חזרתי אליכם......

שנה וחצי לא הייתי אתכם.......פסק זמן.......

חוזרת אליכם בחיוך....ועם רצון עז לכתוב אליכם ולקרוא משלכם......

לשתף אתכם  בכך שגייסתי בת נפלאה לצבא ההגנה לישראל.......

למען מדינה שהיא אמורה לשמור עליה......להגן....לכבד.......

מדינה שאמורה להחזיר לה בתמורה....

לשמור לי על הילדה.....

להגן לי עליה......

לכבד אותה.......

אתמול נכחתי פעם ראשונה בקבלת שבת בקיסריה מול בית ראש הממשלה שלנו....

ישבתי בין אנשים מופלאים, מלאי אור בעיניים, שכל רצונם הוא נתינה למען השבת גלעד שליט הביתה......

זו לא פעם ראשונה שאני נוכחת בניסיון להחזיר את החיל שלנו הביתה....

ומאז ששמעתי את גילה אלמגור זועקת "ואם זה היה הילד שלך?"

אני נצמדת למשפט הזה שהוביל אותי אתמול בערב לקיסריה.

אתמול בלילה......

היד התחילה לרשום אחרי הפסקה של שנה וחצי......

ואם זה היה הילד  שלך?

שולחת יד מושטת לעברך ,

לאחוז בשברים שאספת במשך שנים.

מנסה לחדור,

להבין,

לחבק את זרועותיי סביבך,

ולהכיל את כאבך,

אותך,

את אחיך,

את הקרוב,

את המכאוב.

לקבל את הילד בך,

השוכן בגופך הלוחם,

הרועד בזמן פרדת עד.

לקבל את הילד שלך,

הטמון באב מנחם,

השוקק לעוד מבט נוסף אחד.

ואני היא האם השולחת,

ואני,

כמוך,

מנתקת גופי מגוף בריאתי,

לדעת ,

כי בסופו של עידן,

אשאב כוחותיך וכוחותיי,

לחבוק שוב אל היקר,

ולהחזירו

אליך ואלי.

(כל הזכויות שמורות לתמר טייג)