כששכבנו

בחדר האדום שלך

רגשנו בנשימות קצובות,

לא יכולתי להסיר מבט

מכחול עינייך הבורקות,

פשטנו שני פחדים

השלנו חששות

לתוך מחול במאוזן

ללא מילים,רק כוונות

בו זמן אינו קיים

רק אופקים מכאן עד כאן

תשוקה אחת נמזגת

על שני גופינו כמטען.

לפתתי ידייך כנשר,כבריח

נוטפת את נשפת אל תוך אוזניי

מילות פתיח.

רגלייך צריחי שיש בניחוח תאווה

מעולם כך לא חדרתי

אל מבצרי האהבה.

אז נשרו בין חום ללהט

קליפה אחר קליפה

ונחשף כל שנחבא,

עד עונג חד

נגמר,

נברא.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)