צ'יינה ביץ' (תרתי משמע)
אם יש משהו שמוציא אותך יותר דפ"ר מגזענות, זה גזענות שטועה בכתובת, דהינו לרדת על מישהו בגלל הגזע שלו כשזה לא הגזע שלו - לדוגמה, לצעוק להודי "יאללה תחזרו לתימן."
אז אני יושב לי על המדשאה של טיילת חוף יפו (ליד מוזיאון האצ"ל) עם קולגה פיליפינית. על המחצלת פרושה ארוחה עסקית שהבאנו ממסעדה סינית, ואנחנו אוכלים ומשוחחים. שום דבר רומנטי: שני אנשים שאוכלים ומשוחחים. בין השאר, היא מספרת על אחד שנפרד ממנה עקב לחץ מאמא שלו שלא רצתה כלה גויה. האוכל טעים - ברווז עסיסי.
בעודנו מדברים, אני בהדרגה נעשה מודע לצעקות מתמשכות של זעם.
"...תתבייש לך! איך אתה מעז! חצוף!..."
לוקח לי כמה רגעים לקלוט שצועקים עלי. אני מביט סביב. מי שצועק הוא אישה ישראלית עם מראה קווקזי/רוּסוֹ-מוסלמי כלשהו שצועדת בטיילת עם כלב מסטיף ענקי, והיא ממשיכה לצעוק עלי בעודה מתרחקת. היא ממש, ממש כועסת. היא כבר רחוקה וצריכה לסובב את הראש כדי לצעוק עלי, אבל היא ממשיכה.
"בחור יהודי! תתבייש לך! אין בחורות יהודיות?! יופי לך, תיהנה, צ'יינה, צ'יינה!!!"
עכשיו אני קולט מה העניין. היא כועסת עלי שאני מתרועע עם גויה.
"זה לא עניינך!" אני קורא אליה.
הפיליפינית מהסה אותי בבהלה. "לא! מה אתה עושה?"
האישה, עדיין רותחת מזעם, מתרחקת עם הכלב האימתני שלה. "למה צעקת עליה?" נוזפת בי הפיליפינית, שלא הבינה את מה שאמרה האישה בעברית. "היא נראית משוגעת, זה לא יפה לצעוק על אנשים כאלו."
"לא, היא לא משוגעת. את לא מבינה על מה זה היה," אני עונה. "האישה הזו צעקה עלי בגלל שאני יושב כאן עם אישה לא יהודיה. בת זונה. מי היא חושבת שהיא להתערב בעניינים שלי?"
"מה היא אמרה לך?"
"תתבייש, לא חסרות יהודיות, כאלו דברים. אני לא מבין איך היא החליטה שאני לא ערבי, למשל. זו טיילת יפו פה. ומאיפה לה מה הקשר ביננו? אנחנו רק יושבים ואוכלים. יש אנשים דפוקים בראש... שמעת כשהיא אמרה צ'יינה, צ'יינה? היא התכוונה אליך. היא חשבה שאת סינית."
"אני?!" הפיליפינית מתמוגגת מעצם האפשרות. היא חומה עם עיניים כמעט עגולות. הדמיון שלה לסינית הוא כמו הדמיון שלי לרוברט רדפורד. זה לא אחד מהמקרים שאפשר להתבלבל בהם.
"כן, את. היא חשבה שאת סינית."
זה קורע אותה משעשוע, ובכדי להמחיז את הבידור היא עושה את מה שאנחנו תמיד עושים כדי "לחקות סיני": עם חיוך ענקי על הפנים, היא שמה אצבעות בזוית העין ומושכת אחורה כדי שהעפעפיים יצטמצמו לחרכים צרים. מבחינתה, בדיוק כמו מבחינתנו, ככה סיני נראה.
ואני חווה רגע של זֶן טהור.
יאללה תחזור לסקוטלנד, יא יֶקֶה מרוקאי בן זונה! (אילוסטרציה) |
