קירבתנו

מניפה אותי גבוה

אל מקום בו לא נגעתי

מעולם.

קולך מרגיע

כפכפוך פלגי מים

משקיט,מניח בי הס

ואם לא היו נאמרות

המילים השחוקות על אומרן

הייתי שוזר לך עוד אחת נכונה

כאבן ספיר,כברקת טובה

עונד מקרבי לך,מילה

את יודעת..

רגליי כואבות מריצה ממושכת

ידיי מלטיפות זבות כזב

עיניי מחשכת מבטיי בה

בימים בם הנחתי לזמן שהוקצב

כעת אשכב לי לישון

בין סדינים לבנים

ולבי יתכסה ביניהם

בהשקט מזוכרם של ימים

שנותרו וחלפו בשלהם.

את נמצאת כאן,מולי

בתוכי המצולק כבר נחתם

התקרבי,תאחזי בי חזק

מכאן,שנינו שלך

לעולם..

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)