כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל מילה אמת

    אני לא טובה בלהמציא. אני גרועה בכתיבת סיפורים שלא היו ולא נבראו. כל מה שאני כותבת, קרה במציאות. אולי אני מתארת קצת בהגזמה, אוקיי, אבל נשבעת לכם שכל מילה אמת. כמעט.

    כל הזכויות שמורות אין להעתיק ו/או לעשות כל שימוש ללא היתר מראש ובכתב ©

    -רוב התמונות בבלוג נלקחו מגוגל תמונות. זכויות יוצרים? אין לי מושג למי לתת קרדיט-

    0

    רעב, אהבה, אינסומניה

    5 תגובות   יום שני, 18/10/10, 04:20

    ''
     

     

     

    ובלילות שאתה לא נרדם בהם, יכולתי למלא את החסר, לשלוח אצבעות רכות ומלטפות ולהעלים ולו לרגע את כל מה שמדאיג, מטריד, מדיר שינה מעיניך.

     

    בבקרים שמוצאים אותך כמעט חסר יכולת לצאת מהמיטה, יכולתי להביא קפה ולהגיש אותו עם נשיקה משפתיים רכות, אפופה בריחות סבון נוזלי ומקלחת ושיניים שצוחצחו זה עתה.

     

    יכולתי לחכות לך בערב בבית מסודר, לשחק את האישה הקטנה והדואגת, או שיכולתי לחזור עייפה בעצמי, להתלונן על אורכו של היום, אבל לשכוח מהכל ברגע שתתקרב ותחבק, שום דבר כבר לא חשוב כי בעצם, אתה זה הכל.

     

    יכולנו לחכות לסופי השבוע ולמצוא בהם מפלט, להשאר בבית ולנעול את העולם בחוץ, או לצאת ולהטביע את השגרה באלכוהול ומוסיקה ואנשים זרים שנותנים אהבה רגעית ומנוכרת ששורפת כמו להבה קרה ולא משאירה אף סימן.

     

    אבל מה שהדיר שינה מעיניך הייתי אני, והתחלת את הבוקר בלעדי יותר מדי פעמים, החיבוק שלך אף פעם לא היה מיועד רק לי והעדפתי את האהבה הקרה ואת הניחומים שהציעו לי זרים, וגם להם לא נתתי באמת להתקרב, כי להרחיק זה תמיד יותר בטוח והרבה הרבה יותר קל.

     

    הלילות שלי אינסומניים אבל רוויי עניין, הבקרים ספוגי אדרנלין וריגוש זול אבל אותנטי, ראשוניות וסקרנות הופכים את הכאן והעכשיו להרבה יותר מעניינים וזה מונע ממני את החפירות חסרות התוחלת במה היה אם ולו רק עשינו אחרת ולמה ואיפה ואיך ומתי.

     

    לצאת בשעות הקטנות, לחזור עם הזריחה, והלבד הזה עושה לי טוב. דוגמיות של יחד בצלוחית טעימות רק כדי לזכור שאני עדיין יכולה, שיש לי מה לתת, אבל להעדיף לשמור לעצמי, כי עכשיו זה אני ואני ואני. סלף סנטרד ביצ', מדהים איך שהאותנטיות של זה מושכת, זה לא משהו שאפשר לזייף.

     

    יכולתי לשחק בכאילו עם מישהו אחר, הל, הייתי מאוד מאוד קרובה לזה, אבל אני לא רואה טעם אפילו בהעמדת פנים. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו, אבל מה אתם יודעים. מסתבר שאפילו בתל אביב על סף 2011, יש יותר רעבים ממה שמגלה הסטטיסטיקה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/10 09:47:
      תיארת נפלא , מצב שמאוד זר לי .

      מזל טוב גם כאן (:
        19/10/10 07:52:
      יפה
      ומזדהה עמך , אנוכי מכור לבקרים השקטים והישנונים
        18/10/10 23:19:
      חד וכואב עד דימום כמעט.
      את לא נותנת לעצמך הנחות בשיט.
      ולא ברור אם מתוך אי רצון להתפשר, הכל בעצם לא פשרה אחת ענקית.
        18/10/10 12:03:
      כל עוד את צעירה תוכלי להמשיך את המשחק הזה.
      אבל כשלא תהיי, תצטרכי להציע יותר מארוחת לילה לעובר אורח שנטה ללון.
      ואז מה?
      וכל זה מבלי להיכנס לחפירה של למה ומדוע את משליכה עליו את הכל.

      וברור לי שחשבת על זה. אבל את לא נותנת לזה ביטוי כאן.
        18/10/10 10:58:

      אולי הבדידות הזאת נותנת השראה,
      ואת כותבת מקסים בעקבותה,
      אבל אני מוכנה לוותר על זה.
      כי לא בא לי שתהיי לבד יותר.

      ארכיון

      פרופיל

      phoebe
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין