רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
שאלה ותשובה -הסיפור הרומנטי למוצ"ש
מוריה חיכתה כמה דקות. עדיין לא חשה דבר. זה עתה בותקו בתוליה, שנשמרו לבעלה . זה לא כאב כל כך , כמו שסיפרו. זה גם לא היה מי יודע הנאה, כמו שאמרו. לא היה בזה שום דבר חגיגי, או דרמטי. היא לא הרגישה יותר אישה. היא המתינה לתחושת בושה טרגית, אך גם זו התמהמהה להגיע. היא הזיזה בזהירות את ידו של נמרוד הכרוכה סביבה, וחמקה מהמיטה. בחדר האמבטיה ניבטו אליה מן המראה פנים טיפוסיות של נערה דתייה בת 20: צמה ארוכה, פנים נקיות מאיפור, גבות טבעיות מעל עיני תכלת צלולות. כל תו אומר טוהר וצניעות. רק שהגבר שביתק את בתוליה אינו בעלה.
היא שיקרה שוב ושוב במהלך החודש האחרון, כדי לפגוש את נמרוד. פעם היא "הלכה עם חברה לביקור חולים", פעם אחרת זו הייתה מסיבת יום הולדת ללא הגבלת זמן, נסיעה לכותל, ביקור חברות באולפנא שעד לא מזמן למדה בו....וכל אותו הזמן נפגשה עם נמרוד. נשיקות לוהטות, ברכיים רועדות, גוף שנמס למגעו, חזייה שהותרה, וכעת – מה שנשאר, המעשה עצמו. הדבר קם והיה –היא עברה את כל הקווים האדומים האפשריים. ומה עושים כעת?
"אהובה שלי, איפה את?", שמעה את נמרוד קורא לה מהחדר. קריאתה של האהבה. אהבה שאינה מותנית בחוקים או תנאים. ומן העבר השני – יכלה לדמיין את מבטה המזועזע של אמה, דמות מכובדת בעיר, אשתו של הרב לייבוביץ , "האריה", כפי שכולם מכנים אותו כי אישיותו העוצמתית סוחפת אחריו עדר בלתי פוסק של תלמידים המעריצים את האדמה שהוא דורך עליה. והיא – מי היא כעת? הבת המופקרת, זה מה שהיא! היא יכלה כבר לשמוע את הלחישות, המלמולים, מבטי הרחמים לעבר אחיותיה, שלעולם לא ימצאו עכשיו שידוך בגללה, זו שהרסה את ביתם...
לא, אין לה לאן לחזור. אך האם יש לה לאן ללכת? מה לה ולעולם החילוני, מלבד אותו רגע מטורף שבו התאהבה בנמרוד? היא חייכה נוגות. אין לה מושג איך זה קרה. בשנייה שראו זה את זו, כמו סופת טורנדו אחזה בהם. היא שכחה באותו רגע את אריה, אחיה של אליה, שהיה מסמיק כל פעם שהיה רואה אותה בבית הכנסת. שכחה את חלומה להינשא לבחור ישיבה עילוי, שיביא כבוד למשפחתה. שכחה אפילו שהיא דתייה השומרת מרחק נגיעה. הכול נמחק במוחה כשהייתה עם נמרוד, שעזב את דירתה של בת זוגו מזה שנתיים, רק כדי לגנוב עוד פגישה, חצי פגישה חשאית אתה, עם מוריה.
וכעת נשרפו הגשרים. היא חזרה למיטה ולזרועותיו המגוננות של נמרוד, אל חום גופו. היא נצמדה אליו בחוזקה, מוחקת מראשה כל מחשבה אחרת . "מתוקה שלי, מת עלייך!", לחש נמרוד באוזנה, וזרם של עונג עבר בגופה, ממיס אותה.
בשבוע שלאחר מכן ניסתה לא לחשוב. היא התנועעה כבובה ממוכנת. בבוקר יצאה לשירות הלאומי בבית האבות "עץ אלון". היא צללה בים המטלות היומיות שם, מתעלמת מכל השאלות הנוקבות שהתרוצצו במוחה. את תפילותיה אמרה כלאחר יד, ללא מחשבה יתרה, ובערב, בבית, השתדלה להיות בלתי נראית. שתי אופציות עלו בראשה - לחזור בשאלה ולעבור לגור עם אהבת חייה, נמרוד...או לשכוח את כל מה שקרה, ללכת בחשאי לכירורג שיתפור לה חזרה את קרום הבתולין, ולהעמיד פנים שכלום לא קרה. היא הפכה והפכה באפשרויות עד שראשה כאב עליה, אך להחלטה לא הצליחה להגיע.
נמרוד התקשר אליה יום יום, אך היא התחמקה ממנו בתירוצים שונים . "עוזרת לאחותה הקטנה בשיעורי הבית", "צריכה לבשל לסבתא שלה החולה", "חייבת לעשות בייבי סיטינג במשפחה"....נמרוד לא ויתר בקלות. "מוריה, אנחנו חייבים לדבר. אני בטוח שנמצא פתרון. חייב לראות אותך!", הפציר בה בקולו העמוק, הממיס, הקול שעטף אותה כמו שמיכה אוהבת. "כן, כן, ברור", ענתה בקול רפה. "ברגע שאמצא זמן, ניפגש....".
גם אם הרגישו שפניה אינן כתמול שלשום, איש לא אמר לה דבר בבית. היא התרוצצה ועבדה ללא ליאות, העיקר לא לחשוב. כעת הייתה בעיצומה של לישת בצק. היא רידדה שוב ושוב את בצק העלים עבור ה"שטרודל" המפורסם של המשפחה, וביקשה שלא יפריעו לה במטבח, כשנפתחה הדלת, ואמה עמדה בפתח. "אבא מבקש שתבואי רגע לסלון", היא אמרה. "עכשיו?", מחתה מוריה. "הידיים שלי מלאות בצק!". "אז תשטפי אותן, והעולם לא יתמוטט!" , באה התשובה. בלית ברירה, הסירה את הסינר, יישרה את קצות השיער שנמלטו מצמתה, ונכנסה לסלון. שם, יושבים זה מול זה ומשוחחים כרעים ותיקים, היו אבא שלה ו...נמרוד.
אילמת מתדהמה צנחה על הכורסה, מתבוננת ללא אומר בסיטואציה הבלתי אפשרית מבחינתה. "הו, הנה מוריה...", אמר אביה בחביבות, מחליק על זקנו הלבן. "הבחור הצעיר ואמיץ הלב הזה, בא לכאן לבקש את ידך ממני, אז אמרתי לו –נקרא לנערה ונשאל את פיה...".
דממה.מוריה לא הצליחה להוציא הגה מפיה. מבט חטוף על נמרוד והנה –כיפה על ראשו! מה קורה כאן? ימות המשיח? הלא שקר אין לו רגליים, וסופו שיתגלה! "נו, מוריה'לה!", חזר ושאל אביה. "מה את אומרת? את מוכנה להתחתן עם הבן של החבר הכי טוב שלי מהישיבה שבה למדתי?". "אבל, אבל...", ניסתה מוריה לומר...
"כן, אני יודע מה שאת רוצה להגיד, ואיך לא אדע מה עבר על הבן של החבר הטוב שלי בשנה האחרונה? אבא שלו סיפר לי שהוא עזב את הישיבה וחזר בשאלה. מספרים שהיה לו רומן רציני עם איזו נערה צעירה, אבל סוף טוב הכול טוב –הוא חזר לכור מחצבתו, ודבר ראשון שחשב עליו הוא להקים בית בישראל עם הבת של החבר הכי טוב של אבא שלו! נו, מה את אומרת על זה?"
"אני אומרת שאני מוכנה לנסות להכיר אותו", שמעה מוריה את עצמה אומרת, וקצה של חיוך בקולה. "ואני לא מוכנה להבטיח כלום לגבי חתונה. רק אם אחליט שהוא מוצא חן בעיניי...."
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין מה להתנצל. נראה לך שאני נכנסת כל יום לחברים? יש חיים גם מחוץ לקפה, והם לא פחות עשירים...
אורחת יקרה! תודה שקפצת לביקור. אולי תשלחי לי בפנימי את הסיפור של החברה שלך, שישמש בסיס לסיפור אחר שלי?
ספור יפה עם סוף יפה.
אהבתי
אילנה
אתגעגע אליך ולניתוחים המעולים שלך!!!! אל תשאירי אותנו זמן רב מדי לבד...
לחברה הכי טובה וקרובה שלי קוראים מוריה וגם היא דתייה, אפילו הסיפור קצת דומה רק שאצלה אין לו סוף טוב...
שבית את לבי בתגובתך המתוקה!
תודה, אורחת יקרה, על ביקורך המענג אצלי. שובי בכל עת!
שחרזאדה!!! איזה כבוד!! הסמקתי מעונג!
ואת לא יודעת כמה חשבתי עליך. את בשבילי מיזוג מושלם של דת וחילוניות! עם כבוד לכל אחד מהמגזרים!
ברוכה הבאה לבלוג שלי, אורחת יקרה! שובי בכל עת!
בחיי שלא חשבתי על העניין הזה של הגורל -תודה שהזכרת!!! גם אני מאמינה בזה!
מפיך זו מחמאה ענקית, כי אני יודעת כמה אתה מחמיר בניתוחים ספרותיים ....
חחח הנריק....כרגיל קורע ומקורי!
כיף זהה לשלי כשראיתי את הציור המהמם שלך היום ששלחת מתל השומר. החלמה מהירה, יקירה, ושובי, שובי אלינו!
איך את מצליחה להפתיע כל פעם עם נושא חדש...
מרתקת כרגיל וכמה אני שמחה כאשר יש הפי אנד.
תודה לסיפור יפה.
***
אהבתי את כתיבתך. את הנושא...את ההפי אנד. הכל נפלא.
*********
שוב יצא לך סיפור מעניין , מרתק וסוחף.
***
וואלה ...איזה יופי של סיפור
ואיזו התפתחות מקסימה
כמו תמיד יודעת את להפתיע
אגב, גם אני אהבתי את הסדרה " סרוגים " ולא פספסתי אפילו לא פרק אחד
אין עלייך !!!! אלומה !!!!
את נכנסת ויוצאת מתוך דמויות כה מגוונות...
סיפור מרתק....
היה שווה העיכוב,
כי גם אני התפניתי לקרוא רק עכשיו.
את אוצר בלתי נדלה של סיפורים
(שחרזאדה מגלגול קודם... אולי?
)
תודה לך על השיתוף באוצרות!
זוהרית
כהרגלך בקודש.
***
רומנטי עד היום הזה,,,
אהבתי,
שבוע טוב ואוהב
גרטה*
ובעוד 9 חודשים בדיוק יוולדו התאומים משה ומרים...(-:
אחחחח, לו כל הסיפורים היו מסתדרים ככה גם במציאות הישראלית המורכבת!
מקסים. כל כך רומנטי וכל כך כייפי לקרא. חן חן
הסיפור מזכיר לי מקרה שהיה לפני כשלושים או יותר שנים, כאשר ידידה טובה שלי עמדה להינשא לבחיר ליבה
בחורה מאוד מאוד עדינה, שברירית, בתולית, ממש חרסינה
.
היא התרגשה מההכנות לחתונה
בכתה משמחה בכל פעם שמדדה את שמלת הכלה
בגלל שהייתה כל כך עדינה ושברירית, ממש ילדה
.
הצבע הלבן כל נך התאים לה
לעדינות שלה, לתמימות, לעיניים הכחולות הזכות
בחתונה מיד אחרי הטכס פצחה התזמורת במוזיקה רועשת
והיא הייתה כל כך שברירית ועדינה
שמרוב התרגשות ושמחה
התחילו לה צירי לידה
איזה כיף!לקרוא את הסיפור שלך במיוחד מתוך החדר כאן במלון שבתל השומר ,,,ולהתענג כרגיל!
ביחוד באהבה הבתולית שלהם.....
יש משהו קסום באיסורים.....ומשהו קסום יותר כשמעיזים והולכים ע"פי תשוקות הלב.
סיפור מלא תשוקה ,איסורים וסוף הפותח את הלב לאנחת רווחה......כמה אוהבת את בתחושה שהכל מסתדר בסופו של דבר:)
ענקית.
אגב,לא קשור או כן קשור ממליץ על ההצגה כתם לידה.
"אני אומרת שאני מוכנה לנסות להכיר אותו",
שמעה מוריה את עצמה אומרת, וקצה של חיוך בקולה.
"ואני לא מוכנה להבטיח כלום לגבי חתונה.
רק אם אחליט שהוא מוצא חן בעיניי...."
אלומה,
היא משהו - מוריה
ואת לא מפסיקה להפתיע
ענקית!
שבוע נפלא
דבי
והכי הכי את הסוף
תמיד יש הפתעות..
שבוע טוב
מירית
לסיפור פשוט וחביב... עם פתרון מובנה.
כתוב בחן ובקלילות הרגילה שלך..
ואני אומרת שאת מדהימה....{:
alakefak...
neshika mi rio
איך אומרים הערבים "הכל מכתוב"
כאשר השידוך מלמעלה
לא יעזרו כל העיכובים
אהבתי כמובן-איך לא
איזה פתרון מצאת!
יפה הסוף הזה . . .
הרבה יותר משתי האופציות שעמדו על הפרק . . .
רומן רומנטי בנופך דתי
סחתיין על זרימת הסיפורים כל שבוע. את צריכה להוציא כבר ספר!
שלך,
ע
שבוע נהדר
פוזית*
על אף שהירחתי מה הולך לקרות, זה לא הפריע לי כלל. ותיארת יפה גם את הדילמות העומדות בפני נערה דתיה שטעמה את טעמו המתוק והאסור של המין. תודה ושבוע בכיף.
על הבוקר..תחילת שבוע עם אופטימיות כזו.
תודה יוצרת מוכשרת..
המשיכי..אנימגיעה לכאן מדי פעם..אוהבת מאד את כתיבתך.
באה מאהבה ...
קוראת את הסיפור שלך כך על הבוקר
עם נס הקפה הראשון
וזאת לאחר עוד פרק של "חיים אחרים"
אתמול בטלויזיה וכמו חיברת בין אתמול להיום
מאד יפה הסיפור הרומנטי הזה
החיים בין העולם הדתי והחילוני -
(עכשיו אני קוראת באחת מתגובותייך שאכן את גם
רואה את "חיים אחרים" - יופי של השראה
אהבתי גם את מרחק נגיעה - סרוגים
(כששרתתי בצבא - שנה ושמונה חודשים חייתי אצל אחות אמי - והם היו דתיים - היה לי מאד קשה אבל....למדתי ושרדתי)
לראשונה כאן בביתך - וכבר נהניתי
מה שנותר - לחכות לשבוע הבא
תודה ושבוע מבורך
אביה
מתי יבוא פרק ב'? וכרסה בין שיניה?
רק שלא תלמדנה ממנו נערות דתיות כי המציאות היא לא סיפור רומנטי אלא פרויקט בהכרה עצמית והתבוננות אובייקטיבית.
שבוע טוב יקירה
לא הייתי מתנגד שלבני יחידי יקירי
יקרה משהו דומה.
אוהב.
גם באין רעיון יש רעיון.....
ולא, אין לי בית ספר בבוקר, אז היה לי זמן לקרוא...
שבוע נפלא ומלא השראה!
סימן טוב ומזל טוב
מזל טוב וסימן טוב
סימן טוב ומזל טוב
מזל טוב וסימן טוב
סימן טוב ומזל טוב
מזל טוב וסימן טוב
יהא לנו
יהא לנו יהא לנו
ולכל ישראל.
יהא לנו יהא לנו
ולכל ישראל.
מהסדרה המעולה "חיים אחרים" בערוץ 2...הייתי מכורה גם ל"מרחק נגיעה" ו"סרוגים". מתה על העולם הדתי המתלבט!!! ומתה עליך גם...
יש לי בית ספר ועוד איך, 8 שעות...אבל מה לעשות ולא בא לי שום רעיון אלא רק לפני שעה...? לא קרה לך גם? ליל פז לך!
כוכב באהבה מותק.