כותרות TheMarker >
    ';

    Media Radar

    הבלוג הזה עוסק במיגוון נושאים שקשורים רובם ככולם לאינטרנט - עם התייחסות ספציפית לנושאי מדיה. חלק מהעניינים יהיו קשורים לזירה הישראלית וחלקם לזירה הבינלאומית, בעיקר בארה\"ב

    0

    אומנות בבית שלי: ציור של נאוה בן יעקב

    2 תגובות   יום רביעי, 20/10/10, 23:40

    ''

    צויר על ידי נאוה בן יעקב

     

    שלום לכולם,

    היום אנחנו מתחילים פרויקט חדש. בפרויקט תתבקשו, מי שרוצה כמובן, למצוא יצירת אומנות שיש לו או לה בבית – יצירה שלא אתם יצרתם, לצלם אותה במצלמה טובה (עדיף מצלמה ממש ולא טלפון סלולרי), להעלות אותה לתוך פוסט ולכתוב בקצרה מדוע אתם אוהבים אותה ולכתוב קצת על ההיסטוריה של האמן ושל היצירה, אם אתם מכירים אותם כמובן. זה הכל בעצם. אפשר להעלות יותר מיצירה אחת – אבל פוסט אחד לכל יצירה.

    איך נדע על הפוסט שהעליתם?

    ראשית, זה יעזור מאוד את בכותרת הפוסט תכללו את שם הפרויקט: "אומנות בבית שלי" – וגם אם תיתנו לו את התגית הזו.

    בנוסף, מערכת הקפה מקדמת את הפרויקט בכמה מקומות וכתבה פוסט מרכזי. כל מה שעליכם לעשות הוא לכתוב תגובה לפוסט – ובתוך התגובה לתת לינק לפוסט שלכם.

     

    הנה היצירה שאני בחרתי: ציור של נאוה בן יעקב.

    הציור הזה צויר על ידי נאוה בן יעקב – שהיתה ביתה של בת דודתו של אבי.

    נאוה היתה כמובן אמנית, מה שהבטיח שהיו לה חיים  מעניינים, אבל היא גם הסתבכה לא מעט. בשנות השבעים היא התגוררה בלונדון ושם הסתבכה עם אנשים מהמחתרת האירית, ה-IRA.

    אני לא מכיר את כל הפרטים ההיסטוריים הקשורים בה, אבל בשלב מסוים היא עברה לארה"ב, שם התחתנה עם פיסיקאי ישראלי ומתה מסרטן לפני יותר מעשור.

    היא היתה יפה מאוד, וכילד, בתקופה שעדיין גרה בתל אביב, היא מאוד הרשימה אותה. גם אחיה, גדי, שגר בניו יורק כבר הרבה שנים, מאוד הרשים אותי.

    יש לי שני זיכרונות ממנה. בראשון היא ואני מטיילים בטיילת בחוף תל אביב לא רחוק מבית הוריה, שהיה מול מלון דן. דיברנו על דיג. אמרתי לה שאם הייתי דג דגים, הייתי משחרר אותם. היא אמרה שזה עדיין אכזרי מכיוון שהקרס גורם להם נזק. לא חשבתי על זה ולכן ויתרתי על הרעיון. הייתי בטח בן שבע או שמונה.

    הזיכרון השני היה כשלקחה אותי לגן החיות של תל אביב, שהיה ממוקם היכן שנמצא היום הגן שממערב לפרויקט גן העיר, בצמוד לבניין העירייה. החיה היחידה שאני זוכר שראינו היה צב ענק. החיות לא עניינו אותי. הייתי מרוכז בנאוה.

    לפני יותר מעשר שנים הלכתי עם אבי לבקר את אימה, אניטה, שגרה אז בכפר סבא. לא מזמן היא חגגה את יום הולדתה ה-90 והיא צלולה כצמיד. צלולה, חייכנית ועצובה.

    אניטה הראתה לי תיק ציורים של נאוה – וכשראיתי את הרישום הזה, מיד אמרתי שהוא מוצא חן בעיני. אניטה הנדיבה מיד נתנה לי אותו. סירבתי בהתחלה, אבל אחרי זמן מאוד קצר, אולי כמה שניות, הסכמתי.

    בהתחלה לא ידעתי מדוע אהבתי אותו. ההכרה הגיעה רק מאוחר יותר.

    הרישום הזה מיוחד בעיני לא רק מכיוון שלא ברור אם זו אישה או גבר בציור (אולי זה גבר, בגלל התספורת ומה שנראה כזקן ואולי צל, או אולי אישה, בגלל התווים העדינים בחלק העליון של הפנים), כי אם מכיוון שיש ניגוד עצום בין הפנים הקודרות המביטות למטה בעיניים כמעט עצומות מעצב או ייאוש – לבין הצבעים המאוד עליזים. לפעמים אני רואה בתמונה את עצמי ברגעים מסוימים. אולי בגלל זה נקשרתי אליה. או אולי מכיוון שנאוה היפה ציירה אותו.


    הנה עוד פוסטים בפרויקט:

    1. דניאלה הורבין.

    2. אביגיל לאפין.

    3. יריב נחשון.

    4. נמרוד הלוי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/10/10 19:24:

      צטט: הפיה השחורה 2010-10-21 19:15:31

      מקסים מה שכתבת, והתמונה באמת עושה רגשות מעורבים. תמונה מיוחדת.

       

      ובכן, נאוה היתה אישה מיוחדת.

        21/10/10 19:15:
      מקסים מה שכתבת, והתמונה באמת עושה רגשות מעורבים. תמונה מיוחדת.

      אבו4 - מוצא מה שהקפה שכח

      ארכיון

      פרופיל

      natlipson
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין