היא,

איבדה אותי,

אך אינה יודעת

את שהניפה בידיה

ריסקה לאדמה

מעוצמת הציפיות

ובכמיהה המייסרת

שלב אחר שלב

הרסה מן היסוד.

מאז אותו היום

עודי אותו האיש

כמו לוליין ותיק

מטה חיי מצד אל צד

דואג לא לאבד

פנים ואמונות

עובר ושב בגובה רב

רשתי נותרה

מהודקת תחתיי.

אתמול שכב מכתב

בפתחו של הנקרא בית

בו באותיות דוהות

רשמה את שמה

הנכון להיום,

מבעד לו

השתקפו צלליות,

דרכן נראו

תווי פניי.

(כל הזכויות שמורות ליגאל פילר)