כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לילה שקט עבר על כוחותינו

    סיפורים, שירים ושאר ירקות.

    0

    תהילה ירדה למחתרת

    32 תגובות   יום שלישי, 19/10/10, 11:36

    ''

     

    תהילה היתה השכנה מלמטה, כשגרנו בבית הישן ברחוב אבן גבירול. לא זה התל אביבי המפורסם, אלא אבן גבירול בעיר שדה אחרת, רחוקה. בסך הכל שנים עשר בלוקים היו שם, באותו רחוב אבן גבירול, שהיה בעצם משעול מכוסה אספלט. בכל בניין שתי כניסות, בכל כניסה שש דירות. ובחישוב מהיר – מאה ארבעים וארבע משפחות שחיו ברחוב הזה. היום מכניסים את אותה כמות בבניין אחד רב קומות, אבל אז ה"שכונה" שלנו היתה עולם ומלואו. בין הבניינים היו גינות נוי קטנות עם דשא ועצים, ובחלק מהן סבך שיחים ששימש למשחקי המחבואים. גגות מלאים דודי שמש ואנטנות, מרפסות עם "תריסול", ריח דשא קצוץ בבוקר של קיץ.

     

    במשעול הבטון שחצה את השכונה היינו משחקים כדורגל או סטנגה. במיוחד בשעות הצהריים, עת היינו מעלים לתהילה את הסעיף, והיא היתה פותחת עלינו את התריס בצעקות וגידופים.


    היתה תמיד ממורמרת, תהילה זו. אם היינו תולים כביסה היתה צורחת שהמים מרטיבים את הכביסה שלה. אם היינו, אחותי ואני, משחקים בכדור בחדרנו המשותף, עם הקפצות ממיטה למיטה, מייד היתה נשמעת דפיקה בדלת, ותהילה, בפרצוף זועף, דורשת שנחדל תיכף ומייד. עד כדי כך חששנו ממנה שבכל פעם שהיינו שומעים מוסיקה, מדברים, צוחקים או כל פעולה אחרת שהשפעותיה יכולות לחרוג מתחומי דירתנו, דרך החלון או דרך הרצפה – מישהו היה מייד אומר – שקט, תהילה תבוא. והיא אכן באה. כל יום. כאילו שאין לה עיסוקים אחרים.

     

    היא היתה בסך הכל צעירה בת שלושים ומשהו, והיו לה שני ילדים מפונקים שלא השתלבו במשחקי השכונה. כנראה שלא הרשתה להם לצאת מהבית. והיה לה בעל מבוגר, נראה שמבוגר מדי בשבילה, והוא היה חוזר מהעבודה רק בשעות הערב המאוחרות. היא היתה עקרת בית, פעם היה מקצוע כזה. ריח תבשיליה היה מוזר ושונה. תריסיה תמיד מוגפים. מוזרה.


    אני הייתי עבורה הסמל של כל הרוע שבעולם. ילד בין עשר, שאחראי על כל העוולות שנעשות כלפיה. אין ספק ששנאה אותי. לא לקחתי את זה אישית, כי היא שנאה את כולם, אבל אותי יותר מכולם. כי אני הייתי הבן של השכנים מלמעלה. זה שמרעיש ודופק ועושה מהומות. הייתי עובר ליד דלתה על קצות האצבעות, כדי שלא תרגיש ותפתח ותתחיל להתנפל עלי. אם הייתי פוגש אותה במכולת, הייתי מתחבא מאחורי המדפים עד שתצא. תהילה זאת היתה אימת השכונה. ואימת ילדותי.


    עד שיום אחד, חזרתי מבית הספר מוקדם מהצפוי. לא הרגשתי טוב, והמורה שלחה אותי הביתה (עם לווי של אחד מחברי, שקפץ  מייד להתנדב). עליתי במדרגות, על קצות האצבעות כתמיד. דלתה של תהילה היתה פתוחה, והיא עמדה שם עם שיער פרוע, בחלוק בית פרוץ כפתורים, חבוקה לפרידה עם גבר זר. צעיר. היא הבחינה בי, גררה אותו מייד פנימה, וטרקה את הדלת.


    אני לא הבנתי הרבה. הייתי אז רק בן עשר, אבל היה לי ברור שגיליתי את סודה של תהילה. מאותו יום ואילך, תהילה לא "עלתה" אלינו יותר, לא פתחה את התריס כדי לצעוק עלינו כששיחקנו למטה, ואפילו לא צייצה כשהכביסה שלנו טפטפה על הכביסה שלה.

     

    תהילה ירדה למחתרת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/10 16:46:
      סיפור מקסים!
      אבל לא יכולתי שלא להצטער קצת על כך שהיום, דווקא כשאני כבר בגיל המתאים, כבר אסור להתנפל ככה על ילדים של אחרים. הייתי שמחה לפעמים להדביק כמה נודניקים רועשים לקיר, כמו שעשתה לנו זו שכונתה בפי חבורת הרחוב שלנו בגבעתיים - גב' פשקוביצ'קי
        23/10/10 22:18:
      סיפור חמוד
      ומעלה זכרונות נשכחים משכונה אחרת..
      אהבתי :)
        20/10/10 23:43:

      צטט: אילנה סמייל 2010-10-20 21:26:10

      החזרת אותי לנוף ילדותי. גם אני הייתי עוברת בשקט...ליד דלת שכניי, מסיבה אחרת...והדלת מיד היתה נפתחת.

       

      אני חושב שבתקופה ההיא בכל בניין משותף היה שכן, או בדרך כלל שכנה, שגרים בקומה הראשונה, והיו אימת הכניסה, נקודת בדיקה לכל מי שמגיע, ש"ג לעת מצוא. אולי זה נבע מרגשי נחיתות בגלל הקומה התחתונה, הכי פחות נחשבת?

       

        20/10/10 21:26:

      החזרת אותי לנוף ילדותי. גם אני הייתי עוברת בשקט...ליד דלת שכניי, מסיבה אחרת...והדלת מיד היתה נפתחת.

        20/10/10 17:56:

      גם אני. בבית ספר נתיבות.

       

      צטט: ~Ayalatom 2010-10-20 17:44:47

      לא. אני טיפסתי על עצים. ברוש.

       

      צטט: אלכסנדר הגדול 2010-10-20 17:19:38

      צטט: ~Ayalatom 2010-10-20 17:12:45

      בין ביאליק למצדה. לשלי קראו פלורה :)

      גם את שיחקת סטנגה??

       

       

       

        20/10/10 17:55:
      נ ה ד ר:-))))צחקתי בפה מלא . תודה. ותהילות לעולם לא חולפות. צא ולמד...
        20/10/10 17:44:

      לא. אני טיפסתי על עצים. ברוש.

       

      צטט: אלכסנדר הגדול 2010-10-20 17:19:38

      צטט: ~Ayalatom 2010-10-20 17:12:45

      בין ביאליק למצדה. לשלי קראו פלורה :)

      גם את שיחקת סטנגה??

       

       

        20/10/10 17:19:

      צטט: ~Ayalatom 2010-10-20 17:12:45

      בין ביאליק למצדה. לשלי קראו פלורה :)

      גם את שיחקת סטנגה??

       

        20/10/10 17:15:
      בטוח שהיום אתה מבין...
      כתיבתך קולחת..
      עמי.
        20/10/10 17:12:
      בין ביאליק למצדה. לשלי קראו פלורה :)
        20/10/10 16:53:
      מחזיר אותנו לילדותינו...... תודה
        20/10/10 08:26:
      סיפור מעניין וכתיבתך סוחפת ונאה
        20/10/10 08:22:
      סיפרת מצויין. ממש הרגשתי שאני שם, בשכונה ההיא של ילדותך, מציצה לך מעבר לכתף.
      טוב שמישהו עוד זוכר את המשחק הזה - סטנגה. בשכונת ילדותי בנתניה זאת היתה פעילות יומיומית. כל יום ויום היינו ברחוב משחקים סטנגה.
      והתמונה הזו - מזכירה לי בדיוק את עיר הולדתי. כל כך מוכר. זכרונות כל כך משותפים...
        19/10/10 19:13:

      איך חלפה לה תהילת עולם בין קפלי חלוק פרוץ-כפתור,

      איך ירדה תהילת מצקצקת הצדקנות למחתרת

      והמורא-נורא מפני הילד הסורר, פחד הבושה ...

      רק שלא תאבד תהילתה בפני אישהּ

      ה ל ל ו י ה 

        19/10/10 18:45:

      כתוב מצוין.

        19/10/10 18:40:
      יופי של פוסט ותמונה...הרחוב של פעם והילד בן העשר שנחשף לעובדות החיים ...
        19/10/10 18:39:
      ככה חולפת לה תהילת עולם... :)
        19/10/10 18:38:
      בסוף
      עלית על תהילה.
        19/10/10 18:17:
      חלוק בית פרוץ-כפתורים. כמה ממצה ומנצח ללא קרב את הקומבניזון.
        19/10/10 18:06:
      מגיע לה קצת טוב בחיים לא?
      הטבת לתאר אותה . גם לנו הייתה בצעירותי שכנה דומה לתהילה שלך
        19/10/10 18:00:
      יפה מאוד.
      תודה
        19/10/10 17:58:
      מידע הוא כוח :-)
        19/10/10 17:43:

      בין ביאליק למצדה....נכון ?
        19/10/10 17:21:
      כמו שרה של מתי כספי שכל היום היתה מכבסת, תולה. והיונים של מוריס היו הולכים ובאות ומ.... על הכביסה של שרה. שרה קראה לדוד שלה ולכל הפועלים והפועלות שבאו והיכו את מוריס. אבל מוריס לא וויתר. הלך אסף את כל המכרים שלו מבאר שבע, מאשקלו, מאיפה לא. הביאו קרשים, בלוקים וכל הבא ליד התחילו להעיף על האנשים של שרה. פרצה מלחמממממממממה ענקיתתתת שבגללה באו כל כוחות הביטחון וגם כאלה מאולתרים. אחר-כך עוד שואלים למה היונה מביאה שלום.
      לפחות אתה הבאת לה אותה בשקט... בצהריים... בלי שום כוחות ביטחון גם בלי הנעליים בקיצור נוק-אאוט.
        19/10/10 15:31:
      קראתי בנשימה עצורה. גם את התמונה אהבתי
        19/10/10 15:01:
      כול כאלב ביג'י יומו..:-)
      *
        19/10/10 14:11:
      סיפור נהדר
      נשמת לרווחה והנשימה מלווה אותך עד היום...חוויה אמיתית.
        19/10/10 12:56:
      תהילה ירדה למחתרת,
      ואתה יצאת לחופשי......
        19/10/10 12:39:
      :-)
        19/10/10 12:21:
      אתה כותב יפה כמו שאתה מצלם....
        19/10/10 12:15:
      איזה יופי של סיפור.
      כ













      Sic transit gloria mundi"
      כך עוברת תהילת עולם.
      (לא כ"כ מתאים ,אבל מהכפתלי)

      סיפור נפלא.


      תגובות אחרונות

      פרופיל

      אלכסנדר הגדול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון