בן 73 היה רבין בעת שנרצח לפני 15 שנה בעיצומו של הקמפיין "כן לשלום - לא לאלימות". אילולי הרצח המתועב, התקשורת יכולה היתה לראיין אותו בימים אלו ולשמוע ממנו כיצד הוא, כאדם בן 88, רואה היום, במרפסת דירתו המרווחת ב"דיור המוגן", את פני הדברים:
מראיין: מר רבין, האם אתה שבע רצון מהדרך בה מיישם אהוד ברק את מורשת רבין, כממשיך דרכך בתפקיד יו"ר מפלגת העבודה?
רבין (מסמיק מכעס): סליחה, האחרון שיכול להתיימר כממשיך מורשת רבין הוא אהוד ברק. אני, כפי שזכור לכולם, ברגע שתפסו את חשבון הדולרים בחשבון הבנק של אשתי, שהיה לא חוקי, מיד התפטרתי על המקום. זאת המורשת שלי. אם הוא היה מיישם את מורשת רבין, ברגע שתפסו שאשתו העסיקה עובדת זרה בבית שלהם בניגוד לחוק, הוא היה חייב להתנהג כמוני ולהתפטר מיד.
מראיין: ומה דעתך מר רבין על המחדל הצבאי שהיה בהשתלטות על הספינה מרמרה, שבאה לשבור את המצור על עזה?
רבין (בלעג מר): מחדל אתה קורא לזה? זה לא מחדל. זאת שערורייה ממש. בזמני, גם כן היתה ספינה שניסתה להגיע לחוף ללא אישור, נו, ומה אתה חושב אנחנו עשינו? שלחנו להם חיילים עם מקלות?!? - איפה. לקחנו נשק וירינו עליהם אש תופת, כמו שמשפריצים פליט על זבובים. הספינה עלתה באש והאנשים שלא נהרגו במטח הראשון, קפצו לתוך המים בפחד מוות.
- ולא האשימו אתכם ברצח ובפשעים נגד האנושות?
רבין נתקף שיעול מרוב צחוק, עד שהכוס עם המשקה הצלול שבתוכה כמעט נופלת לו מהיד: איזה רצח?! איזה פשעים נגד האנושות?! על מה אתה מדבר?!? אנחנו היינו אנשים הומאנים. הרי אנחנו מחנה השלום. ירינו אש חיה אפילו על האנשים חסרי הישע שהיו במים. ששה עשר אנשים הפכו בתוך כמה דקות לקרבנות שלום. אם היו מיישמים את המורשת שהשארתי, היו עושים ל"מרמרה" הזאת אותו דבר. בדם קר. בלי להתרגש מאף אחד. הרי לשלום יש מחיר, אין ברירה. זאת המורשת.
- אם כבר מדברים על מחיר השלום, מר רבין, מה דעתך על העמדות שבנך יובל מביע בתקשורת בנושא מחיר השלום...
(מתעצבן): עזוב אותי ממנו. יובל הוא בן יקר, אבל אם הוא רוצה להביע דעות על מה שנעשה בארץ, שיתגורר כאן בקביעות. הרי המורשת שלי בנושא הירידה מהארץ ידועה לכולם. היורדים האלו הם נפולת של נמושות. במקום לתרום לחברה בישראל, הם יורדים לאמריקה כמו נפולת של נמושות ונותנים לנו משם את העצות שלהם. מוחל טובות. אל תזכיר לי את הנמושה הזאת, בסדר?
מראיין: מה דעתך, מר רבין, בשאלת חידוש ההקפאה? האם אתה ממליץ לממשלה לחדש את הקפאת הבנייה בשטחים כדי למנוע את פיצוץ השיחות עם אבו-מאזן?
רבין בתמיהה: הקפאה?!? אני לא מכיר דבר כזה. בזמני ניהלתי משא ומתן ידידותי עם ערפאת ולא הקפאתי את הבנייה בהתנחלויות אפילו לא יום אחד. בוודאי לא בירושלים. מי שמדבר היום על הקפאת בנייה, לא ממשיך את מורשת רבין.
מראיין: כלומר, אתה תומך בעמדת המתנחלים?
סמוק לחיים: מתנחלים?!?! אוי, אל תזכיר לי אותם, טוב?!? הם לא מזיזים לי!!! סתם בכיינים!!! כמה ביקשתי מהם יפה: תקפצו לי, בבקשה, בסדר? - לא ביקשתי מהם לעשות סאלטות. לא ביקשתי גילגולים אקרובטיים מסובכים. מה ביקשתי בסך הכל? תקפצו לי, זהו. אבל הבכיינים האלו, במקום לקפוץ, החליטו להיעלב ולהסתובב כמו פרופלורים. שיתביישו להם. לפי דעתי, צריך לבחור ראש ממשלה ממחנה השמאל, שיעמיד את העלוקות האלו במקומם.
מראיין: אבל כפי שאתה יודע מר רבין, אין סיכוי שיהיה ראש ממשלה ממחנה השמאל. הרי הציבור הישראלי ברובו, תומך בימין...
רבין בתנועת ביטול אופיינית: אח, שטויות. איך אני נהייתי ראש ממשלה, למרות שרוב הציבור תמך גם אז בעמדות הימין? הצגתי את עצמי לציבור כאילו שאני ליכוד ב', אנשים התלהבו מהרעיון ותמכו בי. ואז, אחרי שנבחרתי, עשיתי פליק פלאק של 180 מעלות ובמקום להקים ממשלת ליכוד ב', הקמתי ממשלת מרץ אא'. צריך לדעת איך לשטות בציבור. השארתי מורשת מסודרת.
ומה דעתך מר רבין על הנוער של היום? שמעת בוודאי על האלימות, על הסמים, על ההתדרדרות המוסרית...
- כן, זה מאוד מצער. למה הם עושים את כל השטויות האלו? למה? נוער כל כך נפלא, למה הוא צריך את זה? אני הייתי מציע להם לעזוב הכל ולהשקיע את עצמם בעיקר באלכוהול. אדם שחי תחת השפעת אלכוהול, מתנהג יותר במתינות, מכבד את הזולת, לא מכנה אותו בשמות גנאי, לא גונב את דעתו. האלכוהול עושה טוב לבן אדם: מסדר לו את המחשבות; עוזר לו לקבל החלטות חשובות ואפילו מכשיר אותו להכין מורשת לדורות הבאים.
- לסיום, יצחק היקר, אחרי 15 שנה שמוקירי זכרך מבכים את חסרונך שנה אחרי שנה בנאומים רגשניים בכיכר, עלה רעיון לקבל החלטה, שהעצרת השנה תהיה העצרת האחרונה. מה דעתך על כך?
יצחק שולח את מבטו הצברי המזוגזג והמבוייש, מחייך את חיוכו המלאכותי הכל כך טבעי, נע במקומו באי-נוחות ומשיב בקול ציני עמוק ומחוספס, כשטיק רביני אופייני מעוות את קצה שפתו: אולי כדאי שבנושא הזה תתייעצו עם שמעון. אם לא יהיו יותר עצרות זיכרון בכיכר, לא יהיה לו כל כך קל כך לוותר על ההזדמנות לדבר בשבחי ולפרוק את כאבו על חסרוני.