כבר 15 שנים חלפו, מי היה מאמין? פעם היינו קרובים לשלום רחוקים ממלחמה

עכשיו אנחנו רחוקים משלום וקרובים למלחמת אחים.

זו לא רק הסביבה

שלא יודעת להקשיב

זה אנחנו שלא יודעים  לקרוא את המפה נכון. בדמוקרטיה יש כללים וחוקים שצריך לשמור עליהם. לא שמרנו וראו לאן הגענו :לרצח פוליטי של ראש ממשלה על ידי יהודי. האלימות היא פצע מדמם של חברה בועטת, שיודעת להעליב, להכעיס, לשלוף סכין בחניה , להכות בידיים ולחלק ראשיות במין סחבקיות אלימה. הראש מפצח ראש אחר  כמו היה אבטיח ואם לא די בכך יריות האקדח, השלכת תינוקות, עריפת  איברים והתעללות בנשים חסרות ישע הם קצה היריעה.

15 שנים חלפו ואין שלום בסביבה החיצונית ואין שלום בסביבה הפנימית. פשוט אין שלום. יש קרע מדמם מאז נפרד רבין ממציאות חייו בפתאומיות,האלימות היא כרסום הדמוקרטיה. היום שמעתי את השיר שאמא כתבה באותה שבת שהסעירה אותה ואת האנשים הרבים.