אם מסתכלים גבוה, אפשר לראות חירות,

אך חיינו הם למטה, טובעים בבהירות.

קושי מתגלגל. נאנח במדרגות.

עולה, עולה, נופל. הופך לערוגות.

נסחר בשווקים. מצטמצם במרחב.

נזכר באדם שאי-פעם אהב.

אם מסתכלים גבוה, הצוואר מתקשה.

החומות גבוהות והעובד לא מורשה.

החירות הינה חלום, החלום הוא של אדם,

האדם הוא של הטבע ולעומתו עומד נידם.

אבן כספר, מערה כארמון,

הטבע לא גדֵל מבחינת הממון.

אם מסתכלים גבוה, ממהרים להתבלבל –

זו לא שקיעה של שמש, זה הירח שנופל.

עוד יום אפרורי לעיוור הצבעים,

האגדות מעלילות והסיפורים מטעים.

עוד יום מאבק של משהו קדוש:

כדור, מקל, קושי, נדוש.

אם מסתכלים גבוה, מאבדים שיווי-משקל

והנה כבר שכחנו שזה הירח שנפל.

האדם עלה נידף, דף לו על החלון,

חולי ומִצְרף, צרוּר על התליון.

עליו בכל רגע להיות ערוך ומוכן

שמלאך המוות יפתח לו שולחן.

אם מסתכלים גבוה, מבינים את המרחק,

מבינים את ההבדל – פיונים בתוך משחק.

טפס, טפס למעלה, עבור את הגדר,

חפש לנו גיבור שאת אויבינו ימגר;

שְיקל על חיינו כאן למטה במעט,

כי לעתים גם המוות עדיף לנו כמעט.