אתמול פגשתי את רות המואבייה
אולמת מפאת השדה חיטה

חובטת גרגירים, מניחה באבניי הרחיים;
עד עולה הקמח דק

לשה מניחה בכלי חמר
יוצקת מים מבעירה
אש

ועולה ככר לחם ריחנית

בצענו לשניים

אכלנו
שתקנו
והלכנו

נעומי עמדה
אינה  מאמינה

כי יש יפגוש איש באישה
שלא על מנת

להוריש לדורות הבאים
את דוד  או מלוכה

הרגעים בתל אביב
לפעמים כרך  ותהלוכה
שהזמן תפח בם

לכדי ככר לחם חמה
הנאכלת סתם כך
בין גבר לאישה   בשעת לחישה

ופרורים מתפוררים
עד דק

עד הרגע פג

 
נופלים מפת לחם נלושה
על מפתן  דלת
מאבקים מחצלת ומפה
נטושה
ששפה עייפה ורפה

מייללת בקול תן הברות 

צובעות שמלות מלבנות

למנוקדות

 זוכרות את בועז ואת העושר הרב

 כאות וסימן שבתל אביב אין רוח יתרה  

 או  שטות   נדושה

 ולא תפיל מן

 על קשישה או רות 

 משם אין רואים פאודל

ולא כיצד שגל

 ולא כנאמר: הזאת נעומי

ולא את    

 העוני .