מתי זה יהיה מספיק?, מתי אוכל לנשום ?, עוד שורה ועוד שורה ואין כבר אוויר, אני רק רוצה לנשום אוויר.

יש ריח של כביסה, אבל כל כך מסריח לי בפנים, אולי זה בגלל כל הסמים, ואולי זה בגלל שזאת האמת ואולי זה בגלל שהכל נראה כל כך רחוק  ולא קשור לחיים שלי.

במראה ישנה ילדה, כבר לא ילדה אבל זה מה אני רואה. מתעלמת מהקמטים, מתעלמת מהשנים. ילדה , גדולה.

בגוף צמרמורות, וחושבת שאולי זה חלום, והדמעה היא לא אמיתית כי הרי לפני שניה צחקת לפני שניה אהבת, אבל את מי?

גועל.

יש לי בחילה איומה , כמה הגוף שלי יוכל להכיל? וכמה הנשמה?

לא מצליחה לחשוב, אפילו לא מצליחה לבכות

דמעות מעידות על עצב , אבל אצלי זה רק תגובה פיזית לכל החרא שלקחתי היום.

אין רחמים. אין רגש. אין רצון.

אלוהים, תעזור לי להרגיש , תעזור לי לנשום.

אני רק פוחדת, פוחדת שכולם מסביב ידעו שהכל משחק ואני שחקנית ראשית שמרוויחה גרושים, וזה לא שווה את זה. ובכל זאת

 בכל זאת אני משחקת.

הכל נשמט, כל מה שטוב לא באמת שלי וכל מה ששלי לא באמת טוב

תתמודדי, אני אומרת, תתמודדי, זה מה יש

זה כל מה שיש, ובשביל הכלום הזה כולם כל כך מתאמצים.

העיקר לחייך, העיקר לחייך, העיקר לחייך......