הבלוג של גרייס
לילה
פוסטים אחרונים
- עוד נר 27/12/19
- Qw 27/12/19
- שנה חדשה 22/9/12
- פרידה 10/4/12
- לילה בעיר הגדולה 24/3/12
- אוסקר ישראלי 27/2/12
ארכיון
טנגו
חברה מהקפה שלחה לי קליפים של מוסיקת טנגו ספרדי עצמתי עיניים וזכרון ילדות הציף אותי פעם בטיילת היו בתי קפה על שפת ימה של תל אביב עוד מימי הבריטים בשבת בשעות בין ערביים היתה מוסיקה לריקודים טנגו בעיקר וההורים שלי אהבו לרקוד אותי הקטנה בת השלוש השאירו לאכול גלידה כל כך גדולה שתמיד נחנקתי התבוננתי בהורי רוקדים ורק חשבתי מתי הריקוד הזה יפסק לא אהבתי גלידה הורי רקדו כל הדרך לרבנות בקצב הבוסה נובה אז יש לי בעיה עם טנגו כי אז אני חושבת גלידה וזוג שרוקד את הריקוד האחרון לגיהנום כשקצת גדלתי הלכתי ישר לרוק אפשר להשתגע שם לבד ולדעת שהמלנכוליה שלך התחילה שם בשפת הים,, |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אבל אוהבת טנגו גורלי
ובטח שגלידה המממ בלי קצפת
לא אוהבת מתוק מדי
בהשאלה
כתבת יפה את הזכרונות גרייסי
כל שבת אחרי הצהרים, סמוך לשעה 17:00 היתה אמא מלבישה אותי ואת אחי בגדים חגיגיים והיינו הולכים, ,
לטיילת.
אבא שלי היה מנגן שם עם ה"קפלה" (להקה) שלו.
פעם בקפה "פנורמה"
פעם בקפה "פילץ"
פעם בקפה "קמניצר"
אני מניחה שהיו עוד בתי קפה - לא את כולם אני זוכרת.
עכשי אני מרכזת תמונות שמצאתי.
באי בית הקפה היו שותים קפה לצד עוגת "א-קלייר" או "אפפל שטרודל" או "דובוש".
איש אחד כסוף שיער, היה פורש על השולחן נייר לבן בגודל שמינית A4 ומניח עליהם, מתוך
צנצנת (של עוגיות) שקדים שהיו שרויים במי מלח על קליפתם. אנחנו היינו "יורים" אותם מתוך
הקליפה - וזה היה כל כך טעים.והם היו רוקדים ואלס, טנגו, פוקסטרוט, פאסאדובלה.
אכן, עיר לבנה עם גלים ואדווה.
לפעמים היינו בורחים לאמא והולכים לגינת לונדון (כן, היתה כזו בתל-אביב).
היו שם טרסות, ושבילי כורכר ................
והים.למה זכרונות כל כך מרגשים אותנו, בין שהם טובים ובין שלא.
תודה לך על הדגדוג בלב.............
מירה
בשנים שכולם מתגרשים, זה יופי אם אפשר לרקוד כל הדרך לרבנות... אבל זו שאלה גדולה אם מוצאים את המקום שמאפשר לרקוד יחד ולבד, גם אחר כך.
טנגו אני כן אוהבת, והינה סיפרת בשיר סיפור מקסים,
והמסקנה, לטנגו צריך תמיד שניים ולבוסנובה ולרוק אפר גם אחד.
מקסים
מותח מהמילה הראשונה ועד האחרונה
בנשימה אחת
ויש היום גלידות מאוד טעימות מרעננות (איטלקיות)
ומתכון של גלידה מתלקקת משביל החלב כמנה ראשונה,
ריקוד סוער - שקט - סוער - שקט לצלילי מוזיקה שאינה דופקת את המוח ואינה מחרישה את האוזניים כמנה שנייה,
וכוס קורווסייה מעולה על מרפסת ידידותית לכוכבים בתור קינוח, מתכון בטוח להחרבת מלנכוליה שנבטה על שפת הים
בנסיבות של בדידות מתסכלת בילדות. כמובן שחסר עוד משהו במתכון הזה, משהו שמלווה את המנות כולן... :)
אשוב כשאצליח לתפוס אותו... את הפוחז הירקרק הזה...
כאשר יש יותר אז זה באסה נובה
ומלנכוליה שלך התחילה קודם.
נהניתי מכל לק של הגלידה.
מקסים
טנגו...בואי נשוב אל ה...טנגו
תודה למילים ושבוע נעים
אפשר לרקוד מלנכוליה, בוואלס...
(~:
יש משהו שנראה לי מאוד ציני בכתיבה כאן וזה כנראה מה שמחזיק את השיר הזה ונותן לו את העוצמה שלו.
נ.ב. אני אוהבת גלידה
רוק באמת לא הולך עם גלידה.
ועוד פחות עם יוגורט קפוא.
כתוב משובח.
רותי.
ריגשת אותי כל כך עכשיו ואת יודעת למה...
אני גם אגלה לך שמעבר לכך שאני מאד אוהבת טנגו- לא רק כמוסיקה- למדתי לרקוד טנגו בבית ספר לטנגו בת"א וזו חוויה בפני עצמה...
חיבוק גדול ממני ו..תודה
יוליה
יפה איך הופך המוכר וההיסטוריה הלאומית
לזכרום אינטימי הצרוב בתודעה.
הטנגו הוא לא טנגו
הגלידה היא לא גלידה
והריקוד הוא לא ריקוד.
כל אלה הם פרידה וגירושין וחנק ומלנכוליה קיומית.
מירה
מדהימה אחת גרייס
את כותבת והחץ מכוון ישר ללב.
אני תוצאה ותוצר של אהבה דביקה :))
לדעת שהמלנכוליה שלך
התחילה שם
בשפת הים,,
גרייסי, החזרת אותי כל כך הרבה שנים אחורה, לקפה קמניצר והמוסיקה מול השמש הטובעת בין הגלים. גם אנחנוישבנו שם, ממש בדרך אל הגהנום, עם שתי הבנות הבוגרות (לפני שנולדה הקטנה, כי הקפה הזה כבר לא היה או משום שכבר היה לנו די גהנום ביית, כבר לא זוכרת. אבל אנחנו לא רקדנו שם רק אכלנו גלידה ושמענו את המוסיקה (גם קלאסית) והמלנכוליה? יקירתי, בדרך כלל היא מובנית בנו ולא נרכשת אבל בעצם מי יתווכח עם הזכרונות שלך? חיברת אותי אבל מלהפך.
תודה יקירתי ו*
לאה
נשמע מבאס. בסיבוב הבא אולי
תרקדי טנגו עם הגלידה.
אני השתגעתי מהרוק, שונאת
את המקצב המונוטומי של התופים
שהתחילו אז ונמשכים עד היום הזה
להכעיס בכל פלוץ של מוסיקה ישראלית.
אולי מלנכוליה היא בדם
אני דווקא אוהבת אותה.