לו רק היתה יודעת

היתה כועסת ובוכה

ומקצה לקצה

היתה סופרת נשימות.

לו רק היתה נוגעת

היתה שותקת ושקטה

ואז לוטפת בחוזקה

בשתי ידיים עייפות.

לו רק היתה נזהרת

היתה שלמה ונכונה

ובין מילה לכוונה

היתה נוצרת,לחשוב.

לו רק הייתי שם איתה

לאחוז בדלי המאסף

למשות מבין דמעות הסוף

גבישים של קץ

מהם לבנות..

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)