שעתיים תמימות חלפו מתחילת הישיבה. אחרי שני בורקסים גבינה, אחד פטריות, שתי גביניות ושלושה רוגאלך, הגיע הזמן שגם אני אתרום את קולי לישיבה. אני עובר על הדף בו רשמתי בשקדנות את כל הדעות, ההערות וההצעות שעלו במהלך השעתיים האחרונות וחוזר עליהם כאילו היו הדעות, ההערות וההצעות שלי. אין ברירה עד שלא כולם יחזרו על כל מה שכולם אמרו לפניהם לא תיגמר הישיבה.

אני חייב לציין שלא כל כך אכפת לי שהישיבה נמשכת עוד ועוד. ממילא אני משתכר לפי שעה. זה בכל אופן מה שסיכמתי עם המעסיק שלי שמעניק שרותי "שחקן מחליף". השירות משווק תחת הסיסמה (שגנב מפלאפון) "שחקן מחליף - הופך שעה אבודה לשעת עבודה". מסתבר שלשירות הזה יש הרבה ביקוש בשוק. מנהלים רבים שמוזמנים לכל מיני ישיבות חסרות תכלית רק חיכו לרעיון שיחלץ אותם מבזבוז הזמן הזה. התפקיד שלי הוא להחליף אותם בישיבות. בתחילה קצת חששתי, בכל זאת, אני לא שוחה בחומר ולא רוצה לקחת החלטות, אבל מתברר שהעסק הזה לא כל מסובך. חצי שעה של "סמול טוקס" - פקקים, מזג אויר וכאלה, אחר כך מנמנמים מעט מול מצגת פאוור-פויינט, בולסים כמה בורקסים ורוגלך, חוזרים בלהט על כל מה שכבר נאמר ונפרדים לשלום בלי לסכם דבר פרט אולי למועד של ישיבת המשך.

אני מסיים את דבריי המלומדים. ושם לב שהג'ינג'י שיושב מולי נועץ בי מבט חשוד. "מאיפה אתה מוכר לי?" הוא שואל ונדמה לי שגם אני מכיר אותו מאחת הישיבות בהן השתתפתי. "מהצבא?" הוא שואל ואני מניד את ראשי לשלילה ומחסה קלות את פני שלא יחשוף אותי. "מהאוניברסיטה? מהתעשייה האווירית? מאמדוקס? מקונברס?" הוא עובר על כל קורות החיים שלו ועוצר. אני מתחיל להזיע. נראה לי שהוא עולה עלי. "כן... עכשיו אני מזהה" הוא אומר ואני מחוויר כולי "אתה היית גם בישיבה שלשום במשרד האוצר ולפני שבוע בשפכדן. אתה מתחזה! רבותי יש כאן מתחזה!" הוא צווח. "אל תילַחץ" אומר לי הבחור שיושב לידי "גם אני פה על תקן של שחקן מחליף" למזלי הג'ינג'י עוזב אותי ומזהה עוד אחד מהנוכחים בחדר שזכור לו מישיבה שהייתה לו לפני שבועיים ברבנות פ"ת ועוד אחד שנכח באספת הורים של הבן שלו. "אני לא מתחזה" עונה לו אחד הנחשפים "אני פשוט מחליף מישהו שלא התאים לו לבוא לישיבה הזאת. "לא התאים לו?!" הג'ינג'י מתפוצץ מזעם "יש פה עוד מישהו שמחליף מישהו שלא מתאים לו?" בזה אחר זה מרימים כל הנוכחים יד מבוישת. מסתבר שהג'ינג'י הוא המוזמן היחיד לישיבה הזאת שהגיע בכבודו ובעצמו. "איזה פראייר אני! איזה אידיוט!" הוא מטיח בעצמו "מה הטלפון של השירות הזה? זו הפעם האחרונה שאני מגיע לישיבות."