בוקר. ישיבה. כסף בציורי-עוגות ואנחנו בכלל עוסקים בדיני נפשות (שתבינו על מה אתם יושבים) על כסאות, על מה אנחנו יושבים. נראה שהטכנולוגיה עולה על האידיאולוגיה (בימים אלו) השמעתי קול (ועוד אחד) הוטחו בי מבטים ואחר כך כשיצאנו אמרו לי כלהכבוד (זונות. תדברו גם אתם. אני לא עובדת בדוברוּת)

צהריים. מדלגת ארוחה אכלתי כבר לפני כן (את הלב על הבוקר). פגישה. כבר שלוש שנים שאני איתה אישונת צעירה (חדשה בנשיות, רק עכשיו פשטה את הירוק) הולכת באחת עשרה ומשהו בבוקר ברחוב תל אביב סואנת מסביבה מאחוריה (רחוק, כנראה) הלך איש שהיא לא ידעה (שקיים) שמעה דיבורים חשבה שאיש מדבר בטלפון. הרחוק הפך קרוב ואףאחד לא דיבר איתו חזרה היא זיהתה את השפה מהארץ הקרה שהיא גדלה ואז היא שמעה במו אוזניה כמעט בשערות את כל הזוהמה שאיש זר זומם עליה באמצע אוקטובר תלאביב מילים רעות מכוערות. משותקת משותקת משותקת היא המשיכה ללכת וללכת וללכת ורכבת עד שהיא הגיעה אליי פצועה וכואבת ורועדת. אחיינית של אשת לוט לא הביטה לאחור לראות את השחור. משותקת משותקת משותקת. מרגישה מלוכלכת אשמה מתביישת מפחדת מהקרע שיישאר בנשמה. מחבקת אותה במילים וידיים מזכירה לה קולות אחרים וכוחות אחרים שהיא יודעת בה נשארות נשארות נשארות בכאב לא לברוח בואי תבדקי איפה בגוף זה כואב. היא בודקת ונזכרת מניחה יד על הירך זה היה רופא במרפאה צבאית ששם יד על הירכיים כל בוקר כששאל מה נשמע. מוגלה שנגלה והיא רוצה לכסות להתיר את הפציעה לא מזיזה את השיער שנופל לה על הפנים היא בוכה היא אומרת איך דווקא היום שכחתי את האוזניות היא סומכת עליי שאני אנסוך בה שלווה יש לי רק אותי לתת לה אין לי באמת תשובה היא נותנת לי לתת לה אהבה והנחייה שימי לב איך את איך השינה איך עם החבר אם חוזרים קולות אם חוזרת תחושה (אולי נצטרך עוד אפשרויות, אי אם די אר זה יכול להיות סוג של עזרה אם תראי שאת צריכה) אני איתך נמצא את הדרך לשים את זה בקופסא הנכונה יש לך חיים לחיות זה לא ינהל אותך זה שם תמיד יהיה יום אחד שזה יהיה ממוסגר ומונח עכשיו הכל צף וחי וחד את יודעת שגם כשאת שם רחוק אני בשבילך נתת לי כבר להיות איתך מרחוק כל שעה כל שעה את יכולה אני זמינה

לך.

התעצבתי התעצבנתי התעייפתי התרוקנתי אחר כך בחדר שלי מול הבהובים כהסחה בכיתי לא הצלחתי לכסות את הלב

בשמיכה.

עוד פגישה

ועוד פגישה

ועוד פגישה

קפה שחור וסיגריה העירו בי חשק לעוגה עם תותים שגדלים בן-לילה (בתוכה) משהו אופטימי שמעביר את המכה

ערב. לא רציתי הביתה הייתי צריכה הפוגה הציעו לי לשבת לחול-ים בלי מגבת אבל כשנכנסתי לאוטו הבנתי שאני זקוקה לתנועה. התקשרתי לאיש אמרתי שאני יוצאת להסדיר נשימה הוא שר לי נה מה קי טה פה אמרתי אתה יודע איך זה יש ימים שאני צריכה בחוץ לא חופה הוא אמר אני יודע אבל אני תמיד ינסה את יודעת אהבה.

חשבתי כביש ארבע טוב לי עכשיו להתגלגל בלי מטרה רק ישר כל הזמן נראה אנא אבואה יצאתי ימינה בירקון כביש חמש ימינה-שמאלה במורשה היו שם הרבה גלגלים לא התאימה לי ההסחה אני הולכת על שש שמאלה חזרה לכביש חמש וחבר שלי טוב ארוך ומהיר קורא לי ההגה נוסע לבד

מבן שמן דרומה האויר נעשה יותר ידידותי לסביבתי המשתמשת בו כאוויר לנשמה חיפשתי ברדיו רעש ראוי רק בערבית נתנו בראש התאים לי להחליף אוירה

אפשר (עכשיו) לנשום. ולחזור לפיסוק. ולפישוק של האוויר בין הצלעות. ובמרחב שבפנים שהיה מכווץ כל היום. לנסוע בלי להצטרך להגיע לנסוע כדי לשמוע את המנוע. אריק בא פתאום סיפר שהוא מכור נתפסתי מזמן על השורה: הבקרים הבקרים הרסו את הכל רק שני מבוגרים שיושבים לאכול. זה מאחוריי, זה, אני נשארת מתגעגעת. מה שבטוח. עושה אותי לא-בטוחה ושמחה ומחכה ובוטחת שאין דרך אחת נכונה

יכולתי להמשיך בודאי, ארבעים קרץ לי אבל רציתי איזו קרקע לרגע להרגיש את הגוף

זז.

לילה. מהשישי ירדתי ימינה לשביעי (אשדוד) זו יכולה להיות זרות נוחה (אישי בטלפון: אשדוד?! חשבתי את הולכת לים הרצליה או משהו פה קרוב. מה יש לך באשדוד? כלום אין לי באשדוד אתה יודע, אבל זה בדיוק העניין, איש, רציתי ללכת לאיפה שאין לי שם כלום) בני ברית זה רחוב מאד ארוך שם, זה לא רע לנסוע בשלושה נתיבים בתוך העיר לעבור ביניהם לפי הקצב של השיר. הגעתי לטיילת ים מסתבר שזו הישנה אין לי צורך בבלטות חדשות מחליקות האור היותר יקר הוא גם יותר מכוער על-פי-רוב. ירדתי מדרגות אל חול (שניים ישבו עם בירה היה מאד רגוע באויר ביניהם) האירו פנסים בלבן בוהק חול פרוש נושק למים מימין ומשמאל.להריח ריח של מקום שבאתי כדי לא להיות. ולחזור להיות מחדש (האזור החשוך קרא לי) אבל שמעתי מוזיקה קופצת לי באוזן ונכנסתי לאולמי ז'ק פלאזה מלא גרוזינים נוצצים ונשותיהם בשמלות שחורות (אח"כ ראיתי שהבעלים של האולם קוראים לו שבתאי מוזגרשווילי) יש בר מצווה לישראל הוא נמוך והחולצה שלו כמו של אבא שלו עושים תחרות של מי יותר נוצץ. לישראל עונדים זהבים ברוב טקס והדר, המצלמה של הצלם מסתנוורת. הביאו זמרות-רקדניות כוכבות שנולדו מזמן בארץ אחרת. הספקתי לראות שהן החליפו שתי תלבושות אחת מנצנצת ואחת זה חוטים שהפכו לשמלה. היה גם זמר בצבע שחור לידו הן נראו פלורוסנטיות. היה נעים. מאד. להיות אורחת-לא-קרואה (עמדתי בצד, לא רחוק מהכניסה) עשה לי שמח בלב לראות אנשים ככה שקועים בלהיות יפים ומהנהנים ואוכלים ומבריקים מאלכוהול. הכנתי כבר תשובה אבל אפאחד לא שאל אותי מה או מי. המצלמה שלי רצתה לצאת אמרתי לה שזה כבר מוגזם. יצאתי אחרי איזה עשר וכמה דקות.

אויר אמיתי לא מעובד דרך מחילות כסופות.

מצאתי שורת כיסאות לא מסודרת ישבתי בשולחן שנחשב הכי קרוב לים (זה יותר קרוב אם עוצמים עיניים). לא צריך תפריט מרטיני לבן (קרח ולימון בצד). זוג ישב הסתכלו ביחד (ראש בראש) בטלפון תמחוק, תמחוק, תראה איזה אף יצא לי. מלצרית יצאה לשולחן של שני זוגות (שישבו קרובים) וזוג אחד (הם נראים חדש). הבנים בבירה הבנות בכוסות גבוהות של מילקשייק או פרישייק (או משהו עם שייק) בא זיקוק על עיסת שוקולד הם קראו בשמחה אמיתית הפתעאאאאאההההההההיוםיומולדתהיוםיומולדתהיוםיומו בערך פה הקולות גוועו. הם לא אמרו את השם. חבל. בטוח הייתי מנחשת מי בר המזל (טוב) וגם לילה טוב או בוקר טוב (תלוי מאיזה צד) עוד קצת שעות חוזרת לביצפר. משהו לחכות לו (העבודה של הסאדו-מאזו הפתיעה (גם אותי, גם את המרצה. בגדול) ואתמול קיבלתי ככה: שיטות התערבות: 100. היבטים חברתיים ותרבותיים בבריאות הנפש: 100. נדיר (עלצתי בליבי) בקטנה)

ומה אני עושה עם הגעגוע מה אני עושה עם הגעגוע מה אני עושה עם הדבר הזה שחוגג לי בפנים כל פעם ש

http://www.youtube.com/watch?v=cy_HqYUazt4&feature=related