פינות נידחות.
ארכיון
פוסטים אחרונים
- כנראה להימנע 24/6/14
- לא למשלוח 10/4/14
- מה בכלל אתם יודעים 14/10/13
- קיצור תולדות הזמן 26/9/13
- דווקא. 17/9/13
- קח. 29/8/13
intuition - understanding without apparent effort
מילים מילים. . אני קוראת אותך ומתחילה ללמוד אותך. במבנה המשפטים ואורכם. עושר השפה. זרימת הרעיון והגלגול שלו על הלשון. בהחלפות מיילים. יש שם רוך ועדינות, אגרסיביות וכוחנות. טנגו ענוג, רוק כבד. לאור יום, בחסות חשיכה. התגרות מחוצפת, הינתנות כנועה. במילים שלך מצטיירת תמונה חדשה. . מבטים מבטים. . אני מביטה ישר בעיניך ומסוגלת לחוש אותך. בזוית העין רואה את מנח גופך. גוף כפוף על הבאר, פרקדן על הספה. רגליך משולבות, מיושרות לפנים. ידיך שלובות, אחת על רגלך והשניה על מסעד הכסא במקביל אליי. והעיניים. שם אני במסע צלב לא מודע, מעל המילים ששפתיך מעגלות אני רואה שדרים נוספים. אי שם בנבכי מחשבותיי משתלבים הזרמים השלובים בקולך. קול מנגן, קול עבה. סוחף מהפנט, מותיר במקום. . סיפורים סיפורים. . אני מקשיבה לחייך מקרבים אותי לנשמתך. מקומות שטרפו אותך. מסעות בהם הותרת חלק ממך. אנשים שאהבת. אהובים שנטשת. נופים שצמחו איתך. תפאורה ששוחזרה דרכך. קירות ביתך המקושטים. קלונסאות ימיך השגורים. בקרים מוארים, לילות מוגפים. כפיות וסדינים, געגועים נפרדים. מסיפוריך נבנה בי בית קטן משלך. מגיבה. . בלי לדעת אני מוצאת את נקודת המפגש. מיקום מדויק להתביית עליו. ולוחצת. מתוך אינסטינקט לא ברור אני מנתבת דרך למקום הנכון. על הרפסודה הפרטית שלי אני צפה כלפיך וממך. ומושיטה לך יד. מעבר לתקשורת הפרונטאלית אני נמשכת לנקודות אחיזה בתוואי הנסלל לי לצעוד בו עד אליך. זה התוואי האינטואיטיבי. הבלתי נראה שאני מזהה כמעט מיד. על קו האופק שלך תצטייר לי התמונה הגסה, הלא מדויקת, ללא פיין-טיונינג. עדיין. וזה, כמובן, כחומר ביד היוצר, מאחר ואין לי דרך לזהות, כרגע, אם אמת בדברים. בהצגה. במסיכה. . ואז קולי. . קולי שמופק מגרוני וראותיי שנושפות את האוויר שיפיחו במילותיי חיים והראש יורה פקודות לזרועותיי ואצבעותיי הן מלטפות בקבוק של בירה, הטיפות זולגות לאט אל כף היד, ורגליי רפויות, מעט רחוקות זו מזו נותנות למשב דקיק לטייל בינהן. ובעיניי ציעוף של ערב ועיניך מביטות וקולטות את התנודות, את משק העפעפיים את הקמט בשפתיים. כעת המצלמה שינתה זווית אני רואה אותי מתוך עיניך, שומעת באזניך את הצלילים ופי שזז ומספר לך סיפור אחר. אני רואה מולי אותי, תסריט כותב את שורותיו. הנה אני מלהקת את השחקנים של הסיפור הזה והדפים מתמלאים מעצמם. זויות הצילום משתנות במהירות ומכל עבר נורים אליי איתותים, מוחי קולט הכל ועומס בי כמות מטורפת של מידע. חיה את הסרט הזה שהוא אני ומי שמולי. הייתי פה כבר קודם. בהיתי בנגטיב הזה בעבר והצלחתי לפענח. . מהמעברים האלו אני מפתחת תשלילים.
|
תגובות (39)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוו יה, בייבי
נוענעתי עכשיו
זה האות א' אשמה :-)
קח כזה }{
לאהוב להכיר ולרצות לגלות, זו מתנה.
תמיד עושה לי טוב תגובות כאלו
וברוכה הבאה :-))
זהו..!!
שלא מודדים
כל אחד לפי ראות עיניו
וטעמיו
אחלה פתרון , לא ??
:))
תודה:)
הוספת מלח ופלפל לפי הטעם?
[איך מודדים קורט?]
לטעמי
איך יצא?
:)
שב"ט
:)
מעולהלי/לך.
כיצד זה מתבטא?
תודה לך
והנה שבת הבוקר
בוקרור :)
אשוב לככב (אם האלצהיימר שלי לא יחמיר)
ולכן גם הכותרת.
זהו נסיון לחלוטין למפות מודעות מסוימת
חלקית לתהליכים שקורים, אצלי לפחות.
בוקרור לך.
כלומר אין דבר כזה אינטואיציה... כי אם היינו למשל בעלי בשכון של מחשב שלא שוכח כלום... היינו יודעים מה ומאיפה אנחנו מרגישים so called "אינטואיציה"
לילה טוף:)
אני בגלידה כל צהריים
:)
פיסטוק קפה...
:)).
זה בלתי נמנע. בכולנו מצויים שחקנים ברמה זו או אחרת
ובשלב זה או אחר.
על טעים אני מסכימה :))
כניראה הטבע האנושי הגועלי.
אוהב אמיתי. ישיר. תקשורת מלאה. לעיתים אפילו אם זה לא במקום.
אבל התרבות, החינוך, המעטפת יוצרים עולם פולני. עולם של אינטרסים וכו'.
משתדל לשחק רק שש בש וכו'. לא לשחק על הבמה של העולם.
טוב. אבל הפעם שימי לב טוב טוב.
טוב?
לא רוצים אותך שוב כואבת כל כך מהר...
(ובכלל לא . כן?)
עכשיו משהו נעים ומתאים (וטעים גם!)
}{
אני דווקא בדעה שזו תגיע
בדיוק כשלא אשים לב
:)
תודה לך עירית
כל פעם מחדש אני מתרגשת
כשמישו קורא אותי ואומר לי שהצליח
לראות בעיני רוחו את מה שתארתי.
וזה הכי כיף.
תודה!
:)
והיא תגיע לפי הזמנה :)).
נפלא!
כפי שאת רואה
הפוסט הזה כתוב בלשון זכר ונקבה כאחד.
תמלול יותר של מודעות להתרחשות
מאשר התחלה חדשה.
תודה
ושבוע נפלא גמלך :)
נכתב כמו התחלה חדשה....
מתרגשת קצת?
בהצלחה
ושבוע נפלא שיהייה לך
:)).
לפעמים מלוא החופן.
תלוי מה יש לי בידיים באותו רגע:)
ושחקנים כמו חול.
אז למה בעצם? בעצם
נדמה לי שכתבתי על זה היום כבר :)
מי צמא פה, מי?
גם :)
מה שמילים יכולות לעשות. כלומר אם הן כתובות היטב ואם העיניים שקראו אותן היו צמאות.