לפני ימים אחדים חזרנו מחופשה באיטליה. אין זה לנו הביקור הראשון במדינה זו. אנו אוהבים אותה בזכות שכיות התרבות שבה, הנווף האנושי, נופי הטבע וכמובן האוכל הנפלא.

בעודנו עטוופים בניחוחות ובטעמי האוכל הנפלא שאכלנו שם התעורר בנו געגוע והחלטנו למתוח עוד קצת את החוויה, כאן בישראל, במסעדה האיטלקית בהא הידיעה, הלא היא פרונטו.

וכך,בצהרי היום שמנו פעמנו למסעדת פרונטו, לאכול ארוחה עסקית איטלקית.

במהלך השנים קראתי ושמעתי רבות על המסעדה הותיקה הזאת, הפנינה האיטלקית בישראל. אך נוכחתי שוב, שטעימה אחת שווה יותר מאלף מילים (כתובות).

מסעדת פרונטו מציעה לסועד ארוחה עסקית הכוללת מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר 80 ש"ח או 100 ש"ח - ההבדל הוא במנה העיקרית שתבחר.

בן זוגי העדיף להזמין מתפריט א לה- קרט מנה מנה עיקרית אהובה עליו במיוחד: אוסובוקו . בפרונטו הציעו אוסובוקו טלה עם ירקות חורף וריזוטו. מחיר המנה 90 ש"ח.

אני ביקשתי לבחור מהתפריט קרפצ'ו טונה אדומה, אך נאמר לי שאין והוצע לי קרפצ'ו של דג אחר (שלא רציתי) ובחרתי בקרפצ'ו פילה בקר.

למנה העיקרית הזמנתי ספגטי פרות ים: שרימפס, קלמארי, צדפות, בשמן זית, שום ויין לבן. אגב, באיטליה מנה זו מוצעת כמנת ביניים ולא כמנה עיקרית. מחיר הארוחה שהזמנתי – 100 ש"ח.

כמו כן הזמנו בקבוק מים מוגזים, יין ואספרסו.

באנו ליהנות ורצינו ליהנות. אך זה לא כל כך עלה בידינו.

הלחם, הפוקצ'ות והחמאה, שהוגשו לנו כפתיח, היו טובים.

הקרפאצו' בקר שאכלתי למנה ראשונה היה טוב, אך לא שונה או מתעלה על אלה שאכלתי במסעדות אחרות בארץ.

האספרסו בו סיימנו את הארוחה היה טוב מאוד.

אך שתי המנות העיקריות – לא.

מנת האוסובוקו היתה אמורה לכלול ריזוטו וירקות חורף. בפועל הבשר היה מונח על אורז שמראהו כאורז שבושל לעייפה, וטעמו כאורז מאודה. מה אומר? לא היה לאורז מראה מלבב. את ירקות החורף חיפשנו אך הצלחנו למצוא רק 4-5 קוביות קטנות של גזר שבושלו עם הבשר. הבשר היה די בסדר, אם כי יבש מעט, אך נעדרו ממנו הייחוד והטעמים העשירים והמורכבים של אוסובוקו, המוכרים לנו היטב הן מבישול בבית ומאכילה במסעדות איטלקיות ואחרות. בפרונטו טעם האוסובוקו הזכיר טעם של צלי. זו לא היתה הצלחה, בלשון המעטה.

הנפילה הגדולה היתה ספגטי פירות ים. הספגטי היה חסר טעם ויבש. לאן נעלמו טעמי השום, שמן הזית והיין הלבן? ומדוע מיעוט פירות הים שהונחו על הספגטי?: 3 צדפות, 4 שרימפס וכנ"ל לגבי הקלמארי. קצת עגום.

אך 4 ימים קודם לכן, במסעדה איטלקית, אותה מנה כללה כתריסר צדפות ובערך אותו מספר של שרימפס וקלמארי והספגטי היה עשיר בטעמים עטוף בשמן זית בקיצור חגיגה לעיניים ולחיך.

טוב אבל שם זה איטליה.

האם האוכל היה כנ"ל כי הגענו בשעה שתיים וחצי? אך הרי הארוחה העסקית מוצעת עד השעה ארבע.

האם אלה שכתבו את המחמאות על האוכל אכלו אולי בערב? אולי אז האוכל יותר מוקפד? לא אדע.

האם יש הצדקה למחיר? מחיר הארוחה העסקית למקום כזה נחשב נשמע אולי לא בשמיים, אך אם בוחנים את מה שקבלנו תמורתו ואת המחיר הכולל ששלמנו עבור המשקאות (בקבוק למבורסקו רוזה 86 ש"ח, כוס יין אדום ולפוליצ'לה 33 ש"ח, ומחיר בקבוק המים – שומו שמיים – שיקף את המחסור במים בארץ - 26 ש"ח!!!

בכתבות שקראתי על המסעדה חוזרות ונשנות המחמאות לצוות המלצרים על היחס החם והאישי. היחס היה בסדר, אך הופתעתי שלאורך כל הארוחה איש מהם אף פעם לא שאל אותנו אם הכל בסדר, אם אנו מרוצים, וגם כשהותרתי את מחצית הספגטי בצלחת לא שאל המלצר דבר. הוא פשוט פינה את הצלחת מן השולחן וזהו.

ועוד מילה בנוגע למלצרים. קצת צורם לעין לראות מלצר שלבושו אינו מסודר וכנפי החולצה מבצבצות מן המכנסיים. בעיני זה לבוש מרושל ואינו מכבד את המקום או את סועדיו.

ולסיום קוריוז: באיטליה נהוג לשתות בברים לפני הארוחה או סתם כך לשם ההנאה קוקטייל הנקרא "אפרול" או "שפריץ". השפריץ מורכב ממנת אפרול – ליקר מעודן העשוי מעשבים ופירות וצבעו כתום - יין לבן, קוביות קרח וסודה.

נכנסתי למסעדת פרונטו בידיעה שזו מובלעת של איטליה בתל אביב, ניגשתי לבר וביקשתי אפרול. הבר-מן לא שמע, לדבריו, מילה כזו מעולם. והרי אפרול הוא ליקר כל כך שכיח באיטליה. ואז אמר אחד המלצרים: את בוודאי מתכוונת ליין לבן עם כסיס (כי מה כבר אשה מבוגרת מבינה בקוקטיילים וביין?) לא, עניתי. מה שאתה מתאר הוא "קיר", אפריטיף מקובל בצרפת אך פרונטו הרי אינה מסעדה צרפתית אלא איטלקית.

לבסוף אמרו שיבררו.

וכמה מילים על מחירי האוכל במסעדות, באותם מקומות בהם ביקרנו, בצפון איטליה (חבל לומברדיה ואמיליה-רומנה): המשבר הכלכלי הפוקד את העולם, ואת איטליה בכלל זה, ניכר שם היטב. הוא בא לידי ביטוי הן במיעוט התיירים במקומות שהיו תמיד הומי אדם (פיאצה סן-מרקו או גשר ריאלטו בונציה, כדוגכמא) והן במחירי הארוחות העסקיות בבתי האוכל, הטרטוריות. אלה מציעים ארוחה מלאה שכוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית, ¼ ליטר יין, ½ ליטר מיים וקפה – במחיר קבוע של 10-13 יורו, לאיש.

בכל הנוגע לאוכל, האיטלקים אינם עושים לעצמם הנחות ובכל מקום בו אכלנו הגישו לנו מנות יפות של אוכל עשוי היטב ויין ברמה טובה ולא אחת מפתיעה באיכותו.

אצלנו פני הדברים שונים. לפחות במה שנוגע למחיר האוכל במסעדות.

אני יכולה לסכם ולומר שבפרונטו לא הרגשנו כמו בשום טרטוריה בה אכלנו אך לפני ימים אחדים באיטליה. והעלות? פי שלושה בדיוק ממה ששלמנו שם בטרטוריות. האמת - לא היה שווה את הכסף. העלות היתה הרבה מעבר להנאה.