את רוב הגברים שהכרתי, ולימים התפתח בינינו סוג של יחסים רומנטיים, פגשתי במסגרת בילויים ליליים. שמתי לב, שמעולם לא הצלחתי, עם אף אחד מהם, לפרוץ את גבולות החשיכה.
כלומר, אם הכרתי את יואב בפאב, ע"ע בלום-בר, למחרת לא נפגשנו לארוחת בוקר בבית קפה תל-אביבי. אלא אם כן, בילינו יחד את הלילה. מה שבדרך כלל לא קורה. לפעמים אני תוהה, אם לאנשים האלה יש בכלל קיום במשך היום, או שהם בעצם חיים רק בלילות.
אולי זו תהייה שמהדהדת גם אצלם, ורק בגלל זה כל קשר שהיה לי עם בני המין השני התגלגל לו אי שם במעמקי הלילה האפל.
אז איפה לעזאזל מכירים את הגברים האלה, שבשבת בבוקר אפשר לרכוב איתם על אופניים בירקון, לבלות איתם על קלנוע בגן החיות ברמת גן או סתם לאכול גלידה במרינה בהרצליה? |