הקבלן

אימא שלי מספרת שתמיד אהבתי לבנות ולפרק דברים,  אהבתי לקחת חפצים כמו רדיו ישן ולפרק אותם למרכיביהם ואז לנסות ולהבין איך זה פועל ולהרכיב מחדש. בבית הספר הגעתי רק לשיעורי ההנדסה והמתמטיקה. בצבא התגייסתי לחייל הנדסה, ולקחתי את התחביב שלי לפרק ולהרכיב לרמות חדשות. אהבתי להתעסק עם חומרי נפץ, ופירוק מוקשים ונפלי פגזים מכל סוג הפך להיות המומחיות שלי.

אחרי הצבא השלמתי בגרויות במקצועות ההומאניים, והתקבלתי לטכניון, אחרי שנתיים של לימודים הבנתי שכסף אני לא יעשה מתואר של מהנדס והחלטתי להפוך ולהיות קבלן בישראל.

הייתה לי תעוזה וחוצפה. התחלתי עם בניית וילות בסביון ובהרצליה פיתוח. הלקוחות שלי אהבו אותי וכך לאט לאט התחלתי לבנות וילות למיליונרים ברחבי הארץ. אחרי חמש שנים החלטתי שאני עובר למגרש של הגדולים, וחברתי לשותף עסקי כשהמטרה הייתה להקים קבוצות רכישה לבניית בתי מגורים לעשרים ולשלושים משפחות. אני אבנה את הבתים והשותף יתעסק עם העניינים הפיננסיים ואחזקת הדירות.

הלך לנו לא רע בנינו בבאר שבע, במגדל העמק, ובצפון תל-אביב, הצלחנו להוריד 15 אחוזים מעלויות הבנייה וכוח הקנייה שלנו אפשר לנו להוריד גם מעלויות הקרקע. תמיד שילמנו במזומן וכל שנה קבלנו פרויקט חדש מקבוצות רכישה חדשות ששמעו עלינו.

אחרי שבע שנים של ניסיון בבניית בתי מגורים רבי קומות, החלטנו להיכנס בעצמנו ולהשקיע מכספנו בבניית בניין מגורים ענק בחדרה, שלוש קומות של חנויות, ארבע קומת מרתף לחנייה ומגדל של עשרים וארבע קומות למגורים, פרויקט שיכול  היה לסדר אותי לכל החיים.

חתמנו על החוזה, והתחלתי לעבוד עשרים וארבע שבע, לא ראיתי את אשתי וארבעת ילדי, לא הלכתי אל המשרד, לא היה לי זמן לתמוך בשותף שלי שהתגרש תוך כדי הבנייה, ויום אחד כשהגעתי לאתר מצאתי שוטרים שסגרו אותו ועצרו אותי לחקירה.

הסתבר שהשותף הנאמן שלי שעבד את כל הנכסים שלנו לבנק הפועלים, לבנק  המזרחי ובנק לאומי ולקח מהם הלוואה להשלמת הפרויקט בסך 15 מליון שקל, וברח מהארץ.

הוכרזתי כפושט רגל, אף אחד לא רצה לעשות איתי יותר עסקים. זה היה פשוט מדהים איך יום אחד אתה מרגיש נפלא קם בבוקר וכל העולם שאתה מכיר משתנה לחלוטין. השבריריות של החיים טפחה בכוח על פני.

אישתי התגרשה ממני לקחה את הילדים איתה וחזרה להוריה בארצות הברית. תוך חודש הפכתי מאדם אמיד לקבלן שיפוצים קטן, שחי כדי להחזיר את החובות בתשלומים שבית המשפט קבע לנושים שלי. אף אחד לא היה מוכן להקשיב לסיפור שלי ולתת לי הזדמנות נוספת, נחשבתי לשרוף כמי שאמינותו מפוקפקת ושאסור לגעת בו אפילו במקל.

אפילו חשבתי להתאבד, היו ימים שקללתי את אלוהים ואת הורי על המזל הרע שפקד אותי. לא הבנתי איך אדם עם כישורים כמו שלי יושב בדירת חדר מעופשת בדרום תל אביב ומחכה לטלפונים מאנשים שראו את המודעה שלי "שיפוצניק 1500 ₪ לצביעה של דירה 3 חדרים, אמינות מובטחת" על עמודי הרמזורים ומעקות הבטיחות בגוש דן.

איך אומרים בקבלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא במקום לבנות בנינים התעסקתי עם אינסטלציה של דירות, תיקון שקעים, הרכבת דלתות פלדלת, תיקוני צבע וסיוד הכול כדי להרוויח כמה לירות ולעמוד בהסדרי ההוצאה לפועל שנגזרו עלי.

ביום חורף גשום של ינואר התקשרה אלי אישה ושאלה אותי אם אני יכול לבוא ולתקן לה דלת של ארון מטבח שיצאה מציריה. את האמת לא בא לי לנסוע על הוספה מדרום תל-אביב עד לרמת גן. אבל משהו נגע לליבי כאשר אמרה לי שאף אחד לא מוכן לבוא ולטפל  בארון המטבח שנשבר ושאני תקוותה האחרונה.

גמעתי לגימה אחרונה מכוס הקפה השחור, הוצאתי מבדל הסגריה את השאיפה האחרונה של הטבק ויצאתי לדרך.

סבתא נחמדה פתחה לי את הדלת עם כוס תה חם עם נענה וכבשה את ליבי. היא סיפרה לי ששמה לידיה ושהיא אלמנה, בעלה נפטר לפני שנים ממחלת לב ושיש לה בת אחת שגרה בתל אביב ושהיא נמצאת הרבה בחו"ל. סיפרתי לה את סיפור חיי  ואחרי שצפיתי בכול אלבומי המשפחה תיקנתי את דלת ארון המטבח שיצאה ממקומה. החלפתי את הברגים שיצאו ממקומם בברגים ארוכים יותר שקבעו את ציר הדלת בחוזקה למקום.  לקחתי 100 ₪ על התיקון ויצאתי אחרי שעתיים עם עוגת לקח שלידיה התעקשה שאקח.

המצב הכלכלי שלי לא השתפר, אבל שרדתי, קיוויתי  בכול ליבי שמשהוא ישתנה שאקבל עוד הזדמנות להוכיח את עצמי. החלטתי שאני לוקח כל עבודה בשיפוץ שתוצע לי. היה לי ברור שהחיים לא ינצחו אותי.

ואז בא משבר הבועה של שנת 2000 והרג את כל התחלות הבנייה בישראל, פתאום לאנשים לא היה כסף לקנות דירות חדשות, כולם נשארו בתוך הדירות שלהם או פינו נכסים שלא יכלו להחזיק, וחיכו לטוב ואני נותרתי ללא עבודה.  חזרתי לגור עם אימא שלי בגיל 40.

לאו דזה חכם סיני מהמאה החמישית מלמד שכשרוח סערה מגיעה עדיף להיות עשב המתכופף בפני משב הרוח ומזדקף כשהוא חולף ולא כמו עץ קשה הנשבר ברוח חזקה. אבל אני חושב שלאוד זה לא חשב על  פתרון לצונאמי. לי כבר לא היה לאן להתכופף, לגור עם ההורים עבורי היה הנקודה הכי נמוכה שיכולתי להגיע אליה. בלילה לפני השינה מתוך יאוש פניתי בפעם הראשונה לבורא עולם ואמרתי לו שאני לא יודע יותר מה לעשות ושיעשה איתי כרצונו.

בבוקר כשהתעוררתי היו לי שתי הודעות אס אם אס, שאתקשר בדחיפות לטלפון שלא הכרתי. כשהתקשרתי ענה לי גבר בשם אטיאס וביקש ממני להגיע לפגישה במתחם אביב החדש ברחוב אביב 5 שבראשון לציון.

לקחתי את האוטו מאבא שלי ונסעתי. הבניין נמצא כחמישה קילומטר דרומית לראשון לציון.  נכנסתי לבניין ששוער במדים עמד בכניסה ושומר שני ישב צמוד למוניטור וחיפה על הראשון. אחרי שהודעתי את שמי הותר לי להיכנס לבניין עליתי לדירה  במעלית מהירה. דפקתי בדלת, וכשהיא נפתחה קיבלה את פני המזכירה שהציגה אותי בפני  משה אטיאס שביקש שאשב ואמתין עד שהשותף שלו יהיה מוכן.

כשאורי נכנס לחדר הוא לחץ את ידי והוביל אותי אל החלון הפונה אל חולות ראשון  ששלדי בנינים ברמות בניה שונות נראו לאורך קילומטר אחד לפחות. "זה המתחם היחידי בארץ שהחל בבניה אחרי המשבר" אמר אורי, "שלושים בנינים ושישים וילות הולכות להבנות כאן בחמשת השנים הקרובות" אנו מכירים את כל מה שעברת ולמרות זאת אני רוצה אותך כמנהל העבודה של כל הפרויקט. כשנסיים יש לנו עסקי בנייה גם בבולגריה ופולין שאנו רוצים שתנהל, אם תסכים אתה יכול להתחיל כבר מחר. כדי שתהיה קרוב לפרויקט שכרנו לך דירה כאן בבנין  כדי שתוכל להיות קרוב לעניינים מה דעתך"?

הייתי צריך כוסית של ויסקי וסיגריה כדי להאמין שמה שהוצע לי  היה אמיתי. העיניים של אורי היו רציניות ובידיו היה חוזה חתום. אני לא רוצה להגיד לכם מה היה השכר החודשי שקבלתי אבל הוא היה יותר מנדיב, כזה שישחרר אותי מחובותיי ויבטיח לי עתיד ללא דאגות.

חתמתי ולחצתי את ידו, כשהלכתי אל הדלת הסתובבתי ושאלתי " הרי אתם יודעים על העבר שלי, אנשים לא מוכנים להעסיק אותי, מדוע בחרתם בי ?

"חשבתי שלעולם לא תשאל" ענתה לי המזכירה, "שמי יעל ויחד עם אורי אנו הבעלים של המיזם הזה. את ההמלצות עליך קבלתי מאימא שלי. היא סיפרה לי על אדם מיוחד שהיה מוכן להגיע ולתקן לה ארון מטבח שבור ולהקשיב לסיפורים שלה באמצע הלילה כשהבת שלה לא הייתה בארץ. היא אמרה לי  להתקשר אליך אם אני אצטרך אדם טוב שיעזור לי לתקן ארונות בבית........