אני זורמת. קוראת הודעות בפורומים שונים, גולשת, באתרים שונים, מעניינים, ומרתקים. לומדת דברים חדשים. קוראת המון על מצוקות של אנשים אחרים. מצוקות שבאות מהכיוון של הרצון לזרום עם כולם, לפי הלך הרוח של המיקרו-חברה הוירטואלית שבה הם נמצאים. חושבת, מה קורה אם זורמים ומאבדים את הדרך? זה מתקשר לעניין הגבולות שרשמתי עליו בפוסט קודם. לפרוץ גבולות זה נהדר וחדשני, ומעורר ויצירתי, אבל לפעמים זה בור ללא תחתית וברגע שעוברים קו אדום אחד אחרי השני, זה נעשה קל יותר ויותר. ואני קוראת על זוגות שנכשלו, אנשים שאבדו את דרכם, הרבה דברים לא טובים, אנשים לפעמים מוותרים על אהבה כל כך מהר עבור ריגושים כאלו או אחרים.
הלוואי שכולם היו עוצרים רגע את המרוץ המטורף הזה לאיזו אתנחתא רגשנית ודביקה ומתחברים לאהבה.
סתם הגיגים של לילה.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי ברק, קודם כל תודה על תשומת הלב.
בגלל זה כתבתי "זורמת מכיוון אחר".
בפוסט הראשון התכוונתי לשחרור חסימות ומעצורים כדי שתהיה זרימה חלקה של אנרגיות בגופינו. העניין הוא שלאורך זמן, החסימה האנרגטית תגרום לכאבים גופניים.
בפוסט השני התכוונתי לביטוי "לזרום עם החבר'ה", עם המוסכמות שנקבעות. אנחנו לפעמים ללא משים פועלים על פיהן מבלי לעצור ולחשוב מה טוב לנו. קוראת הרבה פעמים בין השורות של מונולוגים ותגובות, קוראת מצבי חיים קשים שאנשים נכנסים אליהם, וחושבת שישנם כל כך הרבה גרויים סביבנו שלפעמים מסיטים את תשומת הלב מהאהבה בחיינו.
העיקר לזרום, לא תמיד נכון.
זו דעתי.
היי לימי
קראתי גם את הפוסט הקודם
יש פה ...לפחות לי ...תחושה של סתירה בין הפוסטים
מצד אחד לזרום ולהשתחרר ומצד שני לעצור את ה"כתיבה"
השתפכות ולתת חיבור לדברים אחרים או ש...
לא הבנתי את כוונתך ?!
נכון מאד, לפעמים בא לנו לזרום קצת אל מקומות אחרים שהנהר זורם אליהם, אלה הפראים יותר, העקלקלים יותר. אין ספק שזה יותר מעניין. צריך רק לבוא עם הרבה כוחות :-)
לזרום זה חשוב
(כל גבר שמכבד את עצמו יגיד לך את זה)
אבל צריך שיהיה מסלול מוגדר לזרימה.
כמו שכבר הירקליטוס אמר
"אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים" -
מה שאומר שיכול להיות מעניין ומגוון,
גם אם המסלול קבוע מראש!