אם תצמידי את אוזנך, תעצמי את עינייך

תוכלי שוב לשמוע את החלום המצטייר

את המכה על כל מיתר, כל צליל מוסיף צבע אחר

והתמונה, רק לעיתים יוצאת ברורה.

הם מתחברים אחד אחד, כל אצבע והצבע שלה

הן מדלגות, הקטנטנות, בין הלבן והשחור

פעם שובבות, פעם מלטפות, פעם כועסות,

כאן מותר גם לצעוק ולקלל,

ולהגיד שאתה אוהב.

מי יקשיב ומי יבין?

הם שומעים, איזה יופי, זה הרמוני.

זה יפה, קצת ילדותי... מי יעז להגיד?

אני יודעת כל צליל וצליל, ומה הם הסיפורים

אני שומעת מנגינה, אך כל אצבע, היא לי צבע

את החלום, אני מחליטה האם יופיע בתמונה

למי מותר, למי אסור

ומי יזכה בכל הסיפור.