למרות שבאופן אישי אני לא יכול לנמק למה אני אוהד את הפועל ירושלים בכדורסל, שהרי זה רק גורם לי (ולאשתי) סבל, עדיין ברור לי שיש בקבוצה משהו מיוחד שאין בקבוצות אחרות. מהו המשהו המיוחד הזה? לא ברור, העיקר שהוא קיים, לפחות בראש שלי כל חובב ספורט ברמה כלשהי שנפל על משחק כדורת ליגה ז' בג'קארטה עילית בשידור חוזר לא יכול להימנע מלבחור באחד הצדדים ולאהוד אותו. חובבים מתקדמים יותר גם עושים מאמץ אקטיבי ומאמצים אל ליבם קבוצה באורח מתמשך עד שהם מזדהים עימה במידה רבה. גם בקונטקסט הלא ספורטיבי, כאלה אנחנו, בעניינים שנוגעים אלינו אנחנו בוחרים צד ומזדהים. זה לא בהכרח אומר שאנחנו שוללים או מדירים צדדים או קבוצות אחרות. זה כן אומר שאדם מחפש שייכות ולשם כך בוחר בחירות באופן מודע. מעבר לצורך בבחירה אדם צריך לנמק לעצמו גם למה הוא בחר דווקא בחירה מסוימת. למשל, למרות שבאופן אישי אני לא יכול לנמק למה אני אוהד את הפועל ירושלים בכדורסל, שהרי זה רק גורם לי (ולאשתי) סבל, עדיין ברור לי שיש בקבוצה משהו מיוחד שאין בקבוצות אחרות. מהו המשהו המיוחד הזה? לא ברור, העיקר שהוא קיים, לפחות בראש שלי. הצורך בבחירה ובהצדקתה יכול להיות מסיבות אישיות של שייכוּת כמו שתיארתי אבל גם מסיבות יותר פרוזאיות. למשל, ההחלטה לדבר ולגדל ילדים בשפה מסוימת היא הכרחית. זה לא אומר שהעברית היא שפה נעלית יותר מטג'יקית או אסקימוסית, אבל אם לא נבחר בעברית לא נוכל לקרוא ספרים מתורגמים מטג'יקית וללמד אותם את בנינו. יותר מזה, אם לא נבחר בעברית (או כל שפה מסוימת אחרת) לא נוכל לדבר כלל. את הראייה האישית בצורך בבחירה למטרת השתייכות ניסו הפרשות הראשונות של ספר בראשית להציג בצורה של התפתחות אנושית. כמו שכתבתי בשבוע שעבר, מהתקופה שלאחר המבול, בבריאת העולם מספר 2, ההתפתחות האנושית נעשית בקבוצות ולא באורח גלובאלי. הקבוצות אמורות להתייחס זו לזו, ולא לשלול זו את זו אבל זה סיפור אחר. הפסוק הפותח את פרשתנו הוא: " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". מדרש תמציתי נותן את ההקשר לפסוק ובעצם מספר את סיפור הבחירה (במקרה הזה, הבחירה האלוהית) בצורה של ניסוי וטעייה: (המדרש מתייחס לפסוק:) "לך לך" - ר' עזריה פתח (ר' עזריה פותח את המדרש בציטוט ממקום אחר, ספר ירמיהו, אח"כ הוא יקשר אותו לפרשתנו): (ירמיה נא. ט) "רפאנו את בבל ולא נרפתה, עזבוה ונלך איש לארצו". "רפאנו את בבל"- בדור אנוש: "ולא נרפתה" - בדור המבול: "עזבוה"- בדור הפלגה: "ונלך איש לארצו"- "ויאמר ה' לאברהם לֵך לךָ". כלומר, אלוהים ניסה לברוא עולם בצורת אימפריה, זה לא עבד כיוון שכל דור לא הצליח לממש את ייעודו. לכן, הארץ נפלגה ללאומים וזהו הרקע ל"לך לך", להליכה של אברהם לארצו. שימו לב, ע"פ המדרש אברהם לא הלך (אך ורק) בגלל קול פנימי/אלוהי, אברהם עזב את ארצו כחלק מתהליך אוניברסאלי של היפרדות ללאומים. אגב, יש כמה פנים לצורך ולבחירה בזהות פרטיקולארית: א – אברהם בוחר ללכת, להיפרד. ב – אלוהים בוחר באברהם, כאביה של קבוצה מובחנת (שפה, טריטוריה) לשאת מסר עולמי/אלוהי (גם מסר עולמי יכול להימסר בשפה אחת, שניתן לתרגם לשפות אחרות) וג – אנחנו הקוראים, שמזדהים עם הסיפור ובוחרים לראות את עצמנו כבניו של אותו אברהם. לאור הבנת הצורך בפרטיקולאריות יש צורך בהנמקת הבחירה האישית או האלוהית, או בעצם לענות על השאלה – מהו ייחודו של אברהם? האם הוא נבדל מאחרים בדורו? במה? מדוע אלוהים בחר בו ומדוע אנחנו בוחרים להשתייך לזרעו? רבותינו במשך השנים ניסו לענות על השאלה הזו בצורות שונות. רמב"ם סיכם בכמה מילים את ייחודו של אברהם: "ועל דרך זה (דרך של בערות ועבודת כוכבים) היה העולם הולך ומתגלגל, עד שנולד עמודו של עולם, והוא אברהם אבינו. כיוון שנגמל איתן זה (אברהם), התחיל לשוטט בדעתו. והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה: "האיך אפשר שיהיה הגלגל (גרם שמיים) הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג ומי שיסובב אותו, כי אי אפשר שיסובב את עצמו". ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטיפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים... ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולדבר, שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושבר הצלמים... כיוון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו, ונעשה לו נס, ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא שנאמר: "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". רמב"ם מספר סיפור נהדר, ונורא כיף לדעת שאנחנו מזרעו של 'איתן' שעומד על דעתו מול כל העולם עד כדי סכנת נפשות. רמב"ם גם מביא פסוק להוכיח את הדבר אלא שהפסוק מופיע אחרי הבחירה באברהם. מעבר לזה, לא ברור אם המסר הראשוני שעולה מהפרשות שלנו מעיד על דמותו המתוארת של אברהם. אֶמַנע מציניות ואוֹמר שוודאי שהייתה מטרה והנמקה טובה לדברי חז"ל לדורותיהם על אברהם, אני נדרש לפשט או למסרים הראשוניים יותר של הטקסט. נדמה מהדברים שאברהם פשוט הלך, ואברהם פשוט נבחר, או כי הייתה זו מגמה עולמית, כמו שאומר המדרש, או שבחירת האלוהים הייתה כזו שתוכיח או תפריך את עצמה בהמשך או אולי אפילו (שומו שמיים וחס וחלילה) בחירה של ברירת מחדל. היריעה קצרה מלתאר את מה שקורה לאברהם אבל בקצרה – הוא מקבל את ברכת האל בתחילת הדרך שיהיה "גוי גדול" ומייד מממש אותה: הוא יוצא ברכוש רב ועבדים רבים (עבדים זה לא עם?) מחרן. מגיע לארץ ומיד עוזב אותה למצרים. אולי היה רעב בארץ, אבל מה שבטוח זה שעל ידי ניצול קשרים למלוכה (הוא מחתן את שרה עם המלך) הוא בונה לעצמו עוד רכוש רב, חוזר לארץ, והינה הוא מימש את הבטחת האל – יש לו רכוש ואנשים רבים כל כך שאולי הוא כבר בסוף ההבטחה... ואז בא הריב עם לוט: מסתבר שרכוש זה נחמד אבל יש מעבר לזה, יש הליכות בין בני אדם ויש גם חבל ארץ שיכול להכיל רק קבוצה אחת. יותר מזה, אברהם סוף סוף מוותר מרצון על חבל ארץ פורה, סדום (בניגוד למה שהיה עד עכשיו בהליכה למצרים למשל). אברהם נפרד מלוט ומבין שהבחירה האלוהית בקבוצה מסוימת היא לא למטרת רכוש ועבדים אלא למטרות אחרות. אז מתגלה אליו האל בשנית ומבהיר לו כוונות נוספות במשמעות של עם. אבל מה זה עם באמת, מה משמעות הבחירה בעם ישראל - לא מתברר בפרשה הזו, לא נשלם אצל אברהם ובעצם – הסיפור לא נגמר עד ימינו. גם אם יש צורך בבחירה (אישית/אלוהית – מחק את המיותר), חובת ההוכחה וההנמקה היא עלינו. ידידיה חזני, אוקטובר 2010 לפרשת השבוע הקודם באתר השמאל הלאומי |