כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עוולות ומעברים

    ריכוז סיפורי עוולות ומעברים בפינה מדודה כהגנה מפני מצומצמים מדוכאים

    ארכיון

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/10/10 23:07:
    גאוני. אני חושבת שאפשר ללמד את מה שהוא כתב בעל פה כמו שיר מכתה א ובכל שנה להתייחס לשורה אחרת. אהבתי נורא את "אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלונים את הכוח והחכמה לבטא אותם". תודה לך על ההברקה הזו
      24/10/10 19:05:
    *
      24/10/10 15:23:
    נפלא!
      24/10/10 13:48:

    מרגש עד דמע...

     

    הזכיר לי שיר שתלוי כבר שנים הרבה על המקרר שלי, עליו כתבתי  עליו בפוסט הראשון שלי כאן:

     

    http://cafe.themarker.com/post/811399/

    השיר עצמו:

    אילו הייתי חי את חיי מחדש,

    הייתי עושה הרבה יותר שגיאות,

    הייתי מנסה לא להיות כל כך מושלם.

    הייתי נח קצת יותר, הייתי שוכב על הגב קצת יותר,

    הייתי משתטה לעיתים יותר מזומנות.

    אני מכיר רק מעט דברים שהייתי לוקח ברצינות,

    הייתי קצת יותר משוגע ובהחלט שהייתי משתדל להיות

    קצת פחות הגיוני.

    הייתי לוקח סיכונים רבים יותר וטיולים רבים יותר,

    הייתי מטפס על יותר הרים והייתי שוחה ביותר נחלים

    והייתי מתבונן ביותר שקיעות.

    הייתי שורף יותר דלק והייתי אוכל הרבה יותר גלידה ופחות קטניות.

    היו לי יותר בעיות ממשיות ופחות בעיות דמיוניות.

    90% מהדברים להם אנו דואגים אינם קורים בדרך כלל.

      

    אתה רואה?

    הייתי אחד מהאנשים האלה שחי באופן שפוי ורגיש,

    שעה אחר שעה, יום אחר יום.

    אין זאת אומרת שלא היו לי רגעים מיוחדים,

    אבל אילו יכולתי לעשות הכל מחדש

    היו לי הרבה יותר רגעים כאלה.

    למעשה הייתי מנסה שיהיו לי רגעים נהדרים, אחד אחרי השני.

    זאת, במקום לחיות את חיי כל כך הרבה שנים מראש.

    הייתי אחד מהאנשים שמעולם לא הלכו לשום מקום ללא מדחום,

    ללא בקבוק חם, ללא מעיל וללא מצנח.

     

     

    אילו יכולתי לעשות הכל מחדש, הייתי מטייל ביתר קלילות,

    הייתי מתחיל ללכת יחף יותר מוקדם באביב

    והייתי נשאר כך כמעט עד סוף הסתיו.

    כן, גם הייתי משחק בהרבה יותר כדורגל.

    לא הייתי מתעקש שיהיו לי כל כך הרבה ציונים טובים

    ומתכנן לעצמי כזאת קריירה.

    הייתי עושה מה שיוצא.

    הייתי מריח הרבה יותר פרחים,

    הייתי מחבק הרבה יותר ילדים

    והייתי אומר להרבה יותר אנשים שאני אוהב אותם.

    כל זאת-

    אילו יכולתי לחיות את כל חיי מחדש.

    הרי אתה מבין... אינני יכול.

      24/10/10 11:47:

    צטט: שטוטית 2010-10-24 11:22:46

    הפנמתי  שאגיש מועמדות? חחח
    תודה שהבאת ניומן

    שבוע טוב משטוטית
    :)

     

      24/10/10 11:22:
    הפנמתי
    תודה שהבאת ניומן

    שבוע טוב משטוטית
    :)
      24/10/10 11:06:

    צטט: נהר גועש 2010-10-24 10:19:34

    זה בדיוק נכון!!!
    כל כך חבל שמפנימים את הדברים האלה
    רק שניה לפני המוות....יש ויש

     

      24/10/10 10:19:
    זה בדיוק נכון!!!
    כל כך חבל שמפנימים את הדברים האלה
    רק שניה לפני המוות....

    אהובים חשובים

    8 תגובות   יום שבת, 23/10/10, 14:26

    אהוביך עד כמה הם חשובים לך?

    מכתב פרידה של הסופר גבריאל גרסיה מארקס (בעודו גוסס מסרטן הלימפה):
     
    "אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול .  
    יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.
    הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שווים, אלא לפי ערכם.
    הייתי ישן מעט , חולם יותר .אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים , אנו מפסידים שישים שניות של אור . הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.
    אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.
    הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע  שמפסיקים להתאהב!
    לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף.
    לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזיקנה אלא עם השכחה.
    כל-כך הרבה דברים למדתי מכם, האנשים? למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר.
    למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו, הוא מחזיק אותו לתמיד.
    למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם.
    כל-כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד מכם , אבל באמת - הם לא יעזרו לי , משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים .
    אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן , הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך.
    אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך " מבלי להניח , בטיפשות , שזה כבר ידוע לך .
    תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב , אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו , הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך , ושלעולם לא אשכחך .
    המחר לא מובטח לאף אחד , צעיר או זקן . היום יכולה  להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך . בגלל זה אל תחכה יותר , עשה היום , כי אם המחר לעולם לא יגיע , בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך , לחיבוק , לנשיקה והיית עסוק  מכדי להגשים להם בקשה אחרונה . 
    שמור את אהוביך קרוב , תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם , תאהב ותתייחס טוב אליהם , תקדיש זמן להגיד להם  "אני מצטער " , " תסלח לי " , "בבקשה " , "תודה " , וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר .
    אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות . בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם . תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך
     

      

     



    דרג את התוכן:

      פרופיל

      ניומן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות