אי אפשר לומר לקונפליקט (פנימי) ללכת. הוא מעצבן והוא שם. לא צריך בכלל לומר לו ללכת. טוב שהוא שם. קונפליקט ובלבול בונים אותנו מכוונים אותנו שואלים אותנו גורמים לנו לחפש, לבדוק הקטע הוא היכולת לחיות בשלום תוך כדי הידיעה שהם שם ולהצליח לתפקד. אז אני ער לו ערני לו מודע לו לא מתפרק מזה, ולא בדיכאון מזה כי אני מבין ואומר לעצמי שיש לו מה לתרום לי אפילו אומר לעצמי איזה יופי שמשהו מתבשל שם משהו חדש וטוב יצא משם מההתלבטות הפנימית הזו אני אגלה משהו חדש דרך, גישה, או עמדה, או עשייה שלא נעשו לפני כן. קונפליקט זה טוב אם יודעים לתת לו לחיות ולא שונאים אותו. תנו לקונפליקט לחיות. באהבה, ערן |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תמיד שנאתי את הקונפליקטיים הפנימיים שלי. ראיתי בהם ביטוי לחוסר נחישות, לחוסר קשר עם האני האמיתי והרצונות האמיתיים שלי, ביטוי לחולשה. אבל עכשיו כשאני מסתכלת על זה שוב אני רואה שהקונפליקטים האלה דווקא קידמו אותי ובסופו של דבר הביאו אותי למקומות יותר טובים ונכונים עבורי. יש בהם כח ולאו דווקא חולשה.
תודה רבה רבה לך על התובנה הנהדרת הזו. שווה לי את היום