כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    אנדרטת אלכסנדר זייד

    0 תגובות   יום שבת, 23/10/10, 00:28

    ''

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    הנוסע בכביש 70, בקטע של ואדי מילק, מעט דרומית מבית העלמין של קריית טבעון, יראה קבר שייך ערבי ופסל של שומר המשקיף על שדות העמק מעל גב סוס.   הפסל, שאינו קשור לקבר השייך, הינו אנדרטה לזכר אלכסנדר זייד, ועליו יסופר בפוסט הזה.

     

    אלכסנדר זייד נולד בסיביר בשנת 1886, לאב משכיל יהודי ולאם שמוצאה ממשפחה סבוטניקית שהתגיירה.  בהיותו בן שלוש נפטרה אימו, ואביו התחתן בשנית.  כאשר היה אלכסנדר בן 13, עברה המשפחה לוילנה, בשל לחצה של אם המשפחה, שסברה ששם יהיה קל יותר לחיות כיהודים.  שנתיים לאחר מכן, נפטר אביו של אלכסנדר, ואלכנסדר בן ה- 15 מצא את עצמו דואג לפרנסת משפחתו. 

     

    בוילנה פגש אלכסנדר זייד את מיכאל הלפרין, איש העליה הראשונה שעורר בו רושם עצום, ובהשפעתו החליט לעלות לארץ.  בהיותו בן 17 עלה אלכסנדר על ספינה ומיד עם הגיעה לנמל יפו, נאסר על ידי התורכים משום שלא היה ברשותו אישור כניסה אל הארץ.  הנער הצעיר העניק לקצין העות'מני את השעון שירש מאביו וכן מעט רובלים במזומן שהיו ברשותו, וכך הצליח לקנות את חירותו להכנס לארץ. 

     

    בדומה לאנשי העליה השניה, נדד אלכסנדר זייד בארץ, ועבד כפועל במושבות השונות בארץ ישראל.   החום העז השורר בארץ הקשה מאוד על אלכסנדר שנולד בסיביר, אך הוא סירב להרים ידים.  במהלך נדודיו הגיע למושבה זכרון יעקב, שם קיבל עליו לראשונה את משימת השמירה.  במהלך אחת השמירות נרדם אלכסנדר, וכאשר התעורר גילה שנישקו נגנב.   הארוע הזה, כך הודה לימים, לימדו פרק בהלכות שמירה.  מאז כאשר חשד שמנסים לגנוב היה מתיישב שעון על סלע או גזע עץ, מתחזה לישן ומאפשר לגנב להתקרב בבטחון.  כאשר היה הגנב קרוב אליו היה מזנק לכיוונו.  פעם אחת הפליא את מכותיו בגנב שתפס באופן שכזה ושבר את רגלו.  חבריו של הגנב החליטו להתנקם באלכסנדר.  אלכסנדר עצמו שחשש מנקמה ביקש מבעל הכרם אקדח.  הלה הבטיח לו שיספק לו את האקדח, אך לא קיים את הבטחתו.  במהלך המשמרת שלו, החל ערבי לקטוף ענבים מול פניו של אלכסנדר.  למרות שבתחילה החליט אלכסנדר לא להתערב משום שלא קיבל את האקדח המובטח, לא הצליח לעמוד בכך והחל רודף אחרי הגנב.  הגנב הובילו למקום בו ארבו לו עוד שבעה מחבריו, והללו התנפלו על אלכסנדר והחלו להכותו.  בעל הכרם שמע את זעקות העזרה של אלכסנדר, אך הוא חשש מלהתערב וניגש אליו רק לאחר שהתוקפים הסתלקו מהמקום.  אלכסנדר הזועם קרא לעברו "תאכל אש אותך ואת כרמך", ועזב את המקום.  במהלך התקרית נפצע אלכסנדר בראשו, פציעה שהטרידה אותו עד יומו האחרון.

     

    אלכסנדר המשיך לנדוד בארץ, ובשל מחלת קדחת אושפז בבית החולים של המסיון האנגלי בירושלים.  לאחר החלמתו הוא נשאר בירושלים עוד כשנה וחצי, והחל לדבר עם חבריו על הקמת כח מגן יהודי.  וכך בשנת 1907, במהלך ועידת "פועלי ציון", נפגשו שבעה חברים בחדרו של יצחק בן צבי (לימים נשיאה השני של מדינת ישראל) ויסדו את ארגון בר גיורא, הארגון היהודי הראשון שעסק בבטחון.  שנתיים לאחר מכן, הוחלט לפרק את בר גיורא, ולהקים במקומו את "השומר".  במשך שנים היה אלכסנדר זייד פעיל ב"שומר".  הוא נדד עם חבריו בין הישובים היהודים החדשים ושמר עליהם.   הוא היה שותף להקמת תל עדשים על ידי אנשי השומר, שם גם נולדו לו ילדיו.  חלק מאנשי השומר תקפו את הקמת תל עדשים בסמוך לעפולה, וטענו שצריך להתיישב באזורי הגבול.  נאמן להשקפה זאת הצטרף זייד לגרעין שייסד את כפר גלעדי (באותה תקופה הוא נקרא כפר בר גיורא), שהוקם גם הוא על ידי אנשי השומר.  דווקא שם התגלו חילוקי דעות בינו לבין חבריו.   אלכסנדר זייד התנגד לבתי הילדים ולרעיון הלינה המשותפת בקיבוצים, וגרס שהמשפחה היא האמונה על חינוך ילדיה, ולא הקיבוץ.  הפערים בין חברי הקיבוץ לאלכסנדר זייד היו בלתי ניתנים לגישור, ואלכסנדר זייד נאלץ לעזוב. 

     

    בתחילה עזב לתל חי הסמוכה, לאחר מכן לחיפה, שעל שהותו בה הוא כתב ביומנו:  "מה לנו ולעיר?  כבתוך מלכודת הרגשנו את עצמינו, זרים ומנודים ברחובות מלאי רעש ותנועה".   למזלו, לא נאלץ לשהות בעיר זמן ממושך מדי.  בשנת 1926 הוצע לו לשמור על אדמות שֵייךְ אִבְּרֵיק וחַרְתִיָה, הוא קיבל את ההצעה ובנה את ביתו בלב האדמות עליהן שמר.  אלכסנדר לא ראה את עצמו כשומר אדמות במקום נידח.  בחזונו הוא ראה התיישבות יהודית רחבת היקף באדמות אלה, התישבות שלה הטיף בלהט.  כאשר החל להתגבש הגרעין שיקים את קיבוץ אלונים, סייע להם זייד.  בתחילה התגוררו חברי הגרעין  בחצר בית זייד.  רק כאשר מספר חברי הגרעין גדל, הם עברו למחנה זמני בקרבת הבית.  ביוני 1938, עלו לראשונה חלק מחברי הגרעין למיקומו הקבוע של הקיבוץ.  כשלושה שבועות לאחר מכן, ב- 20.7.38 נרצח אלכסנדר זייד.   על יומו האחרון סיפרה אלמנתו צפורה:

    "היה לילה.  עייף מעמל יומו אכל זייד את ארוחת הערב ושוחח עם בני ביתו על הסידורים במשק.  הספיק עוד לקרוא את העיתון עם המסגרות השחורות שבו, ואמר: 'על אלה לא צריך לבכות, יש לבכות על הנופלים בגולה ללא מטרה וללא תקוה'.  אותה שעה נשמע צלצול הפעמון ממחנה אלונים בגבעה הסמוכה.  אמר זייד: 'קוראים לאסיפה, צריך לגשת אליהם'.  לאחר שהקיבוץ נתחלק לרגל העלייה לקוסקוס – טבעון, עצוב לנשארים במקום ויש לעודדם'.  שוב צלצל הפעמון, כנראה עייפים כולם ואין ממהרים.  הוא יצא מביתו, הולך בשביל, עובר בחורשה אשר ידיו נטעוה, עולה במעלה הגבעה.  הלילה ליל ירח, ומאחורי הסלע שוכב האורב.  שלוש יריות פולחות את דמי הליל.  נשמעה צעקה, ואחריה עוד יריה והדיהן חוזרים ונשמעים בכל רחבי העמק."

     

    מיד עם השמע היריות החלו חברי אלונים ובני משפחת זייד לערוך סריקות על מנת לוודא מי נפגע.  בתחילה הם חששו שגיורא, בנו של אלכסנדר נפגע, שהיה נוהג ללכת ערב ערב למחנה הזמני של אלונים הוא שנפגע, אך כאשר הוא נמצא בריא ושלם החלו לחפש את אלכסנדר.  קצת לאחר חצות נמצאה גופתו, ובמרחק של מספר מטרים נמצאו שלושה תרמילים.   רצח זייד עורר גלי אבל ברחבי הישוב.  שמו של זייד היה ידוע כאחד השומרים המיתולוגים.  מאות רבות של מלוים הגיעו להלוויתו.  מעל הקבר הטרי ספדו לו דוד בן גוריון, יצחק בן צבי, ברל כצנלסון ואחרים. 

     

    שתי עדויות לפחות הצביעו על בדואי בשם קאסם טאבאש כרוצחו של זייד.  בנו של אלכסנדר, גיורא זייד סיפר שהוא פגש ילדה בדואית שהיתה מבקרת הרבה את בית זייד, עד לרצח.  הילדה סיפרה לו שהפסיקה לבקרם משום שחששה מתגובתם.  לבקשתו של גיורא היא ספרה לו שהרוצח הוא קסאם טאבאש.  גם שומר נוסף בשם שמואל מרגושילסיקי שמע מבדואי נוסף קסאם טאבאש הוא הרוצח.   יוצאי השומר בפלמ"ח פנו ליגאל אלון, שהיה מפקד פלוגה א' ובקשו ממנו לנקום את רצח זייד.  הוא פנה למפקד הפלמ"ח, יצחק שדה, והלה אישר את הפעולה לאחר התייעצות עם אליהו גולומב, שאול אביגור וישראל גלילי.   הפעולה תואמה מראש עם משפחת זייד.  למרות רצונם של בני המשפחה להשתתף בפעולת החיסול, אסר על כך הפלמ"ח משני טעמים.  ראשית הם חששו שבני משפחת זייד יהיו החשודים העיקריים בחיסול, ולכן הם העדיפו שהם לא ישתתפו בפועל.  הסיבה השניה היא שהם לא רצו שהפעולה תיתפס כנקמת דם מטעם משפחת זייד, אלא כפעולה שההחלטה עליה נפלה בפיקוד הפלמ"ח. 

     

    ביום בו היתה אמורה להתבצע הפעולה ניתנה התראה לבני משפחת זייד, והם התבקשו לבקר חברים ערבים על מנת לבסס לעצמם אליבי מוצק.  כאשר הגיעה חוליית החיסול לאוהל של טאבאש, הם גילו שנערך שם ארוע רב משתתפים, והם העדיפו לסגת מהמקום.   לאחר מספר ימים, בלילה בין ה- 23 ל- 24 במרץ 1942, יצא שוב כח בדרכו לאוהל של טאבאש.  לאחר שהאוהל זוהה , התפרסו שלושה מחברי הכח בהגנה היקפית ושני חברים (יצחק חנקין וחיים גרוס חדרו לאוהל).  הם הודיעו לטאבאש ההמום שבית דין של הפלמ"ח מצא אותו אשם ברצח אלכסנדר זייד ושהוא נידון למוות.  מיד לאחר מכן ירו בו וכל הכח נסוג ללא אבדות.  היה זה כמעט ארבע שנים לאחר רצח זייד.

     

    בשנת 1940 (כשנתיים לפני פעולת העונשין) הוקמה האנדרטה לזכר אלכסנדר זייד, שפוסלה מבטון על ידי הפסל דוד פולוס.  עם השנים התבלה הפסל והתפורר, וידו הימנית אף נשרה ממנו.  עקב מצבו הגרוע של הפסל הוצב בשנת 1979 במקום העתק העשוי ברזל.  באוקטובר 2007 נעקר הפסל ממקומו.  הדעה הרווחת גורסת שהוא נעקר על ידי גנבי ברזל שמסיבה בלתי ברורה, עקב הפרעה או עקב משקלו של הפסל, השאירוהו במקום.  אני אינני מקבל גרסה זאת, משום שעל גבי הפסל ההפוך היתה כתובת ישרה "אני קהלת".  אני מתקשה להאמין שמישהו כתב את הכתובת הפוך כאשר הפסל עמד על כנו.  להערכתי מדובר בוונדליזם.

     

    הרס הפסל עורר זעזוע וזעם, זמן קצר לאחר מכן תוקן הפסל והוחזר למקומו, אולם לא היתה זאת הפעם האחרונה שהתנכלו לפסל.  לפני כשלושה חודשים נעלם זנב הסוס, הפעם ככל הנראה באמת על ידי גנבי ברזל.  כחודשיים לאחר מכן תוקן הפסל.  יש לקוות שסוף סוף הותקנה מצלמת בטחון ושינקטו צעדים להגנה על הפסל.

     

    התמונה הראשונה היא תמונה של פסל המתכת, אלכסנדר זייד רכוב על סוסו וצופה אל העמק.  על כן הפסל (שבתמונה ניתן לראות רק את ראשו) נכתב "אלכסנדר זייד שומר בישראל".

     

    התמונה היא תמונת פסל הבטון המקורי.  ניתן לראות את מצבו העגום של הפסל כמו גם את היעדרה של יד ימין.  התמונה נלקחה מאתר תפוז (http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=683&MessageId=107260041)

     

    התמונה השלישית היא תמונתו של אלכסנדר זייד מתוך וויקיפדיה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה