כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    ואת

    91 תגובות   יום שישי , 22/10/10, 16:19

    ''

     

     

    פרוייקט משולש לשני כותבים,  עוזי (עצמי עצמי) ואני,  ולאמנית/ציירת ייחודית החברה בקפה (rebekart) שאת הציור שלה כתבנו, עוזי ואני, כל אחד בדרכו.

    ..

      

    ואת


    צללי דמותך צלמית סורג
    ברוח אפך חבלי פיך
    מכחול מושך קווים
    חלון נשקף ואין?
     
    ואת...
     
    קולו של מי בוקע
    בך כשאת
    לקיר שעונה?
     
    ילדה
    בטרם
    אישה
    בשבר
    מראה.

     

     


    קישור לציור של rebeart:  

    http://cafe.themarker.com/image/1709683/   

     

    קישור לשיר של עוזי (עצמי עצמי): 

    http://cafe.themarker.com/post/1844284/ 

     

     

    תוספת לאחר תגובתו של רמי

    הצילום כאן עושה עוול לציור. כשכתבתי את  הציור  "הבהרתי" אותו ובזה אבד, אמנם, משהו מגווניו האותנטיים אבל התחדדה בי הדמות.

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (91)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/13 18:29:

      אהבתי את השיר והציור.

      כמו יד לכפפה.

      וכל כך מיוחד ♥

        30/11/11 04:17:
      פשוט מקסים
        19/11/10 22:51:

      צטט: Rivka 2010-11-19 22:32:22

      צטט: iditologia 2010-11-19 17:43:37

      אהובתי, שיר מקסים!

       

      אני מתגעגעת אלייך!

       נשיקה

        19/11/10 22:32:

      צטט: iditologia 2010-11-19 17:43:37

      אהובתי, שיר מקסים!

       

      אני מתגעגעת אלייך!

        19/11/10 17:43:
      אהובתי, שיר מקסים!
        1/11/10 14:51:

      צטט: איציק אביב 2010-10-27 20:56:56

      מפרה ומיוחד השילוב.

       .

      תודה :))

        1/11/10 14:50:

      צטט: איציק45 2010-10-27 07:58:48

      כוכב.......

      .

      תודה, חבר יקר. 

        1/11/10 14:48:

      צטט: mama רונית 2010-10-26 12:54:34

      מעניין, מורכב, ונותן רבדים יפים ושונים לאינטרפרטציות.
      כוכבית

      .

      תודה, אישה יפה. 

        1/11/10 14:48:

      צטט: א ח א ב 2010-10-26 08:36:25

      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?

       .

      שאלה ללא מענה...

       

      תודה, אחאב.

        1/11/10 14:46:

      צטט: ליריתוש 2010-10-26 00:30:21

      רבקה,
      קראתי את שירך, גם את שירו של עוזי.
      כמה שאתם שונים בסגנונכם, קו העצב הינו קו משותף.
      והוא כל כך תואם לציור הזה.
      תודה לשניכם.

      ..

      עוזי הוא אחד הכותבים היותר אהובים עלי

      הוא מקור השראה ועוררות לכתיבה

      יוצר שאפשר להתקנא בעושר הדימויים שלו

      ובסגנון הייחודי לו.

       

      וכן, יש קווים משותפים בשני השירים

      ושניהם משרים עצבות.

       

      תודה, ליריתוש. 

        1/11/10 14:43:

      צטט: נאג' 2010-10-25 23:34:02

      מדהימה!

       

      את בעצמך! :))

       

        1/11/10 14:42:

      צטט: שי מנדל 2010-10-25 22:21:59

      קלסטרופובי

       .

      כן, אפשר גם לחוש כך.

       

      תודה, חבר חדש לי.

        1/11/10 14:41:

      צטט: ron294 2010-10-25 15:26:33

      כתיבה נבונה מאוד עם טעם של הרבה עוד.
      תודה
      רוני

       .

      -מחייכת-

       

      תודה, רוני.

        1/11/10 14:39:

      צטט: צלילי הלב 2010-10-25 10:48:40

      זה מקסים ריבקה, יש מעבר למילותייך כל כך הרבה משמעויות,
      הלאו כולנו נמצאים לעיתים שם, שעונים על הקיר ומתבוננים.
      תודה יקירתי

       .

      כן, כולנו לעיתים שעונים לקיר

      או נדחקים אליו

      ואינני יודעת אם היא שעונה מבחירה

      נדחקת או נתמכת בו.

       

      תודה, יקירה.

        1/11/10 14:35:

      צטט: lemira 2010-10-25 01:54:48

      הזויות שבחלון

      בוכות

      את הברק

      שבין

      העין למסגרת

       

       

      מירה

       .

      זה יפיפה, מירה

      שירה לכשעצמה...

      ואני שבה וקוראת את השורות האלה

      שוב ושוב.

       

      תודה.

        1/11/10 14:25:

      צטט: דאז 2010-10-24 20:48:07

      יפה X3

       .

      ושוב, תודה :))

        1/11/10 14:24:

      צטט: יצחק. ב 2010-10-24 20:17:04

      רבקה,
      נשגב מבינתי איך אפשר לבטא ולהגיד כל כך הרבה,
      בכל כך מעט מילים.
      שירך הנפלא מתחבר לתמונה, והיא אליו,
      כיוצרים יצירה נהדרת אחת.
      קולו של מי בוקע בך כשאת כותבת כך?

       

      וואו....

       

      זה המשפט היפה ביותר שנאמר לי, על שירי

       

      ת ו ד ה !

       

       

       

        1/11/10 14:21:

      צטט: דאז 2010-10-24 14:03:55

      אשוב לכל הקישורים מהבית. טרם ירדתי לסופך......

       .

      טרם ירדתי לסופך.... ביטוי יפיפה.

       

      תודה, דורון.

        27/10/10 20:56:
      מפרה ומיוחד השילוב.
        27/10/10 14:43:

      צטט: ארזעמירן 2010-10-24 13:56:02

      יפה לכם פרוייקטים משותפים. סינרגיה זה הכי "השחור החדש"

       .

      וסינרגיה זו אופנה או סגנון? :))

       

      תודה, ארז.

        27/10/10 14:40:

      צטט: ניצוץ 2010-10-24 13:07:08

      כוכב של אהבה ****************

      .

      ושוב תודה :)) 

        27/10/10 14:39:

      צטט: ניצוץ 2010-10-24 13:06:36

      שבוע טוב,
      יפה השיר ,התמונה קצת קשה.
      אור ואושר

       .

      תודה, ניצוץ.

        27/10/10 14:37:

      צטט: rebekart 2010-10-24 07:13:33

      תודה רבקה,ריגשת..

       .

      תודה לך, רבקה...

       

      על הרשות לכתוב את אחד מציורייך

       

      על ההשראה שבכל אחד מהם

       

      ובעיקר על ההנאה והעוררות הרגשית והמחשבתית שיש בחשיפה לאמנות שלך,

       

      ליצירות הכל-כך ייחודיות שלך....

       

      ת ו ד ה !

        27/10/10 14:34:

      צטט: איציק מצליח 2010-10-24 06:00:21

      מדהים..... שבוע טוב *

       .

      תודה, איציק.

        27/10/10 07:58:
      כוכב.......
        26/10/10 22:08:

      צטט: סוקראטס 1 2010-10-24 00:57:31

      פואטיקה במיטבה
      שאפו לך יקירתי על כתיבה איכותית
      לגבי הציור, סורי,..
      סוקראטס

      .

      תודה, יקירי!

        26/10/10 22:06:

      צטט: yohananpe_1947 2010-10-23 21:34:06

      כתיבה שיר ותמונה מקסימים.

       .

      תודה, גבר יפה.

        26/10/10 21:36:

      צטט: א ח א ב 2010-10-23 21:18:26

      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?

      יופי של כתיבה ושיתוף פעולה :)

       .

      שאלה ללא מענה...

       

      תודה, אחאב... :))

        26/10/10 21:18:

      צטט: ענת (אנצ'י) 2010-10-23 20:19:54

      אהבתי מאוד את היצירה המשולבת שיצרתם כאן.
      "ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה."
      אהבתי...

      .

      תודה, אנצ'י...

       

      וכפי שכתבתי לענתי האחרת - קראי גם את התגובה לסטאר

      בה אני מתייחסת למילים שבחרת לצטט... :)) 

        26/10/10 21:16:

      צטט: בילבית-גינגית 2010-10-23 19:20:15

      מילותיך מהלכות עלי קסמים!
      שילוב מענין,תודה לחשיפה
      לשלושת היצירות.
      שבוע מבורך

       .

      תודה, מוכשרת שכמותך!

        26/10/10 13:12:

      צטט: luis56 2010-10-23 18:38:01

      ציור מיסתורי ושיר מיסתורי בהתאם
      אפשר להבחין בשיר ובציור
      את הפחד והכאב
      בו נמצאת הדמות.

      .

      השיר הוא הדרך שבה הציור כותב את עצמו בי.

       

      תודה, יואל.

       

       

        26/10/10 12:54:
      מעניין, מורכב, ונותן רבדים יפים ושונים לאינטרפרטציות.
      כוכבית
        26/10/10 12:43:

      צטט: anaatti 2010-10-23 18:11:27

      פרויקט משובח של שלושה יוצרים מוכשרים,
      שילוב יצירתי הרמוני מרגש...

      מבט שירך כלוא בנפש דמותה
      "ילדה בטרם אשה.
      בשבר מראה"

      נוגע בניבכי נפש
      ..*

       .

      תודה, ענתי...

       

      קראי את תגובתי לסטאר לגבי השורות שציטטת...

       

      הן נכתבו עוד לפני כתיבת השיר כולו.

        26/10/10 08:36:
      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?
        26/10/10 00:30:
      רבקה,
      קראתי את שירך, גם את שירו של עוזי.
      כמה שאתם שונים בסגנונכם, קו העצב הינו קו משותף.
      והוא כל כך תואם לציור הזה.
      תודה לשניכם.
        25/10/10 23:34:
      מדהימה!
        25/10/10 22:21:
      קלסטרופובי
        25/10/10 22:08:

      צטט: רמיאב 2010-10-23 16:58:53

      כתוב במילים מסקרנות שאת הקשר אליהן וביניהן אולי הבנתי דרך התגובות...
      הציור מצולם לכאן בצורה לא טובה ומיתשטש בהגדלה.
      רמי
      .

      כן, התמונה עושה עוול לציור.

      אני "הבהרתי" לי אותו כשכתבתי אותו

      ואז אבד משהו מגווניו האותנטיים

      אבל התחדדה בי הדמות.

       

      תודה, רמי.

       

      .

      ''
       

        25/10/10 15:26:
      כתיבה נבונה מאוד עם טעם של הרבה עוד.
      תודה
      רוני
        25/10/10 14:19:

      צטט: ג.ג.ג. 2010-10-23 15:41:16

      הציור מפחיד
      השיר יותר רך
      וכואב
      גליה

      .

      השיר משקף את מה שהרגשתי אני למולה

      גם רכות, גם כאב.

       

      תודה, יקירה.

       

        25/10/10 14:16:

      צטט: סטאר* 2010-10-23 14:52:56

      רבקה יקרה ,

      תודה על שיר יפיפה 

      המושך אותי אליו פנימה 

      להביט אל תוך הצללים 

      אל ובין הסורגים 

      מי זאת שם ?

      מי היא המכונסת בעצמה ?

      ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה.

       

      תבורכו על שיתוף הפעולה 

       

      ילדה

      בטרם

      אישה

      בשבר

      מראה

       

      המילים האלה שציטטת הן, עבורי, מהותה של הדמות

      והן נכתבו כל אחת לכשעצמה במכוון

      כדי שאפשר יהיה ליצור ביניהם את כל ההקשרים האפשריים

      האם זו ילדה... ובטרם אישה?

      האם זו ילדה בטרם/לקראת דבר מה?

      האם זו אישה בשבר?

      או אישה המצויה בשבר מראה?

      ואולי היא כל אלה?

      ואולי השבר הוא דווקא במראה שלה (מראה כחזות).. ואולי השבר במה שהיא מראה (מחצינה)?

      ואולי כל אלה?

       

      ואולי אף לא אחד מאלה כי כל אחד מאתנו יכול לקרוא אותה אחרת...

       

      תודה, יקירה... גם על האפשרות לחדד במשהו את הדרך בה ראיתי אני את הדמות ובה היא נכתבה בי.

       

       

       

       

        25/10/10 14:06:

      צטט: מגן דהרי 2010-10-23 14:36:02

      חזק!

       

      תודה!

        25/10/10 10:48:
      זה מקסים ריבקה, יש מעבר למילותייך כל כך הרבה משמעויות,
      הלאו כולנו נמצאים לעיתים שם, שעונים על הקיר ומתבוננים.
      תודה יקירתי
        25/10/10 01:54:

      הזויות שבחלון

      בוכות

      את הברק

      שבין

      העין למסגרת

       

       

      מירה

        24/10/10 20:48:
      יפה X3
        24/10/10 20:17:

      רבקה,
      נשגב מבינתי איך אפשר לבטא ולהגיד כל כך הרבה,
      בכל כך מעט מילים.
      שירך הנפלא מתחבר לתמונה, והיא אליו,
      כיוצרים יצירה נהדרת אחת.
      קולו של מי בוקע בך כשאת כותבת כך?

        24/10/10 14:58:

      צטט: עצמי עצמי 2010-10-23 14:23:46

      רבקה יקרה,

      מסתבר שמחפצך העז - יצאה יצירה כל כך חזקה, יצירתך!


      לא ניתן לכתוב את התמונה המדהימה של rebekart טוב יותר משאת עשית בכה מעט מילים, שמצליחות לחדור מבעד המראֶה (בסגול) שמעבר לזגוגית המנופצת, שעונה ומביטה מבעד - חדרת מבעד לזגוגית החלון ולתוך העיניים הזגוגיות בוכיות שבריריות עצובות חוששות תוהות מחפשות דרכה, שואלות מבקשות פתרון; ואת הצלחת לחדור מבעד המראָה (בקמץ) השבורה של הזגוגית, שהרי היא גם רואה את בבואתה המשתקפת בה - את כל התדמיות המלאכותיות שהיא מלבישה ופושטת עליה בוקר וערב... את אי-האהבה שהיא שרויה בה ואף הפחד על חייה - כי הוריה/ידידיה/מוריה/חבר(י)ה וכל העולם מתייחס אליה בניכור/זרות/רוע... והיא לא יודעת כיצד לקבל ולהתמודד עם העולם ועם עצמה, הולכת להרים ידיים... והיא בסך-הכול רק נערה מתבגרת המבקשת לבנות את עצמה מתוך כל המרירות/התסכול/הזעם/היאוש/ השבר/הריקנות/האין הנשקף לה...

      רבקל'ה, את בנית שיר מעולה כמו שרק את היית יכולה,
      שיר פשוט מעולה, במילותייך הנבחרות הכה רגישות, אמפטיות, חודרות ומאירות תובנות מבעד לחלון/המראה = החוץ והפנים, ומבעד העינייםהזגוגיות שצופות חוץ=ופנים, ומעד מילותייך המדהימות שמאירות באור חריף את כל זה פנימה, לעומק מה שעובר עליה, ולא רק עליה, אלא על הרבה נערות אחרות בנות גילה, ולא רק על נערות - אלא גם על נשים צעירות, ולא רק על נשים צעירות אלא גם על נשים מבוגרות... וגם נערים מתבגרים/ וגברים צעירים ומבוגרים...

      שיר מ ד ה י ם ! ! !

      תודה לך על הפרויקט שהגית חיוך

      בהערכה רבה

       

      עוזי

       

       .

      וכמו שכתבתי לך בתגובה לשירך, כך גם בתגובתך זו, אתה לא כותב מילים... אתה שוזר אותן לסיפור חיים...

      ועוד אשוב ואספר את סיפור הציור/שיר כפי שהוא נכתב בי, על-ידי.

       

      ועד אז ובכלל , אני מצטטת את שכתבתי לך גם שם:

       

      אתה מפרה אותי בכתיבתך, בתגובותיך ובעצם נוכחותך. 

      תודה על העונג שביצירה המשותפת אתך ועל העונג שבחשיפה החוזרת ונשנית ליצירותיה של rebekart.

       

      אני אוהבת אותך.

       

       

       

        24/10/10 14:51:

      צטט: איציק אביב 2010-10-23 14:22:01

      ציור מיוחד ונודע. השיר משתלב.

       .

      מסכימה אתך.

       

      הציור לופת בחזה ולא מרפה.

       

      ציירת ייחודית ומוכשרת. כדאי לטייל בגלריות השונות בדף שלה ולהתפעם.

       

      תודה, איציק.

       

        24/10/10 14:49:

      צטט: לכבודך 2010-10-23 14:08:46

      מאוד כיף וקל להתחבר לשיר ולתמונה גם יחד.
      היצירה המשולבת הזו, מיוחדת מאוד.

       .

      תודה, יקירה.

        24/10/10 14:48:

      צטט: טאקילה 2010-10-23 13:35:33

      חזק!

      . 

      ת ו ד ה !

        24/10/10 14:47:

      צטט: Ezer 2010-10-23 13:20:19

      שיר תמונה שיר

      אילולא התמונה לא היה שיר (או ההיפך?)

       .

      הציור קדם לשיר.

      הבחירה בציור הוטלה על עוזי

      והוא, לאושרי, בחר בציור הזה של רבקה.

       

      תודה, עזר.

        24/10/10 14:45:

      צטט: daaaag 2010-10-22 21:46:46

      פשוט מרתק
      מוזה אחת ויחידה במינה
      לשני כותבים נפלאים
      לקרא את שניכם - ממש עונג

       .

      תודה, אפרת...

      ולגבי העונג - אפשר שנתווכח של מי הוא? :))

        24/10/10 14:43:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-10-22 21:43:14

      צטט: Rivka 2010-10-22 17:40:54

      נפלאה את!

       

      קראתי את התגובה שלך כמה פעמים וחייכתי מתמוגגת...

       

      אני יכולה להשתמש במילותייך שלך ולאמר גם לך: מקסים לאן שלקחת את השיר

       

      ועוד אשוב ואתייחס לתגובתך/פרשנותך מאוחר יותר.

       

      ת ו ד ה, אהובתי.

       

       

       אהובה יקרה !

      שבה וקוראת את הטקסט...

      את יוצאת מתוך מבט על התמונה ונכנסת לעוביה למימד השלישי שלה אל תוככי נפשה השברירית של הדמות. את רואה אותה מבעד לשברים במראה, ואולי מבעד לשברים בחייה.

       

      לא ספרתי את מספר הפעמים שקראתי את הטקסט. קרוב לוודאי מזמן עברתי את העשור פעמים בכל פעם מגלה עןד נופך, כבתמונת קליידוסקופ.

       

      שווה לבקר שוב ושוב ושוב...

       

      לא מבטיחה, אבל יתכן שלא אמרתי את כל שניתן לחוש להרגיש לגעת לדעת, לגבי המילים, לגבי הדמות. יתכן ושוב אשוב

       

      לילה טוב

      .

      את עושה את הכתיבה "שווה יותר"....

      ובזה אני מכוונת גם לתגובתך

      וגם לשירך האחרון.

       

      נפלאה את לי.

       

      תודה.

       

        24/10/10 14:41:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2010-10-22 21:27:00

      יופי של דבר. הציור מדהים והמילים חופנות אותו פנימה.

       .

      תודה, רונית...

       

      כייף שאת כאן.

        24/10/10 14:03:
      אשוב לכל הקישורים מהבית. טרם ירדתי לסופך......
        24/10/10 13:56:
      יפה לכם פרוייקטים משותפים. סינרגיה זה הכי "השחור החדש"
        24/10/10 13:07:
      כוכב של אהבה ****************
        24/10/10 13:06:
      שבוע טוב,
      יפה השיר ,התמונה קצת קשה.
      אור ואושר
        24/10/10 07:13:
      תודה רבקה,ריגשת..
        24/10/10 06:00:
      מדהים..... שבוע טוב *
        24/10/10 00:57:
      פואטיקה במיטבה
      שאפו לך יקירתי על כתיבה איכותית
      לגבי הציור, סורי,..
      סוקראטס
        23/10/10 21:34:
      כתיבה שיר ותמונה מקסימים.
        23/10/10 21:18:
      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?

      יופי של כתיבה ושיתוף פעולה :)
        23/10/10 20:19:
      אהבתי מאוד את היצירה המשולבת שיצרתם כאן.
      "ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה."
      אהבתי...
        23/10/10 19:27:

      צטט: ...אירית... 2010-10-22 21:01:31

      פני ילדה אישה. בוכיה.

      חסומה בתוך מסגרת

      חותכת סנטר ומצח.

      אין אויר.

      רק המבט הזה. החוצה.

      נותן קצת דרור...

      אולי למחשבה בלבד.

      בתוך המילים שלך

      שנמשכות מתוך הציור היפיפה

      נודדות מחשבותי.

      תחושה של דרך ללא מוצא.

      לחבק אותה...

      היא כמו מוכרת לי מפעם...

      מאד יפה השיתוף שלכם.

      .

      אישה יפה,

       

      התיאור שלך, לכשעצמו, הוא שיר...

      והוא יפיפה גם בדיוק שלו.

       

      נוגעות בי במיוחד המילים שלך "היא כמו מוכרת לי מפעם"

      הן אומרות לי שעוררתי בך... משהו, מישהי.

       

      תודה!

       

       

       

       

        23/10/10 19:22:

      צטט: Dave Love 2010-10-22 20:50:13

      השאלות העולות בשיר מעוררות מחשבה, תהייה, כמיהה. אהבתי את שלך וגם את שלו. את עצמך ועצמו. תודה.

       .

      הכמיהה שעלתה בך, כמיהה למה היא?

       

      תודה, דייב... גם  על החיוך שלי עם משחק המילים הזה שלך... :))

       

       

       

        23/10/10 19:20:
      מילותיך מהלכות עלי קסמים!
      שילוב מענין,תודה לחשיפה
      לשלושת היצירות.
      שבוע מבורך
        23/10/10 18:38:
      ציור מיסתורי ושיר מיסתורי בהתאם
      אפשר להבחין בשיר ובציור
      את הפחד והכאב
      בו נמצאת הדמות.
        23/10/10 18:11:
      פרויקט משובח של שלושה יוצרים מוכשרים,
      שילוב יצירתי הרמוני מרגש...

      מבט שירך כלוא בנפש דמותה
      "ילדה בטרם אשה.
      בשבר מראה"

      נוגע בניבכי נפש
      ..*
        23/10/10 16:58:
      כתוב במילים מסקרנות שאת הקשר אליהן וביניהן אולי הבנתי דרך התגובות...
      הציור מצולם לכאן בצורה לא טובה ומיתשטש בהגדלה.
      רמי


        23/10/10 15:41:
      הציור מפחיד
      השיר יותר רך
      וכואב
      גליה
        23/10/10 14:52:

      רבקה יקרה ,

      תודה על שיר יפיפה 

      המושך אותי אליו פנימה 

      להביט אל תוך הצללים 

      אל ובין הסורגים 

      מי זאת שם ?

      מי היא המכונסת בעצמה ?

      ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה.

       

      תבורכו על שיתוף הפעולה 

        23/10/10 14:36:
      חזק!
        23/10/10 14:23:

      רבקה יקרה,

      מסתבר שמחפצך העז - יצאה יצירה כל כך חזקה, יצירתך!


      לא ניתן לכתוב את התמונה המדהימה של rebekart טוב יותר משאת עשית בכה מעט מילים, שמצליחות לחדור מבעד המראֶה (בסגול) שמעבר לזגוגית המנופצת, שעונה ומביטה מבעד - חדרת מבעד לזגוגית החלון ולתוך העיניים הזגוגיות בוכיות שבריריות עצובות חוששות תוהות מחפשות דרכה, שואלות מבקשות פתרון; ואת הצלחת לחדור מבעד המראָה (בקמץ) השבורה של הזגוגית, שהרי היא גם רואה את בבואתה המשתקפת בה - את כל התדמיות המלאכותיות שהיא מלבישה ופושטת עליה בוקר וערב... את אי-האהבה שהיא שרויה בה ואף הפחד על חייה - כי הוריה/ידידיה/מוריה/חבר(י)ה וכל העולם מתייחס אליה בניכור/זרות/רוע... והיא לא יודעת כיצד לקבל ולהתמודד עם העולם ועם עצמה, הולכת להרים ידיים... והיא בסך-הכול רק נערה מתבגרת המבקשת לבנות את עצמה מתוך כל המרירות/התסכול/הזעם/היאוש/ השבר/הריקנות/האין הנשקף לה...

      רבקל'ה, את בנית שיר מעולה כמו שרק את היית יכולה,
      שיר פשוט מעולה, במילותייך הנבחרות הכה רגישות, אמפטיות, חודרות ומאירות תובנות מבעד לחלון/המראה = החוץ והפנים, ומבעד העינייםהזגוגיות שצופות חוץ=ופנים, ומעד מילותייך המדהימות שמאירות באור חריף את כל זה פנימה, לעומק מה שעובר עליה, ולא רק עליה, אלא על הרבה נערות אחרות בנות גילה, ולא רק על נערות - אלא גם על נשים צעירות, ולא רק על נשים צעירות אלא גם על נשים מבוגרות... וגם נערים מתבגרים/ וגברים צעירים ומבוגרים...

      שיר מ ד ה י ם ! ! !

      תודה לך על הפרויקט שהגית חיוך

      בהערכה רבה

       

      עוזי

       

       

       

        23/10/10 14:22:
      ציור מיוחד ונודע. השיר משתלב.
        23/10/10 14:08:
      מאוד כיף וקל להתחבר לשיר ולתמונה גם יחד.
      היצירה המשולבת הזו, מיוחדת מאוד.
        23/10/10 13:35:
      חזק!
        23/10/10 13:20:

      שיר תמונה שיר

      אילולא התמונה לא היה שיר (או ההיפך?)

        22/10/10 21:46:
      פשוט מרתק
      מוזה אחת ויחידה במינה
      לשני כותבים נפלאים
      לקרא את שניכם - ממש עונג
        22/10/10 21:43:

      צטט: Rivka 2010-10-22 17:40:54

      נפלאה את!

       

      קראתי את התגובה שלך כמה פעמים וחייכתי מתמוגגת...

       

      אני יכולה להשתמש במילותייך שלך ולאמר גם לך: מקסים לאן שלקחת את השיר

       

      ועוד אשוב ואתייחס לתגובתך/פרשנותך מאוחר יותר.

       

      ת ו ד ה, אהובתי.

       

       

       אהובה יקרה !

      שבה וקוראת את הטקסט...

      את יוצאת מתוך מבט על התמונה ונכנסת לעוביה למימד השלישי שלה אל תוככי נפשה השברירית של הדמות. את רואה אותה מבעד לשברים במראה, ואולי מבעד לשברים בחייה.

       

      לא ספרתי את מספר הפעמים שקראתי את הטקסט. קרוב לוודאי מזמן עברתי את העשור פעמים בכל פעם מגלה עןד נופך, כבתמונת קליידוסקופ.

       

      שווה לבקר שוב ושוב ושוב...

       

      לא מבטיחה, אבל יתכן שלא אמרתי את כל שניתן לחוש להרגיש לגעת לדעת, לגבי המילים, לגבי הדמות. יתכן ושוב אשוב

       

      לילה טוב

        22/10/10 21:27:
      יופי של דבר. הציור מדהים והמילים חופנות אותו פנימה.
        22/10/10 21:19:

      צטט: ליידי בלוז 2010-10-22 19:45:17

      יש לי חיבור כמעט מיסטי לשיר הזה שלך.

      מדהים בעיני שירך.

      שיתוף פעולה מבורך וכן ירבו..:)

      .

      בלוז

       

      התגובה שלך מסקרנת אותי, בלוז..

      כמעט במידת הסקרנות שאת עצמך מעוררת בי.


      ואין ספק, שיתוף הפעולה הזה הפרה אותי ועדיין.


      תודה!

        22/10/10 21:18:

      צטט: דוריתd 2010-10-22 18:53:38

      איך בכל כך מעט שיר

      הצלחת לייצר כ"כ הרבה הדהודים?

      האור והצל

      ההבל והחבל 

      המראה...

      ויותר מכל החרות לפרשנות הניקוד של "שעונה"

       

      חיבוק ממני אלייך וסיכום:

      בָּבוּאָה בְּבוּעָה

       

      .

      וואו... נזכרתי בימים שבהם היינו אומרות האחת לשניה: צאי לי מהאונה...  זוכרת?


      לפעמים אני חושבת שדווקא מיעוט המילים ושימוש בטעינות הסמנטית והרגשית שלהן הם המאפשרים את ריבוי ההדהודים... דעתך?

       

      וכן, כל מילה נבחרת במכוון ובהכרה במשמעויות בשונות שלה ובשונות הניקוד האפשרית.


      תודה, אהובה משכבר.


       

        22/10/10 21:14:

      צטט: אור2010 2010-10-22 18:29:40

      חזק

       

      תודה, אור.

        22/10/10 21:01:

      פני ילדה אישה. בוכיה.

      חסומה בתוך מסגרת

      חותכת סנטר ומצח.

      אין אויר.

      רק המבט הזה. החוצה.

      נותן קצת דרור...

      אולי למחשבה בלבד.

      בתוך המילים שלך

        שנמשכות מתוך הציור היפיפה

      נודדות מחשבותי.

      תחושה של דרך ללא מוצא.

      לחבק אותה...

      היא כמו מוכרת לי מפעם...

      מאד יפה השיתוף שלכם.

        22/10/10 20:50:
      השאלות העולות בשיר מעוררות מחשבה, תהייה, כמיהה. אהבתי את שלך וגם את שלו. את עצמך ועצמו. תודה.
        22/10/10 19:45:

      יש לי חיבור כמעט מיסטי לשיר הזה שלך.

      מדהים בעיני שירך.

      שיתוף פעולה מבורך וכן ירבו..:)

      .

      בלוז

       

        22/10/10 18:53:

      איך בכל כך מעט שיר

      הצלחת לייצר כ"כ הרבה הדהודים?

      האור והצל

      ההבל והחבל 

      המראה...

      ויותר מכל החרות לפרשנות הניקוד של "שעונה"

       

      חיבוק ממני אלייך וסיכום:

      בָּבוּאָה בְּבוּעָה

       

       

       

        22/10/10 18:29:
      חזק
        22/10/10 17:40:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-10-22 17:18:26

      צטט: מרינה ב.א. 2010-10-22 17:03:43

      ואת / Rivka

      צללי דמותך צלמית סורג
      ברוח אפך חבלי פיך
      מכחול מושך קווים
      חלון נשקף ואין?

      ואת...

      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?

      ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה.

       אתחיל מהסוף ילדה שטרם בגרה טרם גילתה את האישה שבה. וזה יכול להיות גיל כרונולוגי וזה יכול להיות גם גיל פסיכולוגי [ שלא תמיד תואם את הגיל הפיזיולוגי].

      "ילדה בשבר מראה" הא' במילה האחרונה יכולה להיות מנוקדת בסגול או בקמץ. בשבר הדמות או בשבר הכלי ממנו נשקף דמותה.

       

      הכותבת שואלת את אותה ילדה, "קול של מי בוקע ממך ?" האם זה קול האישה שבה ? הילדה שבה ? ההורה שלה ? או אולי של זה שגרם שבר בחייה ? מכל מקום לי זה נראה כקול של אדם שמשמש כגורם מאיים, שמהווה איום כלפיה. וזה יכול להיות גם המצב הנפשי האישי שלה. של הדמות של אותה ילדה שלא בגרה עדיין.

       

      בתוך האין בתוך הוואקום נגלית צללית דמותה. ציור המגלה מראה [בסגול] המגלה מראה [בקמץ] המגלה דמות מורכבת

       

      יופי של יצירה

      מקסים לאן שלקחת

      עוד אשוב לשורות

       

      שבת שלום

       

      **סליחה ריבקי נאלצתי לעשות זאת במשלוח כפל תגובות כי העורך הטקסטואלי אצלי, אחרי השידרוג, עובד רק כשאני מצטטת טקסט... [חלונות ויסטה]

      .

      נפלאה את!

       

      קראתי את התגובה שלך כמה פעמים וחייכתי מתמוגגת...

       

      אני יכולה להשתמש במילותייך שלך ולאמר גם לך: מקסים לאן שלקחת את השיר

       

      ועוד אשוב ואתייחס לתגובתך/פרשנותך מאוחר יותר.

       

      ת ו ד ה, אהובתי.

       

       

        22/10/10 17:18:

      צטט: מרינה ב.א. 2010-10-22 17:03:43

      ואת / Rivka

      צללי דמותך צלמית סורג
      ברוח אפך חבלי פיך
      מכחול מושך קווים
      חלון נשקף ואין?

      ואת...

      קולו של מי בוקע
      בך כשאת
      לקיר שעונה?

      ילדה
      בטרם
      אישה
      בשבר
      מראה.

       אתחיל מהסוף ילדה שטרם בגרה טרם גילתה את האישה שבה. וזה יכול להיות גיל כרונולוגי וזה יכול להיות גם גיל פסיכולוגי [ שלא תמיד תואם את הגיל הפיזיולוגי].

      "ילדה בשבר מראה" הא' במילה האחרונה יכולה להיות מנוקדת בסגול או בקמץ. בשבר הדמות או בשבר הכלי ממנו נשקף דמותה.

       

      הכותבת שואלת את אותה ילדה, "קול של מי בוקע ממך ?" האם זה קול האישה שבה ? הילדה שבה ? ההורה שלה ? או אולי של זה שגרם שבר בחייה ? מכל מקום לי זה נראה כקול של אדם שמשמש כגורם מאיים, שמהווה איום כלפיה. וזה יכול להיות גם המצב הנפשי האישי שלה. של הדמות של אותה ילדה שלא בגרה עדיין.

       

      בתוך האין בתוך הוואקום נגלית צללית דמותה. ציור המגלה מראה [בסגול] המגלה מראה [בקמץ] המגלה דמות מורכבת

       

      יופי של יצירה

      מקסים לאן שלקחת

      עוד אשוב לשורות

       

      שבת שלום

       

      **סליחה ריבקי נאלצתי לעשות זאת במשלוח כפל תגובות כי העורך הטקסטואלי אצלי, אחרי השידרוג, עובד רק כשאני מצטטת טקסט... [חלונות ויסטה]

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות