החזקתי אותך בידי וידעתי אותך. היה בינינו משהו ... היה קליק. לקחתי ממך נתת לי וכבר ברגע הראשון היה ברור שאני נישאר עם משהו ממך שיהיה לי לכל החיים. לקחתי ממך את המשפט הזה שסיפור מזכיר טוב יותר מכל דבר אחר והחלטתי לשחרר אותך באותו רגע במסעדה על אם הדרך. משם, כבר יקח אותך מישהו אחר. אבל הפעם החלטתי להוסיף משהו הקדשה קטנה שתהיה כתובה עליך ובקשה קטנה שיעבירו אותך הלאה כדי שאחרים גם יהנו ממך. לשחרר אותך לאויר החופשי כמו יונה והקדשתי בך "אנא להעביר אותי הלאה, לכל מי שאעשה לו טוב" כך כתבתי עליך ... והשארתי אותך שם. כבר שנים שאני משאיר כך ספרים ומעביר אותם מיד ליד באמונה שספרים לא נועדו להישאר על מדפים אלא לעבור בין אנשים לגעת בהם לתת ולקחת מהם, לקחת ולתת לכמה שיותר אנשים. אני קורא אותם, יודע מהם לוקח משהו קטן ונותן. זה היה סיפור של אהבה ביני ובין ספר רומן חפוז של יום. עם ספר |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והבנתי שבטח מישהו צריך לקרוא אותו.
שם הספר היה:
אתה יכול לרפא את עצמך
והמלון היה של ישראלים.
אילו הן דרכי בחיים.
אהבתי את ההגבלה לאישה!!!!
ושמחתי!!!!
אני מאלה שלא מסוגלת לשחרר ספרים. אהבה רכושנית. אוהבת אותם סביבי. לראות אותם מקיפים את המקום שלי, לחזור ולקרוא אם עולה החשק...
מעריכה את המשחררים.
אני בעד להעביר הלאה את החכמה שלמדתי מספרים בהנחה שאם קראתי והחכמתי, על החכמה לפרוש כנפיים אל העולם שמחוץ לתודעה העצמית.