הגוף שלנו מורכב מזרימות, הגוף שלנו הוא זרימה: זרימת הדם, זרימה של אנרגיות, זרימה של מים, זרימה של רגשות (אולי מכאן בא המושג "תזרום חביבי"...חחח).

ומה קורה כשיש חסימה? זה כמו סלע שתקוע בערוץ של נחל וחוסם את זרימתו.

והמים מאחורי הסלע שוצפים וקוצפים, זו עודף האנרגיה שנוצרת ויוצרת בעירה שמחפשת להשתחרר. אלה כעסים ותסכולים שנובעים מכאב החסימה, מחוויות לא נעימות שחסמו לנו מקומות בגוף. 

ולפעמים המים שנחסמו מוצאים נתיב אחר לזרום בו, וזה נתיב עקלקל. והמקום בו תקוע הסלע נותר ריק ממים, יבש ומרוקן. כאשר אין זרימת אנרגיות במקום מסוים בגופינו, הוא הופך לריק וקר, כמו לב שנסגר, תחושות בטן שלא קיימות, הגיון קר ללא חיבור ללב ולרגש, אי רצון לחיות.

אז איך משחררים חסימה שכזו?

מתחילים לדבר אליה, להתייחס אליה בגוף שלישי כדי ליצור ריחוק ואפשרות של ניתוק מוחלט. מצד שני, כאשר מדברים אל מישהו או משהו, אפשר להתיידד איתו, לגרום לצבעו השחור לההפך לצבע ורוד של אהבה, אפשר לבקש ממנו דברים. אתם מכירים את הביטוי:

Keep your friends close, but your enemies closer , לא?

זה פשוט, אם יוצרים הפרדה ביננו לבין רגשותינו, אפשר לעבוד איתם ולשנות אותם. הרגשות שלנו נובעות מהראייה שלנו את המציאות. שלנו. וראיית המציאות הזו נובעת מהאמונות שלנו.

ואמונה שבאה עם תובנה...? אין טוב ממנה!