פרק ה

אותו הבוקר הייתי מוכרחה לערב גורם עליון נוסף. זה היה אחרי שהם כולם עזבו אותי בארוחת הבוקר.

'אני כבר אראה לכולםם' חשבתי לעצמי

'מה אני אשמה שיש לי קצב אחר? מה?!'

'הם כבר ישלמו על הכל' החלטתי בייני לבין עצמי. זה יהיה הסוד שלי ושל 'קפטיין ג'ק'.

המזל היה, שאת הצלילה הראשונה הם בכלל עשו ליעד אחר כלומר, הקבוצה התפצלה, אנחנו ירדנו ל'אוניברסיטה' והם ירדו למקום אחר, לא זוכרת, הייתי שוב פעם יותר מדי לחוצה. ידעתי שכדאי לחכות להזדמנות השנייה. בזמן ש'פורסט', 'פוקאהונטאס' ו'רוב לאוו' נעלמו אני כבר הייתי עסוקה במימוש תוכניתי.

'הבאת?' שאלתי את 'קפטיין ג'ק'

'ברור' ענה לי בחשאי

'מה? מה הבאת לי?'

'זה לא לך! תרגעי!!'

'נו.. ל'פורסט' 'קפטיין ג'ק', מה קרה'לך אני כבר מזמן לא משתמשת!'

'הבאתי משהו מיוחד' אמר לי בחצי חיוך ערמומי ובעיניים מנצנצות

'באמת? באמת?' שאלתי בשקיקה

'תראה לי!'

'לא פה! אי אפשר!!'

'אז לאן נלך?' שאלתי במצוקה

'לא יודע, את לא מכירה פה אף אחד?!'

'לא'

'נו.. אז מה נעשה?'

שקעתי בהרהור, עוד הרהור ועוד אחד ו..

'יודע מה, אני כן מכירה! אני כן! אני מכירה את המנהל'

'מנהל? איזה מנהל?'

'מנהל המועדון נו... דודו ורד'

'דודו? ואת סומכת עליו?!'

'ברור!!'

'חוצמזה שהוא התחנן התחנן להופיע בסיפור שלי בתפקיד רציני, אז חייבים לשתף אותו בסוד' לחשתי לו באוזן

'טוב. הכי חשוב שאת סומכת עליו'

'ברור' אמרתי לו בביטחון 'יאלל'ה בוא למשרד שלו'

האמת, אני הייתי במשרד של המנהל כולה פעם אחד, בכלל משרדים תמיד הלחיצו אותי. הפעם גם הגעתי מאוד לחוצה ונרגשת. 3 דפיקות בדלת

'כן?'

'אפשר להפריע?' אני מציצה מבעד לחריץ הדלת

'ליאורה זו את?'

'אני אני'

'בטח בטח. בואי כנסי'

'דודו אני לא לבד, הבאתי עוד חבר. אנחנו צריכים עזרה'

'ליאורה, מה שאת צריכה, עזרה, שאלה, ייעוץ, הכוונה וכו' וכו'. תמיד תרגישי נח לבוא אלי. תמיד'

'בגלל זה באתי דודו. אמרתי לו. אני זקוקה לעזרתך'

'מה שתרצי, אני לרשותך'

10 דקות אח"כ כבר שלחנו את דודו ורד, מנהל מועדון מנטה עם ה'חומר' למיכל הצדדי שביקשנו מהדלפקיסט לשים עבורנו בצד. כמובן שהבאנו איתנו שמלה אדומה, פאה בלונדינית, עדשות מגע צבעוניות ונעלי עקב. זה כמובן שאף אחד אבל אף אחד לא יזהה את השליח הסודי שלנו.

דודו עמד במשימה יפה מאוד. אולי בגלל שגם הוא בטח היה ביחידה קרבית איי שם בעבר, בטח גם לפני דיי הרבה זמן. אין לי מושג. מה שבטוח הוא שבצלילה הבאה משהו באמת קרה ל'פורסט'...

פרק ו

מה באמת קרה שם, אני לא יכולה לספר לכם. כי אני בעצמי לא הייתי שם. הייתי בכלל ב'ארומה' עם 'קפטיין ג'ק'. מה קרה'לכם?! היינו מוכרחים לארגן לנו אליבי, לא סתם אליבי, היה לנו אפילו אליבי עם עד. לא סתם עד, זו היתה עדה. צוללת מאוד מנוסה ואמינה. בטוח כולכם מכירים אותה. קוראים לה 'ירדנה' (שם בדוי) מהבניאס.

'פורסט' ו'דוגון' נכנסו למים, ל'מסעדת המגדלור'. הם היו ביחד עם 'קישקשתא', 'פוקאהונטאס', 'מיסטר סמית'' ו'רוב לאוו'.

זרקתי כבר ל'דוגון' רגע לפני שהם עזבו-

'דוגון שים עין על 'פורסט''

'למה? מה קרה?' שאל בתימהון

'ככה, אתה יודע.. שלא יתעייף. הוא צריך לנהוג הביתה'

'ליאורה, צודקת. כפרה. כל הכבוד שגילית כ"כ הרבה סובלנות. כל הכבוד'

'מה קרה לך, 'דוגון', אני אמנית, יש לי יםםם סבלנות'

'נתתי לו חיבוק פרידה וברחתי כל עוד נפשי בי

'בארומה' הייתי לגמרי לא רגועה

'ליאורה תרגעי! תאכלי משהו, תשתי'

'אתה חושב שזה יעבוד עליו?' שאלתי את 'קפטיין ג'ק'

'בטח יעבוד! זה עובד על כולםם. אפילו בשב"כ משתמשים בזה'

'רק שלא יעלו עלינו'

'לא יעלו. מה קרה לך? אנחנו פה, אף אחד אפילו לא יחשוד'

אחרי שעה חזרנו למועדון. למרבה הפלא כל המועדון שוטרים. אני ממש נלחצתי.

'קפטיין ג'ק' אמר לי מייד-

'ליאורה תרגעי!! אל תוציאי הגה. תני לי לטפל בהכל. מפה זה רק השטח שלי'

לא עזר כלום. הייתי כ"כ בלחץ. 5 דקות אח"כ קפטיין ג'ק חזר בחיוך. הוא סיפר לי שהשוטרים הגיעו כי כבר מתחת למים הם שמו לב, 'פורסט' רץ יותר מדי מהר, הרבה מעל למהירות המותרת, הוא רץ ורץ ורץ. רץ ורץ ורץ, הוא הספיק את המסעדה, הסטיל, היתוש, המערות, שונית תמר, סלע משה, סלע יהושוע, ה'sun bout'  וגם את כל דרך המשי. אם לא היו תופסים אותו בדרך המשי עם רשת הצוללים המיוחדת על מהירות מופרזת עוד היה ממשיך לרוץ עד ירדן. מזל שהיו שם הסמויים! מזל!

'אבל איך זה יכול להיות 'קפטיין ג'ק?!'

'מה?'

'אמרתי לך לשים לו משהו מרגיע לא משהו מעורר!'

'ליאורה, מה שהיה שמתי. זוכרת את הפיצוציה שהראתי לך אתמול בלילה?'

'כן'

'ההוא, המוכר, החזיק שם כדורי חגיגה. אז החרמנו אותם ושמנו ל'פורסט' איזה אחד או שניים, לא יודע כמה דודו זרק לו שם במיכל'

'רציני?'

'ברור' אם כבר משימה אז עד הסוף'

'טוב, נראה לך שזה עבר לו כבר?'

'לא יודע, תיכף הוא יחזור מהתא מעצר ונדע'

'מה יש פה תא מעצר במועדון?'

'בטח בטח, בואי אני אראה לך'

לבי דפק בחוזקה, כ"כ כ"כ חששתי

'רגע, אבל אם זה לא עבר לו?'

'אל תדאגי. אני פה'

'ואם הוא יגלה?'

'איך הוא יגלה, אין מצב, דודו ורד תמיד עושה עבודה טובה, תאמיני לי הוא היה חייל מצטיין שלי'

'בטוח?'

'ברור'

'קפטין ג'ק' הוביל אותי לשביל צדדי מאחורי המלתחות, שם היתה דלת נסתרת מייד מאחורי השיחים, הדלת הובילה לאינספור מדרגות, צעדתי בחשש במעלה המדרגות, עוד קומה, ועוד קומה, מה-זה? כמה קומות יש פה במועדון? טיפסנו וטיפסנו עד לקומה ה-13, ליבי הולם בחוזקה וכפות ידיי מזיעות.

הגענו לדלת המשוריינת, על החזית היה תלוי שלט 'הכניסה אסורה', לידו עמד איש זר בעל הבעת פנים קפואה. מעולם לא הייתי באזור הזה של המועדון. מעולם לא.

'מוכנה?'  שאל אותי האיש בחליפה הלבנה, על ידיו כפפות גומי ואת עיניו מכסות משקפיים שחורות

'ליאורה מוכנה?' שאל אותי בדאגה 'קפטיין ג'ק' 'מפה אין דרך חזרה'

'נו! פ'תחו כבר ת'דלת!!' עניתי בלחץ על סף היסטריה

פרק ז

הדלת נפתחה כאילו מעצמה, החדר היה מעט חשוך, על המיטה רכנה דמות מעט מוכרת, היה לי קשה לזהותה. התקרבתי לאט בצעד איטי, עוד אחד מתמהמה ועוד אחד אחורי למקרה שארצה לנוס על עקבותיי ולפתע שמעתי קול מוכר-

"ליאורה! מה חשבת לעצמך?! פה זה מועדון מכובד!! מכובד!!  לא מה שאת חושבת!!"

"הרשיון שלך ילקח, המנוי שלך מבוטל ואת מגורשת!! מגורשת!! מגורשת!!"

THE END