מה קורה לכם ההורים כאשר אתם מגלים שלילדכם האהוב "מרכז המשפחה" "הגאון של אמא" שפתאום מגיע לבית הספר ומתגלים קשיים? מה זה אומר? מה זה אומר עליכם כהורים? מה זה עושה לדימוי העצמי ?
בכתבה זו אעמוד על התופעות הנלוות לאבחון ועל חשיבותה של הדרכת הורים בהצלחת הטיפול.
אז מה מתחולל אצלנו ההורים בפנים שאנו מגלים "קושי" אצל ילדינו האהובים? ומה עושים עם זה?
הרי ידוע שכל הורה רואה את הילד שלו כשלוחה טבעית שלו ההצלחה שלו היא ההצלחה של ההורה הקשיים שלו הם הקשיים של ההורה....
כולנו מסכימים שלהיות הורים זה לא פשוט, ועוד יותר לא פשוט להיות הורים לילד הסובל מליקויי למידה כגון: דיסלקסיה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה או קשיים בריכוז וקשב על אחת כמה וכמה.
עבור הילד ,המשפחה היא מסגרת תומכת המגנה על קיומו.
עבור ההורים, הילד מהווה מוקד המימוש וההגשמה העצמית ומשמש הגנה בפני החרדה הקיומית הבסיסית, מבלי להיכנס לניתוח הפסיכולוגי של העניין (שהוא מעניין שלעצמו), זה לא בהכרח נכון לנהוג כך אולם זה טבעי שהילד יהיה "שלוחה" של ההורה לחרדות שעולות ,והמון פעמים אינטראקציה נכונה בין הורים וילדים יכולה לעזור ולמתן חרדה זו.
הורים מגיעים אל ההורות מצוידים בציפיות מסוגים שונים. אחת הציפיות הבולטות הנה הציפייה שהילד יענה על הצרכים המודעים והלא מודעים של ההורים ושימלא בעתיד תפקידי חיים שההורים רצו בהם אך לא יכלו לממשם בעצמם ואף יעלה עליהם בביצועיו – כלומר לא פעם ההורים בציפייה מודעת יותר או פחות ( או לא מודעת בכלל) רואים בילד לא רק כ"כרטיס הביקור" שלהם בפני החברה אלא גם דמות שתממש את כל החלומות שלהם שהם כבר לא יספיקו לממש.
כשמתברר שהחלום לא ימומש ועל אחת כמה וכמה שיש לילד "לקות" או קושי הדבר הוא ממש כשבר חלומם של ההורים עצמם.
לקות הלמידה הנה תופעה מבלבלת ומתסכלת את כל הגורמים השותפים בהתמודדות עמה: הילד, ההורה והמורה. אפיוני לקות הלמידה, המוכרים לאחר שנים רבות של מחקר, אינם ידועים להורים ומותירים אותם חסרי אונים מול סימנים סותרים בתפקודו הכולל של הילד.
המפגש עם הקושי פותח אצל חלק מההורים תיבת פנדורה שהייתה נעולה היטב במשך שנים רבות. תיבת זו מכילה הרבה כעסים, תסכולים ותחושות כישלון סביב הקשר עם בית הספר בילדותם שלהם בפרט, ועם קשיי למידה בכלל. לאחר שנים ארוכות של הכחשת תחושות אלו, המפגש המחודש עמם מעורר תחושות לא ברורות ורגשות שאין להם שם ובעיקר פותח רגשות מהעבר של ההורים עצמם כתלמידים בבית הספר מכיוון שלרוב ( אך לא תמיד) בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה הן תורשתיות ולרוב כאשר הילד מאובחן ההורה מגלה שגם לו היו את אותם קשיים בילדותו אך לא היה להם שם, מחוסר מודעות שהייתה בעבר... כך שהגילוי הוא הרבה פעמים כפול - הילד וההורה....
שלב האבחון – למרות שהרבה הורים חוששים משלב האבחון – " מה ייצא באבחון? מה יגידו שהילד שלי? מה לא בסדר איתו ?" – שלב האבחון הוא דווקא שלב שבו אני חושב שניתן להסתכל עליו ,מעט אחרת.
מכיוון שאת הבלבול ואינספור השאלות שצצות מחליפים ידע וידיעה והדברים מתחילים להיות ברורים יותר ולכן הוא לא חייב להיות מפחיד וטראומתי כמו שתמיד חוששים , אלא להפך .
כמובן שלעיתים יכול להתעורר כעס "למה זה קורה דווקא לי", " מה עשיתי לא בסדר" – אלו הן תגובות טבעיות , אולם יש תמיד לזכור ש:
א. שום דבר אינו קורה במקרה וישנה סיבה לכל דבר גם אם נגלה אותה רק בעתיד.
ב.עדיפה הידיעה שישנה בעיה ויש לה שם ויש לה פתרון מאשר ערפל של קושי ללא ידיעה מהו.
דווקא משלב זה כאשר לקשיים ולתופעות יש שם ויש פתרון קל יותר להתמודד ,מה גם שכאמור הרבה פעמים ההורה מגלה על עצמו שגם לו הייתה בעיית קשב וריכוז או לקות למידה מסוימת רק הוא לא ידע לקרוא לה כך.... המון פעמים למרבה ההפתעה לאחר האבחון דווקא מגיעה הקלה , והצעות לפתרון.
חשיבות המעורבות ההורית
לאחר שאנו יודעים מה דרוש תיקון אנו ניגשים לשלב קבלת העזרה , לא אחת לבעיה מסוימת כמו לקות למידה ישנם מספר שיטות ומספר אפשרויות פתרון , על אחת כמה וכמה בבעיות קשב וריכוז.
אבחון נכון חייב לכלול לא רק מרכיב נוירולוגי ( אשר נבדק ע"י נוירולוג ) אלא יש לקחת בחשבון פרמטרים גופניים , רגשיים ,וסביבתיים. לא אחת לקות מסוימת או קושי בקשב נובע מסביבה לא מתאימה עבור הילד אם זה בבית או בבית ספר.
הכוונה היא שישנו מתח מסוים בבית או בבית הספר שהילד מרגיש אשר מקשה עליו לפנות אנרגיה ומשאבים ללמידה. לכן למעורבות של המשפחה ישנה חשיבות מכרעת באבחון ובטיפול המתאים.
הטיפול המוצע לילד חייב לכלול הדרכת הורים ומעורבות משפחתית מלאה , אי אפשר לנתק את הילד ולטפל רק בו ,מכיוון שלסביבה בה הוא נמצא ישנה השפעה מכרעת על הצלחת הטיפול.
בכל טיפול שמציעים לכם עליכם להתעקש להיות מעורבים , ולקבל הדרכה - הדרכת הורים - עבורכם שתכלול – ידע תיאורטי על הקושי ,
דרכים לפתרון , וכלים מעשיים.
גם לכם ההורים מגיעה אוזן קשבת לאחר האבחון ומקום לרגשות שעולים בעקבותיו.
הטיפול בשיטת אלבאום-
נוכחתי לדעת באופן גורף שאצל מטופלים שאצלם התעקשתי על מעורבות ההורה בטיפול וכן עירבתי את המורה המחנכת של הילד במה שקורה בחדר הטיפולים, מהם הקשיים , על מה אנו עובדים, איפה היא יכולה לעזור לפעמים רק בכך שתהיה מודעת למה קורה לילד עם בעיית קשב וריכוז בכיתה של 30 ילדים ,וכמובן מעורבות ההורה בחדר הטיפולים – במקרים בהם הייתה מעורבות כזאת הצלחת הטיפולים הייתה מהירה ויעילה בעשרות מונים.
למעורבות ההורים בטיפול בשיטה שאני מטפל ישנו גם ערך מוסף, מלבד קידום הילד בצורה יעילה הרבה יותר, הדבר גם תורם ליצירת קשר מסוג אחר בין ההורים לילדם.
תקשורת שבאה לידי ביטוי בתרגילי גוף משותפים במגע ועיסוי מיוחד שההורים לומדים תוך כדי הטיפול , וכך המפגש נהפך למשהו מקרב בין ההורה לילד , זה כבר לא רק טיפול אלא מפגש משותף, מעין חוג שבו לומדים אחד על השני דברים , לומדים לשתף את הרגש שעולה תוך כדי עבודה גופנית, וכמובן תרגול לאחר שעות הטיפול של ההורה והילד יחד עם אותם תרגילים שהכרנו בחדר הטיפולים .
התרגול הוא הכרחי וגם מהנה עבור שני הצדדים ומקצר משמעותית את תהליך הריפוי.
כך לא מפתחים תלות במטפל ובתהליך הטיפול – ההורה והילד מקבלים כלים מעשיים וברגע שיש שיפור ממשיכים בדרך לבד ללא צורך בי - המטפל.
ערך מוסף נוסף – ההורים שגילו על עצמם את השם לקושי שהם חוו בילדותם , מקבלים כלים לטפל בעצמם ומרוויחים דרך הילד שיפור בתפקוד שלהם גם כן.
בצורה כזאת כאשר כל המערכת שסובבת את הילד מגויסת למטרה – ההורים, האחים ,והמורים בבית הספר – ניתן להגיע להקלה בזמן קצר יותר ויעיל הרבה יותר.
וכאשר אתם ההורים מצוידים בידע , ובכלים הנכונים ובחשיבה חיובית – הכול יכול להראות קל הרבה יותר!
בהצלחה!
הכותב הינו מאבחן ומטפל מוסמך בקשיי תפקוד ולמידה ,בעיות רגשיות וחברתיות , התמחות בפסיכותרפיה גופנית- בבעיות קשב וריכוז אצל ילדים ובוגרים .
0544230306 ערן.
לשאלות ופניות - eran@pnima.net
|