משהו נגמר

אך שוב,

יושבים אנו יחד

על אותו הספסל

שכבר שמע מהכל

מביטים באותה שמש

אחר כך באותו ירח

ובאותם העצים שנותרו כאן

בין עונות שנשבו וחלפו.

אהבה של חיים מתעצמת

בימי חולי,זיקנה ואובדן

הידיים אותן הידיים

מלטפות לאיטן קמטי זמן

נערים ונערות על הדשא

בניינים שם נבנים עד אין קץ

ואני,כאן איתך בסוף דרך

מקלף לך תפוז מן העץ

את שואלת אותי,מה יש הלאה?

לך עונה:"זכרון העבר"

את עוצמת עיניים,נזכרת

שני תמימים בין פריחות שדה הכפר

ולפתע,דמעה לך נושרת

ופנייך רזות ושקטות

ואני לך מוחה תלאותייך

שוב נזכר ביפה בבנות..

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)