חברה שאהבה לרקוד, לצעוד, להתעמל, רותקה למיטה בגלל מחלה, נסתה להסתגל למצבה.

"תנסי למצוא מה מענין אותך, מה מסקרן, מה מעורר," פלטתי עצה, לכסות על השתיקה שידעתי, תבוא מיד.

"תנועה, תנועה מענינת אותי,"  ענתה וצחקה במרירות על האבסורד שבדבריה, על הפער בין מצבה ורצונה.

כמה צדקה.

תנועה - מעבר ממקום למקום,  ממצב למצב.

כמה שמחה מגלה התינוק שמתחיל ללכת, באיזו מהירות  הופכים צעדיו הראשונים, המהוססים, להליכה שאין לעצור בעדה, לריצה, לטפוס, לגלוי עולמות חדשים, לשליטה במרחב.

עד כמה אנחנו נהנים ממהירויות מופרזות, מריקוד, ריצה, דהירה, קפיצה, נהיגה, טיסה. עד כמה שליטה באלו, מקנה לנו תחושת בטחון.

ככל שעולה המהירות, ככל שעולה קצב  דפיקות הלב, ככל שאנחנו מתקרבים לסף היכולת הנושק לסכנה, לגבולות, שהצבנו לעצמינו, שדרכם נעבור, או נחדול, כך עולה האדרנלין בדמינו.

 מה לא יעשה ספורטאי להשיג שיא חדש. איך עולה ההתרגשות שלנו שלנו בתנועה, עד כמה אנחנו מרגישים חיים על באמת בתנועה, ועד כמה  חֲסַר אונים, מת-חי, מרגיש אדם המאבד כל אלה, משותק, או לחלופין, אסיר, עציר, כל מי שתנועתו הוגבלה.

"במכתבים אל משורר צעיר" אומר רילקה (אני מצטטת מהזכרון) שכמעט כל רגעי העצבות שלנו, נדמים כשִתוּק.

ומדוע שאלך אצל האחרים ולא אעיד על עצמי. אני השקטה לכאורה. העמידו אותי על רחבת רקודים, השמיעו מוזיקה כמו שצריך, ובין רגע, כמו תחת השפעת סם ... שזם..., טה, טה ,טה, טאם... המכסה נפתח ושד התנועה מגיח. אני - סערה, הוריקן, עם כל הצניעות, פשוט, הורסת. לפחות, ג'ון טרבולטה.

כי התנועה היא מהות החיים, שינוי מתמיד. גם התנועה מהחיים אל המוות, היא חלק מתנועתם המתמדת של החיים, סוג של שינוי בחומר החי-המת וחזרתו למחזור האדמה – נצח.

לפי ברגסון, (אנרי לואי ברגסון, 1859-1941, פילוסוף צרפתי יהודי, זוכה פרס נובל לספרות)  הממשות היא ההשתנות, היא חלוף הזמן, היא משך החיים.  (בלשונו ה-(  duree   האדם נע, משנה ומשתנה כל הזמן ובתנועתו בורא את העולם שוב ושוב, מידי רגע ברגע, בורא אותו מחדש. נע - בורא בזמן, עושה -  בורא את הזמן. את הזמן הפנימי, הבו-זמני, שאי אפשר לחלקו, זה שמכיל בתוכו את הנצח – כמו זמן החלום, שבנגוד לזמן הכמותי, זמן השעונים המדעי, לא ניתן לכִּמוּת.

אמנם בבראשית, נברא העולם בששה ימים, אבל משחדל אלוהים ממלאכתו ביום השביעי ושבת ממעשיו - נותר העולם, לעשותו בידי האדם.

"...אשר ברא אלוהים לעשות". בראשית ב', 3.

זה באשר לאדם – ובהקשר של תנועה, אי אפשר שלא לחשוב על אברהם, היהודי הראשון – שנצטווה על ה"לך לך" (פרשת השבוע) ועצם הגדרתו הנבדלת מאחרים – תנועה, תנועה כהבטחה. תנועה אל הבלתי ידוע מכח האמונה.

על מהות התנועה אצל ברגסון והשפעתו על הפוטוריסטים כדאי לקרוא את המאמר של דורית ברק:

http://cafe.themarker.com/post/955854/

ועוד על התנועה אצל יאן פטוצ'קה – מאמרו של דניאל אפשטיי

http://acheret.co.il/?cmd=articles.158&act=read&id=751

בצלום: בתנועה – אתיופיה. צלמה באבא –  יאגה.