורציני

'מי זה? מי זה?' שאלתי בלחש את 'קישקשתא'

'לא יודע' ענה לי

'דוגון, מי זה?'

'ליאורה, תכירי בבקשה את האלוף במיל' 'קפטיין ג'ק'

'מי?'

'קפטיין ג'ק? לא מכירה? מהשיר – 'קפטיין ג'ק מפליג למרחק כלללל היום, בלילות ...'

'אפשר להבין מה קורה פה?!' שואל שוב בהבעה חמורה קפטיין ג'ק' את 'פורסט גאמפ'

'יש לנו מסדר כרגע' 'דוגון' מסביר לו בהבעה רצינית

'יש לכם מה?!'

'מסדר. מסדר. בפקודתו של 'פורסט גאמפ'

'פורסט!!!' שואג קפטין ג'ק ל'פורסט'

'מה הוא רוצה?' ממלמל 'פורסט' ל'דוגון' בנימה לחוצה, אנחנו באמצע מסדר עכשיו'

'הוא רוצה לדבר איתך' מסביר לו 'דוגון' ב-4 עיניים ובקול נמוך

'עכשיו?! עכשיו?!' מתעצבן 'פורסט' 'דווקא באמצע המסדר?! עד שפינו לי את כל רחבת המועדון. תגיד לו 'אח"כ'

'דוגון' טס ל'קפטן ג'ק' לוחש דבר מה באוזנו וחוזר להעביר את המסר, עוד לא סיים ונשמעה שאגה-

'פורסט!!! עכשיו למשרד!!!'

'חופשי' 'פורסט' זורק לכל החבורה באי-רצון בולט ואני נושמת לרווחה

'יאלל'ה קישקשתא! בוא נברח!!' אני לוחשת במהירות ל'קישקשתא'

'לברוח? לאן?'

'קישקשתא, אני מזמן גמרתי צבא, גם מילואים אנ'לא עושה. מה'פתאום עכשיו מסדר לפני צלילה?! מה זה? לא מתאים'

'ליאורה, עזבי זה שטויות'

'לא בא לי. לא רוצה. אתה בא או לא?' כבר מעמיסה ציוד ומתכוננת לברוח, כבד לי הציוד ואני נעה בכבדות, עוד לא פסעתי צעד אחד ומייד שמעתי קול קשה -

'לאן את חושבת שאת הולכת גב' צוללת לצלילי הים' מייד קפאתי וכל שערותיי סמרו

''פורסט..' התחלתי

'מה פורסט? מה אמרת?!'

'המממ' התחלתי לגמגם

'לא שמעתי' נשף בעורפי

'המממ'

'כןןןן'

'הממממ' המשכתי להתבלבל

'כןןןן' חיכה בסבלנות

'המממפפפפקקקדדדדדדדדד'

'ליאורה, הזהרתי אותך. הזהרתי אותך לא לעצצבן אותו' לחש לי 'דוגון' מהצד השני בקול מלחיץ

'לאן חשבת ללכת בדיוק?' המשיך עוד 'פורסט' להתעלל בי באכזריות

'פורסט!!!!' הופיע שוב 'קפטיין ג'ק' כמשום מקום

'כן המפקד!!' מייד דמם ועבר לעמידת דום

'תעזוב ת'צוללת בשקט. היא איתי!! הבנת את זה?! איתי!!!'

'כן המפקד!!'

כך באמת היה. ניצלתי אותו הבוקר. אך לא לזמן רב. מייד תבינו.

פרק ג

צלילה ראשונה ירדנו ל'יתוש'. אולי זה היה ל'סטיל'. לא זוכרת. אני תמיד מתבלבלת כשאני בלחץ. הדבר היחיד שאני זוכרת הוא שממש ממש השתדלתי להיות 'בסדר', זה כדי ש'פורסט' לא יתעצבן עלי עוד פעם.

'קפטיין ג'ק' בסוף לא הצטרף לצערי. היה לו משהו דחוף לטפל בו. איזה פינוי של איזה גופה מאיזה חוף. אני בעצמי לא האמנתי למשמע אוזני למשמע אותה שיחת טלפון שקיבל בדרך לארוחת הערב. 'קפטיין ג'ק' סיפר לי בעצמו-

'מה קרה לך ליאורה, זה המקצוע שלי, אני מפנה גופות'

'רציני? יש דבר כזה? חשבתי שז.כ.ר (שם בדוי) עושים את זה'

'ז.כ.ר עושים את ביבשה. אני עושה את זה בים'

'אמממ. לא ידעתי את זה. ואם אין גופות לפנות?'

'אין דבר כזה. אם אין, אני דואג לחסל מישהו, הנה רואה את זה?'

הצביע על האיש מהפיצוציה

'כן, מה איתו?' שאלתי

'ליאורה, כל אלה פושעים. פושעים! את לא מבינה מה הולך שם מתחת לשולחנות'

'רציני?'

'בטח. ליאורה, אם לא היית פה עכשיו, הייתי קורע לו את הצורה. קורע לו!!'

'מה קרה'לך 'קפטיין ג'ק' אבל הוא לא עשה'לך כלום' שאלתי אותו בהפתעה ובתמיהה

'עשה עשה. ואם הוא לא עשה הוא בטח עוד יעשה. חכי חכי'

האמת רק שתדעו, 'קפטן ג'ק' הוא אחלה גבר. סוף סוף גבר אמיתי שלא נותן ל'פורסט' לעשות לי חיים קשים. צדיק בסדום. לא פלא שהוא מתעסק עם העולם התחתון. מייד אמרתי ל'דוגון'-

'טוב שהבאת את 'קפטיין ג'ק'. טוב מאוד'

'למה?'

'כי הוא מאזן את 'פורסט' נו. זה ברור'

'האמת ליאורה?'

'מה?'

'את צודקת'

עומק מירבי: 30 מ'

זמן: 40 דקות

צלילה הבאה עשינו לסלע יהושוע'. כמובן ש'פורסט' היה מוכרח לרוץ את כל הדרך, אבל למי אכפת? כי 'קפטיין ג'ק' באיזה שהוא שלב החליט לחתוך מ'פורסט' ואני מייד נצמדתי אליו, כמובן ש'דוגון' שהיה בתפקיד ה'באדי' הצטרף ונחשו מה גיליתי? 'קפטיין ג'ק' יודע לדבר מתחת למים. אבל ממש. זה היה כ"כ כ"כ מצחיק ומרתק. בחוץ כשיצאנו 'קפטיין ג'ק' אמר לי-

'ליאורה! אני תמיד מדבר מתחת למים. תמיד! זה המקום היחיד שמישהו מקשיב לי'

'למה?' שאלתי אותו בתדהמה

'מה? את לא קוראת עיתונים?'

'לא ממש לא. אין לי זמן. למה? מה פיספסתי?'

'עזבי. יותר טוב שלא תדעי' סיפר לי תוך כדי אנחה כבדה

'קפטיין ג'ק!'

'מה?' שאל

'אני אכתוב עלייך סיפור וככה כולם יבינו מי אתה באמת'

'ליאורה נשמה, את באמת לא צריכה לעשות את זה בשבילי'

'מה קרה'לך קפטיין ג'ק? אני חייבת! חייבת!'

הייתה צלילה משגעת. כ"כ כ"כ רגועה. בדיוק כמו שאני אוהבת. לא המונית ולא רעשנית.

עומק מירבי: 25 מ'

זמן: 45 דקות

15 דקות אח"כ שוב היינו במועדון. 'פורסט' אמר לנו-

'3 דקות מקלחת, 2 דקות פינוי ומניעים לחדרים! 'בנתם את זה?!'

'אני בחיים לא אספיק!!' התלוננתי ל'דוגון' כמה דקות אח"כ ב-4 עיניים

'ליאורה נו... תנסי קצת להזדרז. אמרתי לך כבר מההתחלה – שלא תעזי לעצבן את 'פורסט. אמרתי לך או לא אמרתי?'

'פאק פורסט!' אמרתי לו מעוצבנת ודמעות בעייני  'נמאס לי כבר!! נמאס לי!!'

'חוצמזה שאני חייבת להכנס למשרד של 'מנטה' לממש את ה'זכיה' שהעניקו לי

'איזה זכיה?' 'פורסט' כאילו הופיע משום מקום ורצה לדעת

'ליאורה זכתה במנוי שנתי לשנה שלמה במועדון'

'באמת?'

'באמת' אמרתי לו

'על מה?' המשיך לשאול

'זה על תרומתה לקהילת הצוללים' סיפר לו 'דוגון'

'איזה תרומה בדיוק יכולה לתרום צוללת **, תוכל להסביר לי בבקשה?!'

'ליאורה כותבת סיפורי צלילות. סיפורים מדהימים'

'אני שונא סיפורים' זרק 'פורסט' והפנה לי את גבו

'ויש לך הארכה של 5 דקות לביקור במשרדים!! אז כדאי לך להזיז ת*** שלך כבר!!'

מייד ברחתי כל עוד נפשי בי...

פרק ד

במשרדים כמובן שהתעכבתי. לא בגלל התור. גם. זה בגלל 'איינשטיין' (שם בדוי)

'תראי לי את המכתב?' הוא ביקש

מייד הוצאתי את המעטפה בקדושה עילאית והושטתי לו את הנייר בעדינות וברכות

'מה זה בכלל?' שאל בחוסר הבנה ובמבט בוחן

'זכיתי במנוי אצלכם'

'במה?'

'זכיתי במנוי. תקרא זה כתוב'

שלוש דקות ארוכות 'אינשטיין' שוקע בכתוב

'טוב. תשאירי את זה פה' זרק לי ביובש ובעיניים משועממות

'תעשי לה מנוי' הורה לדלפקיסטית

'מה פתאום!' אמרתי לו

'מה קרה?' שאל

'זה שלי! תחזיר מייד את המכתב'שלי!!'

'את לא צריכה את זה בכלל, מה את מקשקשת?'

'זה שלי ואני כן צריכה את זה!' התעקשתי

'אני צריך את האסמכתא הזו, מאיפה לי לדעת שלא תשתמשי בזה עוד פעם?'

'תעשה לך קופי! אתה לא מקבל את המכתב שלי'

'אני לא עושה קופי. אני צריך את המכתב שלך או שאין מנוי!'

'לא מוכנה. תחזיר!' התעקשתי מתחילה להרגיש איך כל חושיי מתעוררים מחדש בעצבנות

'מה את מתלהבת? אפשר לחשוב שקיבלת איזו תעודה, זה כולה חתיכת נייר! חת'כת נייר!'

'כן. אבל זו החתיכת נייר שלי. שלי!!'

לבסוף הואיל בטובו 'אינשטיין' לקום אל עבר מכונת הצילום

'תביאי ת'טלפון של דודו ורד' לחשתי בינתיים לדלפקיסטית

'מי הוא חושב שהוא בכלל?!'

'הוא לא התכוון' היא לוחשת לי בחום

'הוא כן! אני אספר הכל לדודו. הכל אני אספר לו!!'

'הנה המכתב שלך' 'אינשטיין' מושיט לי את הדף

'תודה' לוקחת אותו בזריזות ומחביאה אותו בכיסי. 'פורסט' יהרוג אותי! יהרוג אותי!! חצי שעה התעכבתי לו עכשיו!!

'גמרת את כל העניינים'לך?' שאל באיום 'פורסט' תוך כדי עיניים צרות

'כן'

'יאלל'ה נזוז לביה"ס שדה. חייבים להגיע לשם לפני כניסת השבת'

'דוגון שבייגל' הזמין לנו מראש חדרים. 4 חדרים. אני בהתחלה התנגדתי. אמרתי לו כבר בפל –

'דוגון, למה לישון בביה"ס שדה כשיש לנו חדרים 'פצצות' ב'מנטה'?'

'ליאורה, אני מבטיח לך שלא תצטערי. סמכי עלי'

'אבל 'דוגון', לא חבל? ב'ישרוטל' יש ארוחת בוקר מאלפת. למה לישון בביה"ס שדה?'

'ליאורה נשמה, גם בביה"ס שדה יש ארוחת בוקר טובה, את תראי כבר.חוצמזה שלא יהיה לך הרבה זמן לאכול בבוקר כי 'פורסט' מאוד ממהר לתפוס את המיכל הכי גדול במועדון'

'רציני?' שאלתי מופתעת

'אבל יש להם מליון מיכלים במנטה'

'כן. אבל יש להם רק 2 גדולים. 'פורסט' בעצמו אמר את זה והוא רוצה את המיכל הכי גדול לעצמו'

'בחיים לא שמעתי על כזה דבר' הוספתי בהרהור

'בכל מקרה, אי אפשר לעשות עכשיו שינויים, 'פורסט' כבר החליט בשביל כולנו. ואל תשכחי הכי חשוב! שלא תעזי לעצבן אותו יותר!!'

'טוב נו, מה שתגיד' הסכמתי באי רצון

'אבל אני לא ישנה אתכם שיהיה לך ברור'

'ברור ליאורה. את עם 'פוקאהונטס'

'היא חמודה?' שאלתי

'היא אישה מקסימה'

'סבבה'

האמת, החדרים היו על הכיפק. הכל היה על הכיפק. נרגענו לנו בחוץ על הספסלים, הרוח נשבה, 'דוגון' הוציא את ה-------- שכולנו התיישבנו לקפה ועישונים.

כמובן שכששקעה השמש, התחלתי גם אני לשקוע כהרגלי והודעתי לכולם שאני פורשת לישון מוקדם ומוותרת על ארוחת הערב.

'קפטיין ג'ק' היה הראשון שהתעקש לא לוותר עלי. אמרתי לו-

'אבל קפטיין ג'ק, אני גמורה.  ג מ ו ר ה' תוך כדי פיהוק גדול

'ליאורה נו.. את חייבת!'

אז לבסוף הסכמתי לצאת שוב לעיר הגדולה.

יעד: ארוחת ערב

זמן: 5 שעות

דעו לכם לצאת לארוחת ערב עם 8 סועדים זו משימה לא פשוטה בכלל. האחד רוצה פיצה, השני על האש, השלישי חלבי, הרביעי לא רעב, חמישי מסעדת גורמה, שישי פלאפל, לשביעי לא אכפת ולשמינית (זו אני) רוצה רק לישון.

3 שעות לקח לנו למצוא מסעדה. 3 שעות בדיוק. אחרי הרבה ויכוחים, מריבות וסערות הוחלט על מסעדת 'קקמייקה' (שם בדוי) אמרתי כבר בחוץ ל'דוגון' –

'אוי ואבוי לך אם תלחיצו אותי באוכל!!' הייתי כבר כ"כ עייפה

לא זוכרת מה הזמנתי, מה אכלתי וכמה עלה. אני רק זוכרת שבסוף (אחרי שעתיים בדיוק) 'פורסט' קם על רגליו בדיוק מיד אחרי ש'קפטיין ג'ק' עזב אותנו לשנייה לעשן את הסיגריה שלו ואמר לכולנו-

'יאלל'ה מפגרים! בזבזתם לי מספיק את הזמן! למיטות! מחר יש לנו יום ארוך, ואם תהיו טובים תקבלו הארכה במקום 3 דקות לארוחת בוקר 7 דקות!'

'חכה חכה..' לחשתי ל'דוגון' בחוץ

'מה?'

'דוגון'

''חכה חכה...יש לי תוכנית..הוא ישלם על הכל..'

'קפטיין ג'ק!' נצמדתי לג'ק שהלך בצד בצעדים שקטים ובעיניים ערניות כהרגלו כנמר המחפש לו טרף

'מה ליאורה?'

'יש לך משהו בשבילי?'

'מ'זתומרת?'

'נו.. אתה יודע!!' לחשתי לו מקרוב

'מה? למה את מתכוונת?'

'קפטיין ג'ק!! תארגן לי משהו מרגיע למחר בשביל 'פורסט'!!'

'תגידי את נורמלית?'

'מה? קפטיין ג'ק! בטוח יש לך 'חומר' מכל ה'פשיטות' האלה של ב'פיצוציות'. נשים ל'פורסט' משהו ב'מיכל''

'השתגעת?!' התעצבן 'קפטיין ג'ק

'זה אסור!! אסור!!' הוסיף מייד

'קפטיין ג'ק! זה שטויות! תאמין לי, אני ניסיתי כבר הכל, תראה, משהו קרה לי מזה?'

'לדעתי כן!'

'נו.. בחייך 'קפטיין ג'ק'! תעזור לי!!' ביקשתי בעיניים מתחננות

'ב ב ק ש ה !!'

'טוב תני לי לעשות כמה טלפונים. נראה מה אצליח לארגן לך'

'קפטיין ג'ק!! אין עלייך!! אין!!!' חיבקתי אותו בחיבוק חם ונכנסתי לרכב, מוחי כבר עסוק בתכנון הצלילה הבאה...

המשך יבוא...

הפסקת פופקורן, קולה ופיפי לצורך איזכור תודות מיוחד עד לפרסום החלק השני-

תודות:

תודה מיוחדת לדודו ורד, שהוא היחידי שמופיע בשמו המקורי. דעו לכם שהסיפור שלי הפעם היה כמעט מוכן עד שביקשתי את אישורו של דודו ורד, מנהל מועדון 'מנטה' בו אני מנויה. כהרגלי סיפרתי לו שהזכרתי את שמו בקטנה ואם הוא רוצה הוא יוכל לקרא ולאשר, אם הוא לא רוצה לקרא גם בסדר רק שיאשר. כמובן שהוא מייד התנגד וכתב לי-

'מה קרה לך ליאורה! אני רוצה תפקיד ראשי!! ראשי!!'

לא הייתה לי ברירה, הייתי מוכרחה לערוך מחדש את הסיפור שלי. התוצאה לפניכם וזו רק ההתחלה... אני רק מקווה שהוא לא יכעס יותר מדי, אחרי שהוא יקרא את מה שכתבתי עליו בהמשך!

'דוגון בייגל' הלו הוא דורון שרייבר, חבר יקר, מדריך צלילה, צלם מהולל ומנהליה של 'לצלול' בית הספר החדש לצלילה בצפון.

'קישקשתא' – יורם גזיאל, באדי מוצלח וחבר יקר

'קפטין ג'ק' – שמו שמור במערכת מחמת הסודיות של תפקידו בצמרת הביטחון של מדינת ישראל

'פורסט גאמפ' – בלעדיו כל הסיפור הזה לא היה רוחש עור וגידים. 'פורסט' בהצלחה!!

'פוקאהונטאס' – בהצלחה! שתרבי צלילותייך כרימון והסמכותייך כחול אשר על פני שפת הים.

'רוב לאוו' – תודה על התמונות היפות, ותדע לך שיש לי אחות סופר חתיכה! כדאי לך, כדאי לך כן להכיר אותה!!

'רגזני' – מקווה שפעם הבאה תהיה עם מצב רוח יותר חיובי

'מיסטר סמית'' – בהצלחה בכל ובמיוחד בבגרויות

'אינשטיין' – עוד פעם תהיה לא נחמד, יעלה לך עוד יותר ביוקר...

דלפקיסטית החמודה – הלו היא ליסה החמודה, תודה על האמפטיה

המשך מחר בתשע בדיוק!!