| הילתך עברה ביעף יום בבוא דמדומי שמש נח גופך בתום על מיטת חולינו והחמה אדומה נוסכת אורהצורפת פעימותיה גלים אדומים מנפצים דם מעגלים אחרונים של גלים נוקדת על הרגעים היגעים מפזרת גוונים דובדבנים בדמדומים נועצת בקצפת הנוזלת וחולף עוד יום בן ברית אלך לאור ירח מלא הפולח באופל חברתי אליו לכשיצאתי בשעת יום
ביומך בקומתך שעינייך מצועפות היו מראות את כפות רגליי בחולות ונצברים הדברים פשוטים ופעוטים עוד נותרים כמו כאב איש הולך לאור לבנה ואשה לאור חמה והכל חולף תם הדבר גם נבדלת עת תרדמתם בתום אהבתם ונותר זה הזמן הניקרע אין לו משכן או נמען סב על קורותיו סודותיו כאבני רחיים בין השניים אופף לכת נוטל זכרונותיהם מפוררגוזר ומפזר שק ומשליך כאבק זמן דק מאובק על רוחם בעת הולכם . |