אבל החלק הטוב ביותר של הטיול היה המשפחה שלי. נסעתי עם אבי ואחותי. פעם ראשונה שנסענו שלושתינו יחד, בלי אף אחד נוסף, רק אנחנו. מבחינתי גיליתי את אבא שלי שוב, וזאת החוויה הטובה ביותר. נכון, הוא פינק כמו תמיד, פירגן, נתן כמה שרצה. אבל הכוחות...

כסא הגלגלים יכול היה להיות מכשול, ושוב גיליתי כמה הוא לא אם לא מתייחסים אליו ככזה. נסענו בתחבורה ציבורית נוחה, הגענו לכל המקומות שרצינו להגיע אליהם. עשינו מסע כומתה של למעלה מעשרה ק"מ כשהוא בראש ואנחנו מזדחלות מאחוריו :) וכמה שכאב לנו ברגליים, אפשר לתאר כמה כוח הוא הפעיל בידיים. הוא כל כך חזק ומדהים ומיוחד, ואין דבר כזה מכשול, על הכל אפשר להתגבר. וזה אחד הדברים שאני מנסה ללמוד ממנו, להיות חזקה לא משנה מה, כי על הכל אפשר להתגבר ולנצח.

היו לנו שיחות שלא ניהלנו כבר שנים. שאלות אינטימיות יותר ופחות, דאגה הדדית, כעסים שהיו נשכחו ונקברו לאחר הבנה והקשבה. היה לנו זמן איכות אמיתי.

ואחותי - היא החברה הטובה שלי. מעבר לעובדה שהיא הבחורה היפה ביותר שאני מכירה, היא מלאה ברגישות וחוש הומור ולשמחתי היא מקבלת אותי ואוהבת אותי עם כל הקריזות והרגעים הקשים שלי. ואני אוהבת אותה ואת הבדיחות שלנו.

אז הטיול הזה היה הרבה יותר מלראות את ברלין; זה היה טיול אחר ונעים וטעים ומלמד ומפנק. ואני שמחה שהיתה לי ההזדמנות לחוות את זה.